אנחנו בימים קשים ומורכבים. כבר 242 ימים ישראל מתמודדת לא רק מול חמאס בעזה, אלא גם בגזרה הצפונית מול חיזבאללה. אתמול פרצו שרפות בכמה אזורים בגליל העליון בעקבות ירי מלבנון, ושטחים רבים נשרפו לאחר שהאש השתוללה במשך שעות.
כדי להתמודד עם הימים הקשים הללו דרושים שני דברים: חוסן ומנהיגות. המנהיגים שלנו צריכים לבנות את החוסן לציבור, בפנייה אליהם ויצירת תחושה שיש מי שמוביל אותם.
אבל צריך להגיד את האמת: החוסן לוקה בחסר מאחר שהמדינה יתומה ממנהיגות. אם היה 'בעל בית', הציבור היה יכול לעבור את הימים המורכבים הללו, אך למרבה הצער זה לא המצב. בלית ברירה, מי שממלא את תפקידה של ההנהגה בפנייה לציבור ושיקוף המציאות הקשה - הם צה"ל וראשי הרשויות.
בנוסף, ההנהגה נדרשת לקבל החלטות כבדות משקל גם אם הן קשות: במלחמה מול חמאס - האם הולכים לעסקה, כן או לא?; במערכה מול חיזבאללה - האם מגיעים להסדרה בכוח או בשיח? ההנהגה חייבת לתאם ציפיות עם הציבור.
כך למשל, פיקוד העורף הכין קמפיין מיוחד לתיאום ציפיות ומוכנות לקראת אפשרות של מערכה גדולה בצפון. הקמפיין הוצג כבר לשר הביטחון, אך הוא החליט בינתיים להמתין עם הפצתו לאזרחים. לכן אם תיאום הציפיות לא יתבצע דרך קמפיין כזה או אחר, ההנהגה נדרשת להתייצב מול הציבור, לדבר אליהם ולתת להם עתיד ותקווה. אולם בינתיים זה לא נעשה.
לציבור מגיע לדעת שהמציאות אכן קשה, ולכל החלטה שתתקבל יש מחיר. מאחר שלא נוקטים פעולה בצפון - לא התקבלה החלטה אם הופכים את הקערה ומשנים את המציאות. התושבים בצפון שפונו לא יודעים מה צופן להם העתיד, במיוחד כשעוד לא הוקמה מנהלת שתתמוך בהם ותספק להם אורך נשימה להמשך. בינתיים יישובי הצפון ממשיכים לספוג אש, והאיום של בכירים ישראלים שלבנון תחזור אחורה בזמן אם תעשה טעות - עשוי להתממש בעצם אצלנו, כאן בישראל.
חשוב להדגיש כי צה"ל לא אשם בכך. הלוחמים מנהלים עכשיו קרב הגנה בצפון, מכיוון שכך הגדיר להם הדרג המדיני. זה קרב שוחק, לא מכריע, שבסופו צריך להחליט אם רוצים לשנות מציאות - ולעבור להתקפה. בצה"ל דוחפים לפעולה רחבה בלבנון, מאחר שהם מבינים שאי אפשר להמשיך לחיות במציאות הזו, שנמשכת כבר 8 חודשים.