ניר דבורי
נראה שהיום (שלישי) נכנסנו לשלב חדש במערכה של ישראל וחיזבאללה. הפעולה העלומה גרמה לפגיעה ברשת המבצעית של חיזבאללה, רשת מוצפנת שהייתה אמורה לשמש את הארגון להוציא לפעול מתקפות נגד ישראל, כך ניתן להעריך. ייתכן שהפעולה נועדה למנוע את ההפעלה של אותן יכולות.
פעולה כזו נועדה גם לפגוע בתחושת הביטחון של חיזבאללה וליצור תחושת חדירות מודיעינית. בתקופה האחרונה בוצעו סדרה ארוכה של חיסולים של פעילי חיזבאללה, הם הונחו לא להשתמש בטלפונים הניידים, ולתקשר בעיקר באמצעות אותן מערכות תקשורת, ועתה גם הן נפגעו.
שאלות משמעותיות מרחפות מעל הפעולה הדרמטית הזו בלבנון. האם מי שעושה מהלך כזה מתכוון ללכת רחוק עוד יותר עם מטרות נוספות שהגדיר לעצמו? האם יש צעדי המשך לקראת פעולה רחבה ומדובר ב"מהלך פתיחה"? ובעיקר האם יש גם תכלית אסטרטגית?
בישראל עוקבים בדריכות לא רק אחר ההתבטאויות המאשימות בלבנון, אלא גם אחרי ההיערכות של חיזבאללה בשטח. כאשר בשלב הזה אין הנחיות מיוחדות לעורף - לתושבי הצפון או לשאר אזורי הארץ.
אוהד חמו
חיזבאללה מאשים את ישראל ומאיים בתגובה, בקריאת כיוון מאוד ברורה. כל ישראלי שואל את עצמו, מה תהיה ההשפעה, והאם ומתי תגיע התגובה. ואכן, ניתן להעריך שמדובר באירוע דרמטי. מספר הנפגעים של חיזבאללה עצום. יש כאן הוצאה מהתמונה של מאות אנשי חיזבאללה, כולל בכירים.
אולם, נראה שתגובה עשויה לקחת זמן. בעת הקרובה חיזבאללה יהיה עסוק גם במגננה, בחינה של כל הפעולות שלו מקרוב, של השקיפות המודיעינית. הפעם הקודמת שחיזבאללה דיבר בשפה הזו הייתה לאחר החיסול של בכיר חיזבאללה שוכר, שהוביל לכוננות ישראלית גבוהה של חודשיים.
אהוד יערי
חיזבאללה שואל את עצמו הערב אם הפעולה שראינו היום הייתה הכנה למשהו נוסף. כביכול, זו שאלה מתבקשת – אבל בשלב הזה אין לו תשובה עליה.
הפגיעה העיקרית שנגרמת לארגון היא הפגיעה במערכת ההפעלה שלו, מעבר לבלבול, למבוכה ולאבדות. חיזבאללה בנוי על מעבר מהיר משגרה לחירום. המערכת שלו בנויה על הביפרים הללו, בהיעדרם לא ברור איך ינחה את הכוחות שעומדים לרשותו של ארגון הטרור.
חיזבאללה עכשיו מפנה את הקשב שלו גם לתחקיר. הם מכוונים את החקירה לשרשרת האספקה של הביפרים הללו, מניין הגיעו הרכיבים. אבל, צריך לזכור, שבארגון הטרור עוד לא הודיעו שפיצחו כיצד חוסלו לאחרונה בכירים בארגון, וסוכלה מתקפת העונשין שתוכננה.
דפנה ליאל
לפעולה בלבנון יש השלכות גם על לוח הזמנים הפוליטי, ובייחוד על הדחת שר הביטחון יואב גלנט, והחלפתו בחבר הכנסת גדעון סער.
בזמן הזה היינו אמורים למעשה להיות במסיבת עיתונאים שבה גלנט מודח וסער נכנס רשמית לממשלה, וממונה לתפקיד שר הביטחון החדש.
האירוע בלבנון הביא להקפאה של המהלך, אבל לא לביטולו. לפי גורמים שמעורים בנושא, זה עניין של ימים בלבד -ראש הממשלה נתניהו עומד על כוונתו להזיז את גלנט ולהכניס את סער, אבל ימתין עוד עד לתזמון הנכון.
אלוף במיל' תמיר היימן, ראש אמ"ן לשעבר
זו הצלחה מבצעית ומודיעינית של מי שביצע את הפעולה המורכבת. צריך לדעת איך להצמיד את האיתורית לפעיל, איך להפוך את אותה איתורית למכשיר נפץ ואיך להפעיל את הכול בו-זמנית, ובכך להפתיע את הצד השני.
