קראתי בעיון את מכתבו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על תקציב 2025. היות ולפי הודעותיו הדיונים החלו, חשבתי שזה זמן טוב להתייחס:

אני חסיד של ביזור והאצלת סמכויות, ונראה שבכוונת השר להעביר סמכויות בניהול התקציב למשרדי הממשלה. ככל והמהלך יצליח, זו תהיה בשורה. יתרה מכך, השאיפה לבחון את כל התקציב מאפס הוא צעד מבורך מאוד. הרבה שומנים וחוסר יעילות הצטברו במערכת - מה שמוריד, לעיתים אפילו לאפס, את התפוקה. גם קביעת לו"ז מפורט למצגות, דיונים והיערכות מבעוד מועד ראויים לשבח ומלמדים על רצינות כוונותיו של שר האוצר. כמובן, שהקצאת זמן נרחב לדיונים תאפשר לבחון סוגיות יסוד כמו שהעליתי עם חה"כ משה סעדה בנוגע לביטול תקציבים למי שאינם משרתים.

חשוב להתמקד באתגרים שכל תהליך ביזור רואה מולו, ובשיטות הפעולה שיש לנקוט כדי שהמהלך יצליח:

תמונה כוללת

באופן טבעי, מי שמקבלים לידיהם סמכויות ומשימות לביצוע נוטה לבקש תקציב גדול יותר. גם כדי להצליח במשימה שעומדת לנגד עיניהם, וגם כי לאף אחד אין את התמונה הכוללת. לכן, מתפקידו של האוצר לשמור על ריסון פיסקלי ולוודא שהקצאת התקציבים נעשית בהתאם לתיעדוף הצרכים של הממשלה ובהתאם לערכים שהיא שואפת לקדם. קריטי ששר האוצר יעמוד על כך שהתקציב הכולל והגירעון לא יגדלו.

יעילות

ביזור אמור לחתוך את המנגנונים הגדולים והמסואבים. אסור להסכים שהביזור מתחיל ממצב של 30 שרים. לא מבזרים בתוך מצב שנוצר מאילוצים פוליטיים. לכן, חובה שאחד ממדדי המהלך יהיה התייעלות בשירות הציבורי. צמצום מספר משרדי הממשלה הוא הצעד הראשון שיש לעשות בנושא, והוא יכול לשמש דוגמה, מופת והשראה לכל המערכת.

ככל וייערך מעקב על יעילותם של המשרדים השונים, ועל יחסי העלות-תועלת למשק, הדאטה שתצטבר תוכל לשמש את משרד האוצר בקבלת החלטות בעתיד היכן כדאי להשקיע את התקציב, ואילו משרדים או שרים אינם ראויים לאמון של תהליך הביזור.

אסור לעצור את הביזור אצל השרים ומשרדי הממשלה. כפי שכתבתי פעמים רבות, ביזור צריך להגיע לרמה הלוקאלית. לכן, תהליך ביזור התקציב צריך להטיל אחריות וסמכות על אלו שאחראים לחיי התושבים באופן רציף, דהיינו ראשי הרשויות. צריך כחלק מהמהלך להשיל סמכויות מהממשלה ולהעביר אותן לראשי הרשויות.

יעדים ומדדים

כל תהליך ביזור חייב יעדי תפוקה ברורים. מי שמקבל לידיו תקציב, גדול או אפילו קטן, מכיסו של משלם המיסים, חייב להציב יעד ברור שאליו מגיעים באמצעות השקעת התקציב. היעד צריך להיות מדיד במונחים של תפוקות ולא על פי התשומות (התקציבים) שהושקעו בהגשמתו. כמו ניסוי מדעי' יש להגדיר שיטת מדידה חדה, ברורה ומוסכמת מראש מה תחשב תוצאה מוצלחת, ומה כישלון. רק בהתקיים תנאי זה ניתן להתקדם בתהליך הביזור.

שקיפות

כמו שעשה ראש עיריית ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג - על היעדים, ההשקעה והמדידות, להיות שקופים. לא רק לשר האוצר וצוות המשרד, אלא גם לציבור.

אחריות

מי שמקבל זכות להחליט מה היעדים ואיך נכון לממש אותם, צריך גם לקחת אחריות. כולנו אנשים, וכולנו טועים. רק מי שלא עושה לא טועה, ובכל פרויקט יש אחוז מסוים של תקציב לתקלות בלתי צפויות מראש ולכן גם צריך לתת זמן לתקן. אבל, לא ייתכן ששר שקיבל לידיו את כל המושכות יעמוד לבחירה נוספת אם לא עמד ביעדים תקופה ארוכה. יש להחיל נורמה שמתחת לרף מסוים של מימוש היעדים השר לא יעמיד את עצמו לתפקיד שר פעם נוספת. כלומר, התחייבות אישית זו תהיה תנאי להכללת המשרד בתהליך הביזור.

אני נוטה להאמין שהמכתב של שר האוצר, שמשום מה פורסם פומבית, לא נועד להחלשת אגף התקציבים, ניפוח מנגנוני המשרדים בג'ובים למקורבים, או הטיית תקציבים לגחמות פוליטיות של שרים. כולי תקווה שמטרתו הכנה של השר היא יישום גישה חדשה, יעילה ומבוססת תפוקות. מה שחשוב הוא שאסור ללכת רק חצי צעד.

>>> מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון-סיכון ״אלף״, משקיע הון-סיכון בתעשיית ההיי-טק הישראלית והאמריקנית