מצב האלימות בתוך רצועת עזה ואי היכולת להכניס סיוע הומניטרי ולחלק מזון הולך ומחמיר. עזה מתנהלת כסומליה במיטבה. מרבית הסיוע ההומניטרי נשדד, למעט מה שנשלט ועובר לידי חמאס. חלקים נרחבים מהאוכלוסייה סובלים מחוסר בשירותים חיוניים, והאו"ם בעצמו מטיל את האחריות על הכאוס ההולך וגובר בקרב 2.5 מיליון בני האדם ברצועה על ישראל ככוח כובש.
אין ארוחות חינם. האשליה של ראש הממשלה, שניתן לשלוט במצב המתדרדר בלי לקבל שום החלטות, מופרכת. המחשבה שכך עזה לא תחזור כבומרנג על ראשו ועל ראשי צה"ל עם תביעות נוספות בבית הדין בהאג, כולל כניסה לכל רשימה שחורה של האו"ם עם סנקציות נלוות, גינויים בין-לאומיים, ניתוקי יחסים והאצת התמיכה במדינה פלסטינית, אינה מחוברת למציאות. הכול כבר מתרחש, והתהליך רק יואץ.
בעזה, צה"ל ממשיך להתנהל באותה צורה בעקבות גחמות בן גביר וסמוטריץ'. חיילינו נעים בסמטאות רפיח בחיפוש אחר הניצחון. את רפיח וכיבושה אפילו לא ניתן להגדיר כהישג טקטי משמעותי, שכן, מרבית חטיבת רפיח לא נלחמת, חמקה החוצה ותחזור חזרה עם הפליטים השבים. המנהרות שפוצצו ישופצו אחרי יציאת צה"ל וכל אוסף הנשק והמנהרות לא משתווים למחיר שישראל שילמה על המהלך: העמקת משבר האמון עם ארצות הברית, העכרת היחסים עם מצרים שספק אם תשתף פעולה בצורך לפקח על ציר פילדלפי המורחב, הסטת הקשב והאמצעים מהזירה העיקרית בצפון הבוער לפינה הכי רחוקה והכי פחות חשובה משם.
לשיטת נתניהו, הארכת המלחמה אמורה לשפר את מצבנו בדרך לניצחון המוחלט, וראו איזה פלא אנחנו נלחמים כבר תשעה חודשים. זו המלחמה הארוכה ביותר בתולדותינו נגד האויב הנחות ביותר. לא רק שהניצחון הולך ומתרחק, מצבה של ישראל הולך ומחמיר.
ההישגים הצבאיים נמחקים אט-אט. חמאס מחזיק מעמד ועבר באופן מלא לדפוס גרילה. רפיח היא העדות לכך שההגנה על הקרקע איבדה ממשמעותה והטרור הפך לשיטה ניידת. אין לחמאס מחסור באמצעי טרור שימנע ממנו להילחם נגדנו בשיטה זאת גם שנים ארוכות.
סינוואר מאוד מעודד מההסלמה בצפון. חלומו למלחמה אזורית קרוב יותר מתמיד, והסיכוי לעסקת חטופים בילטרלית הולך ופוחת. להערכתו, הזמן פועל לטובתו. לכן הוא לא ממהר להפסקת אש. כל הישג נוסף במשא ומתן מול ישראל יתחלף בדרישה נוספת וכן הלאה. אין לו שום עניין כעת לתת פרס של חטופים לישראל, ובטח לא לעצור את ההסלמה בצפון וכפי שזה נראה גם ביו"ש.
