ירון אברהם
הדיון עכשיו הוא על כמה רחוק ללכת עם התגובה. יש כיוון כללי והוא אמור לעבור גם את האמריקנים. יש כמה מדרגות תגובה שנשקלות שלא אמורות לפתוח מלחמה כוללת, אבל ראינו שהיכולת שלנו להעריך את הצד השני לא משהו.
דנה ויס
בישראל מבינים שאף אחד לא מתכוון להתייצב לצידה בתקיפת איראן ואי אפשר להפריז בחשיבות ההחלטה של תקיפה כזאת. איראן זאת אימפריה אזורית, דבר אחר לגמרי ממה שאנחנו מתמודדים איתו. טוב מאוד שלא מגיבים במהירות כפי שחשבו אתמול בבוקר. ההבנה במערכת הביטחון שצריך ליצור משוואה חדשה, כזאת שלא תאפשר לאיראן לתקוף אותנו על כל הפצצה בסוריה.
במקביל צריך לבנות את הקואליציה יחד עם מדינות האזור ועם ארצות הברית. שם יש חוסר שביעות רצון וארה"ב טורחת להעביר את זה לישראל. הם לא היו רוצים לראות פעולה ישראלית. במערכת הביטחון אומרים שצריך להגיב מיד – כדי שזה ייתפס כחלק מאותו סבב.
יש גורמים שמסתכלים על האירוע הזה ומסבירים שישראל סוטה מהמסלול שלה. הרי יצאנו לדרך בגלל מחדל ה-7 באוקטובר. אז נפתחה חזית בעזה, נפתחה גם חזית בצפון ועכשיו גם מאיראן – ויש עוד חטופים. ההחלטה האסטרטגית של ישראל היא לא לפתוח חזית עם איראן. אז בגלל שטעינו בהערכת חסר בחיסול בסוריה, בגלל זה לפתוח חזית נוספת?
בישראל מחפשים תגובה עוצמתית שתעביר מסר אבל לא תגרור למלחמה. הבעיה היא שלא תמיד הערכות הן נכונות ולא תמיד יודעים לקרוא את המפה. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה לנהל פינג פונג מול איראן?
יאיר שרקי
יהיה ניסיון להקפיד שלא יהיו נפגעים בצד האיראני. הדבר הנכון והחכם הוא לבצע משהו בעל ערך בתיאום עם השותפות. צריך לקיים את ההבטחה להגיב. צריך להכות כואב, בצורה חכמה ויצירתית.
אוהד חמו
כששוקלים תגובה ישראלית צריך להבין את זה: הפעולה האיראנית הייתה מתקפה מגלומנית. היא הייתה יכולה לגרום פה לנזק חמור. הפעולה שלהם היא הצהרה שמה שהיה לא יהיה.
דפנה ליאל
אנחנו צריכים להיות גם קצת זהירים בתגובה. איראן רוצה לגרור אותנו למערכה ולא סתם, היא רוצה לגרור התלכדות זירות עם עזה והצפון בתזמון שלא נוח לנו. צריך לקחת נשימה עמוקה, להגיב בעוצמה אבל בזמן שזה מתאים לנו. אנחנו צריכים לסגור קודם את המלחמה בעזה ולהחזיר את התושבים לצפון.