עמית סגל

יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ אמר בנאום הפרישה שלו שישראל לא תחזור ל-6 באוקטובר, אבל הקווים הפוליטיים אחרי המהלך חוזרים בדיוק לשם - לממשלה צרה של 64 מול 56 ולא משנה איך עוטפים את זה. מה שקרה הערב (ראשון) הוא צעד גדול לאחור. אפשר להתווכח עד מחר מי אשם ולמי האשם התורם, אבל זה המצב.

גנץ מזכיר במידה מסוימת את המלחמה בעזה: הוא נכנס לממשלה ללא אסטרטגיית יציאה. לכן, ולהבדיל מהמבצע ברפיח, זה נגרר אצלו יותר זמן ממה שחשב, וכעת הוא מכריז על יציאה בעיתוי לא אידיאלי.

אם יהיו בחירות בישראל, זה בגלל "חוק הגיוס" ופסק הדין של בג"ץ שצפוי להתפרסם בימים הקרובים. לפני חודשיים וחצי אמר גנץ, אחרי פרישת סער מהמחנה הממלכתי ודרישתו להיכנס לקבינט המלחמה, ש"אם זה לא מקולקל - למה לתקן את זה?". זה כנראה משהו שדי התקלקל מבחינתו בחודשיים וחצי האחרונים.

גם אם נתניהו כותב לאחר הנאום ש"הדלת פתוחה" למפלגות ציוניות אחרות, זה לא מספיק. כדאי גם לעמוד ולהגיד בבירור מה המחיר שמוכנים לשלם בשביל זה. החזרה ל-6 באוקטובר ניכרת היטב בנאומים והתגובות של כולם - של נתניהו, גנץ ואפילו יריב לוין.

דפנה ליאל

בני גנץ בנאומו משרטט איזו אופוזיציה הוא יהיה. הוא מבהיר שייתן גב לכל הסכם שיתגבש, קורא לחיילים להמשיך לשרת ומבהיר שהם יצאו להפגין "בצורה אחראית". כלומר, תוכנית העבודה של גנץ כרגע היא שהציבור ייצא לרחובות וידרוש בחירות.

כבר מחר בבוקר צפויות להיקבע פגישות של גנץ עם נפתלי בנט, אביגדור ליברמן וגם עם יאיר לפיד כדי לתאם את המהלכים שיפעילו לחץ ויובילו להפלת הממשלה. הם רואים ב"חוק הגיוס" סוגיה מרכזית שיכולה לפרק את הקואליציה (אני לא בטוחה שהם צודקים), ושם ירוכז המאמץ בתקופה הקרובה.

אמנון אברמוביץ'

המהלך של גנץ והגדלת כוח השפעתם של בן גביר וסמוטריץ' הוא מאוד משמעותי, גם ליחסים עם הממשל בארצות הברית, הבית הלבן והפנטגון. יש לזה השפעה גם על מפקדי צה"ל, הלוחמים בשטח וראשי זרועות הביטחון. תהיה לכך בוודאי השפעה על משפחות חיילים, משפחות שכולות ובעיקר משפחות החטופים.

שום דבר לא מפתיע בדבריו של גנץ. ישנם 18 בעלי תפקידים, רמטכ"לים לשעבר, אנשי זרועות הביטחון לשעבר, אזרחים שהיו שרי ביטחון אצל נתניהו - 18 אנשים סיימו באותה דרך וכולם פסקו את פסוקם על נתניהו בדברים כמו בריחה מאחריות, ובחירה בביטחון פרסונלי-פוליטי ולא בביטחון המדינה.

כשגנץ נכנס לממשלה הוא אמר שגם אם יהיה זה המעשה הפוליטי האחרון שלו, הוא היה עושה זאת שוב. הוא אומר: חינכתי את ילדיי והם נלחמים בעזה. אני לא אשב ואהיה תורם דם, אני חונכתי וחינכתי להקיז דם. אין ספק שנתניהו העדיף את סמוטריץ', בן גביר וביטחון הכיסא על פני ביטחון המדינה - גנץ ואיזנקוט.

מהרגע הזה, נצטרך לראות מה תעשה ממשלת נתניהו, סמוטריץ', בן גביר. נראה אותה מחדשת את ההתנחלויות בגוש קטיף, נראה אותה כובשת את דרום לבנון, נראה אותה מקימה התנחלויות בדרום לבנון, נראה אותה תוקפת באיראן וכמובן נראה אותה מתעמתת עם הרשות הפלסטינית בגדה. נראה אותם.