נתניהו לא מוצא את דרכו ומאבד שליטה על המצב המסתבך. הסרטון שהוציא השבוע הינו צעד חסר תקדים וחסר אחריות גם לרמה של דרג רביעי של פקיד זוטר. האמריקנים המשתוממים הבינו לאור זאת את חומרת מצבו, והם נדרשים כעת להמשיך ולתמוך בישראל לא בגלל ראש הממשלה אלא למרות ראש הממשלה. הם מנסים לעשות הפרדה בין חשיבות ישראל כמדינה לבעיה הקשה של ראש הממשלה שפועל נגד האינטרסים שלה. למזלם של האמריקנים ושלנו, יש לנו שר ביטחון רציני ואחראי, ורק עליו האמריקנים סומכים.
ישראל תקועה עמוק מאוד במלחמה ללא שום כיוון. אין לה שום תוכנית, אין לה יעדים ולכן אין לה גם שום אסטרטגיה איך להגיע אליהם. לא בדרום ולא בצפון. ולא ביו"ש הבוערת ולא בכלל. זהו מצב מאוד מסוכן, על סף אסקלציה אזורית שישראל נגררת אליו ללא שליטה. ישראל נשלטת על ידי ממשלה צרה שאינה מתפקדת, לא שולטת במצב, עם חוסר אמון ציבורי, שלא מסוגלת להביא לסיום מלחמה אחת. אסור שתקבל החלטות מתוך חולשתה ולדרדר את ישראל לתוך מלחמה נוספת, הרבה יותר מסוכנת, בלבנון.
מלחמה בצפון תגרום, קרוב לוודאי, התדרדרות למלחמה אזורית כוללת במעורבות ישירה של איראן וכל ארגוני הפרוקסי. איראן כבר חצתה מזמן את קו ההרתעה והשיקול היחיד שיכול למנוע ממנה להסלים את האזור זו רק ארצות הברית - ביידן בחלק האחרון למרוץ לבחירות עלול להיות מאוד אגרסיבי כלפיהם.
במצב הזה, העקרב מכיש את הצפרדע שמעבירה אותו את הנהר. שיקולי ההישרדות האישיים של נתניהו גוברים על שיקולי הביטחון של מדינת ישראל. רצונו להתחנף לטראמפ על חשבון תקיעת סכין בגב חברינו הנאמן הנשיא ביידן ועוד בנאום משפיל בקונגרס, ללא ספק תביא לשבר גדול ביחסים בשעת הצורך הקריטית ביותר לישראל הבוערת. האימרה ש"נילחם בידיים ובציפורניים" תהפוך למציאות לא מול חמאס, אלא מול מול האויבות הכי מרות שלנו - איראן, חיזבאללה, חות'ים, מיליציות מסוריה, וחזית פנימית ביו״ש. תמרוניו האישיים של נתניהו מהווים הימור הפסדי חסר אחריות על גב הביטחון של מדינת ישראל. אפילו ההנחה שביידן הרבה יותר אחראי ממנו, לא בטוח שתעמוד לצידנו במבחן ההתלקחות האזורית אחרי נאום מביש כזה. רק לחשוב מה היה קורה בישראל אם ביידן היה מגיע לנאום בכנסת במהלך בחירות, בהזמנת ראש האופוזיציה לפיד, ולהביע תמיכה בו. מה נתניהו היה אומר על זה? וזה אנחנו שצריכים את הנשק מהם ולא להפך.
שר הביטחון גלנט טס לארצות הברית בניסיון לתקן את חוסר האחריות של נתניהו ולהסדיר את התמיכה האמריקנית. עם זאת, שר הביטחון יצטרך לתת תשובות קשות לאן ישראל הולכת ואת זה יהיה לו קשה להסביר. היות שהוא אחראי להישגי המלחמה והוא נדרש לחזור עם נשק ותחמושת שצריך להסביר את ייעודם, הוא חייב להגיע להבנה ברורה עם האמריקנים על תוכנית מוסכמת לסיום המלחמה באופן הכי מוצלח. עבור ישראל זאת הזדמנות אחרונה לפני שהיא נגררת להתלקחות אזורית שתוביל אותה לאבד את עצמה. נסיעת גלנט היא תקווה מדינית אחרונה.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים