העובדה שהתובע של ה-ICC, קארים ח'אן, היה בישראל בחודש דצמבר האחרון ושיבח את התנהלות צה"ל בעזה נוכח המורכבויות, עומדת בסתירה גמורה לצווים שהוציא נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. הוא גם לא התייחס כלל לעובדה שחמאס השתמש בעזתים כמגן אנושי ופעל מתוך בתי חולים ובתי ספר, כולל של האו"ם.
אין ספק שהצווים המזוויעים, שמנסים להשוות מוסרית בין מדינה דמוקרטית לארגון טרור רצחני כמו חמאס, ניתנו תחת לחץ פוליטי כבד של הפלסטינים ומשתפי הפעולה שלהם בזירה הבין-לאומית.
ישראל ממשיכה לספוג מהלומות דיפלומטיות ותדמיתיות, דוגמת המשפט המתנהל נגדה בבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג, ה-ICJ. לרוע מזלם של חברי הקואליציה, דוגמת בן גביר וסמוטריץ', אינם מסייעים למאמצי הסברת הנגד של ישראל, וזאת בלשון המעטה. עם זאת, הוצאת הצווים לא תמנע את המשך המלחמה בעזה, ואפילו תחזק פוליטית את נתניהו.
התגובה הנחרצת של ארצות הברית, הן של הנשיא ביידן והן של מזכיר המדינה בלינקן, מגנה על ישראל ומוכיחה שוב שאין לנו שכפ"ץ מדיני כמו ארצות הברית - ידידתנו ובעלת בריתנו הטובה ביותר. כדאי שיזכרו את זה כל המלעיזים נגדה.
מאחר שלבית הדין הפלילי (ICC) אין יכולת אכיפה והוא תלוי במידה רבה ברצונן הפוליטי הטוב של חברותיו, לא תהיה משמעות מעשית רצינית לצווי המעצר. מדינות שיכבדו את הצווים ממילא לא מקבלות מנהיגים ישראלים, ולגבי שאר המדינות ניתן לבצע תיאום מדיני בין ישראל למדינות המארחות. זה יוודא שהן לא יכבדו את הצו על ידי מתן חסינות מיוחדת לראשי המדינה מישראל.