ועדיין, צריך לתחום את ההשלכות של הפעולה הזו. לחיזבאללה מערכי קשר רבים, אם לא מצטרף לכך מהלך המשך מידי, לא בטוח שיהיו לכך השלכות טקטיות – בגלל יכולות העברת המסרים וההתאוששות של הארגון.
ההשלכות המידיות הן הנפגעים הרבים, בעיקר כשמי שמקבל ביפר כנראה נושא בתפקיד במערכים מבצעיים. כמו גם אלמנט של השפלה, בשל ההיקף הגדול של הפעולה, דבר שאולי יערער את הביטחון של נסראללה.
קשה לחשוב שחיזבאללה יכיל את הפעולה. התגובה יכולה להגיע עד כדי מהלומה רחבה, לאחר זמן התאוששות של חיזבאללה. זה תלוי בהיקף ההרוגים, כמה מהם אזרחים, ואם נראה שזו פעולה נקודתית או רחבה.
אלוף במיל' עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר
לנסראללה, שלא הפסיק לחייך מאז 7 באוקטובר, נמחק היום החיוך מהפרצוף. אם הדיווחים מביירות מדויקים, מדובר בפגיעה עמוקה ומפתיעה בארגון, שמשקפת יכולות חדירה, טכנולוגיה ומודיעין מרשימות ביותר.
אם ישראל אכן אחראית למבצע הזה נראה שהמטרה הייתה להעביר מסר שיחדד את הדילמה של חיזבאללה - כמה הוא מוכן לשלם בהמשך תקיפת ישראל והגיבוי לסינוואר? גם הטרור בעומק ישראל, מגידו, פארק הירקון וחשיפת השב"כ היום, לא יעברו ללא מחיר כבד. הארגון, שמתגאה בחשאיות וברמת ביטחון גבוהה, מצא עצמו חדור וחשוף.
ישראל לא חותרת למלחמה, בשלב זה, גם אם היא לוקחת אפשרות כזאת בחשבון. נראה שהיא בעיקר מנסה לנתק את הקשר הגורדי בין עזה ללבנון, שעליו ממשיך נסראללה להתעקש.
ספק אם בתנאים הנוכחיים, ללא מלחמה או עסקת חטופים והפסקת אש בעזה, ישראל תוכל להניע את חיזבאללה להגיע להסדר, שירחיק את כוחותיו מהגבול ויאפשר את חזרת תושבי הצפון. אסור לישראל לצאת למלחמה לפני שמיצתה את כל האפשרויות הדיפלומטיות והמדיניות וללא תכנון מפורט של יעדי המלחמה.
ומעל לכל אתגרים ומטרות אלה, חובתנו לזכור שהחזרת 101 החטופות והחטופים בעזה היא עדיין מטרת המלחמה בקדימות העליונה ביותר בעיתוי זה.
הכדור כעת בידי חזבאללה, שמאשים את ישראל בהפרת ריבונות לבנון, ויתכן שגם בידי איראן, שעלולה לראות בפציעת שגרירה בלבנון עילה להתערבות, בנוסף לחיסול הניה בבירתה.
ישנם כמה תרחישים שיכולים לקרות בהמשך. ראשון הוא חזרה לשגרת משוואות ולהמשך גביית מחירים הדדית, אך במגמת הסלמה ברורה. אפשרות נוספת היא הסלמה חריפה בגלל תגובת חיזבאללה ותגובה עצימה של ישראל לתגובת של ארגון הטרור או של איראן, מה שיכול להוביל למלחמה - יתכן גם אזורית. ישראל צריכה לוודא שההישג הצבאי והמדיני יצדיקו את המחירים והנזקים לעורף ולכלכלה.
אפשרות שלישית היא עסקה בעזה שתאפשר לישראל לבחון את האופציה הדיפלומטית מול לבנון, ולהיערך טוב יותר למלחמה, בהיעדר מוצא אחר.
אסור לישראל לצאת למלחמה לפני שמיצתה את כל האפשרויות הדיפלומטיות והמדיניות, יש לתכנן אסטרטגיה להשגת יעדי המלחמה, להגדיר מנגנוני סיום ודאוג למוכנות צבאית מיטבית וגיבוי אמריקני. הוספת "החזרת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה" למטרות המלחמה כמעט שנה אחרי שחזבאללה החל לתקוף את ישראל הינה צעד נכון, אולם לא מספק.
במציאות ביטחונית מורכבת כל כך, העיסוק של ראש הממשלה בהחלפת שר ביטחון מנוסה כמו גלנט, היא "פשוט טירוף", כפי שהגדיר זאת בכיר אמריקני בתקשורת. בשורה התחתונה, אנחנו הולכים לימים מתוחים ערב תקופת החגים. כשכל כך הרבה מוטל על הכף, תהליכי קבלת ההחלטות בביטחון הלאומי הינם בעלי חשיבות קריטית, ואין להכפיפם לשיקולים זרים, פוליטיים ואישיים.