ש: איך ואיפה אפשר להגיב למתקפה האיראנית, כשכל יום שעובר מקטין את הסיכוי שזה באמת יקרה?
זו הייתה שגיאה גדולה לטעמי שלא לתקוף בתגובה באותו לילה שבין שבת לראשון, מיד לאחר המתקפה האיראנית. לישראל הייתה המוכנות, הייתה לגיטימציה והמזרח התיכון היה פתוח בשבילנו לפעולה. לא בטוח שזה מה שקורה עכשיו.
אז למה בכל זאת אני חושב שישראל תצטרך להגיב בשלב כלשהו? אלה שתומכים בתגובה חושבים על שלושה מרכיבים: ראשית, שיקום ההרתעה הוא הכרחי. ההרתעה הישראלית כשלה פעמיים, ב-7 באוקטובר כמובן, ובלילה שבין 13 ל-14 באפריל - שם האיראנים העיזו לעשות משהו שהם לא העיזו אף פעם. בדיוק מן הסיבות הללו צריך לשקם את ההרתעה באמצעות תגובה ישראלית.
המרכיב השני הוא שצריך להעביר את המסר לאיראן שכמו שהם טעו ביכולות ההגנה שלנו, הם טועים גם ביכולת התקיפה שלנו ובכך לבסס אצלם את ההבנה שהם פגיעים. זה לא חייב להיות בהיקף נרחב שיוביל להסלמה, אלא בעיקר כי הם צריכים להבין שהם הרבה יותר חדירים ממה שהם חושבים.
המרכיב הנוסף הוא שכל המזרח התיכון בוחן את מה שישראל תעשה. ב-2019 האיראנים תקפו את סעודיה והאמריקנים לא עשו כלום. ב-2022 הם תקפו את האמירויות וגם אז האמריקנים לא עשו כלום. המזרח התיכון רוצה לראות מי כן יודע לפגוע באיראנים.
ומהם השיקולים שמצריכים תגובה מתונה או המתנה? יש מי שחושבים שצריך להמתין ולחשוב רגע, או לבצע תגובה יותר מתונה. מדובר במדיניות של סבלנות אסטרטגית הגורסת שהמלחמה עם איראן לא התחילה אתמול, היא נמשכת כבר עשרות שנים מול מדינה שרוצה להשמיד אותנו. המלחמה תימשך כל עוד המשטר הזה קיים שם. ישראל צריכה להתמקד בשני היעדים החשובים שלנו - נושא הגרעין ונושא מיטוט המשטר האיראני. בשביל זה אנחנו צריכים את ארצות הברית, וכשארצות הברית מבקשת לא לפגוע חזרה באיראן ולהמתין להזדמנות יותר נכונה - נכון להקשיב להם.
כדאי שנזכור שיש לישראל שתי זירות נוספות שהן יותר דחופות. ראינו את זה אתמול (רביעי) בצפון, וראינו את זה לאורך כל התקופה האחרונה בעזה. יש גם את החטופים שעדיין מוחזקים ברצועה. בפועל, כל המנופים על חמאס כבר הוסרו - אין מנוף צבאי של תקיפה ברפיח, מח'אן יונס יצאנו וסינוואר מבין שהטנקים מעליו נעלמו, המנוף ההומניטרי הוסר, קטאר לא לוחצת כמו שהייתה אמורה ללחוץ. כל אלו מותירים את ישראל בצרה צרורה. צריך להחליט בין הזירות מהי הזירה העדיפה והחשובה יותר - ולהתמקד בה. במיוחד כשעכשיו אנחנו פועלים כחלק מקואליציה. אותן מדינות הולכות איתנו כשאנחנו עושים את הדברים הנכונים. יכול להיות שכעת הסבלנות האסטרטגית חשובה יותר.
מי שטוען שמהלך צבאי יביא את החטופים - שיעשה מהלך צבאי. מי שלא מצליח לעשות מהלך צבאי, שיעשה עסקה תמורת כולם. וכן, אין ברירה, גם תמורת הפסקת המלחמה. זו החלטה קשה, אבל אם אין ברירה צריך להגיע אליה.
>>> אלוף במיל' עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר