בהחלטה היסטורית קיבל בג"ץ את כלל העתירות שהונחו בפניו בכל הנוגע לגיוס תלמידי הישיבות. השופטים קבעו שאין עיגון בחוק להפליה בין תלמידי הישיבות וכלל הציבור, וכי על צה"ל לנהוג בכלל ברי הגיוס במדיניות אחודה. בג"ץ קשר גם את עניין המימון בחוקיות הפטור משירות, כשקבע שלימוד בישיבה אינו מהווה עוד בסיס לפטור, ועל כן גם מימונו אינו חוקי.

עם פרסום ההחלטה החל הדיון הציבורי במשמעויות "בפועל" של ההכרעה, שהתקבלה פה אחד. בית המשפט נמנע מלדון באופן שבו יש לאכוף את החלטתו, ומשום כך יש מי שסבור שלמעשה הוא החזיר את ההחלטה לצה"ל או לממשלה.

ולכן, ראשית יש להבהיר: קביעת בג"ץ הינה חד-משמעית. היא קובעת שכולם שווים בפני החוק וכי אין עוד מקום לנהוג בבוגר תיכון ממלכתי באופן שונה מזה שיש לנהוג בבוגר ישיבה חרדית. השופטים גם העבירו ביקורת חריפה על מדיניות הממשלה שלמעשה הורתה לצה"ל לא לקיים את לשון החוק, כשהנחתה אותו לא לשלוח צווי גיוס על אף פקיעת ההסדרים בחוק. העובדה שהפרשנות עוסקת בפער בין קביעה זו למשמעות הצעדים בפועל, מלמדת יותר מכל על עומק המשבר שבעתיו לא מובן מאליו שיש לפעול באופן שיקיים את שהחוק דורש.

אך מעבר לכך, חשוב להזהיר מפני גרירת צה"ל לבוץ החוקתי הטובעני הזה. גם אם צה"ל יודיע שביכולתו לגייס בשלב זה רק 3,000 חרדים, יהיה עליו לעשות זאת בכפוף לכללי המשפט המנהלי. כלומר: יהיה עליו להבהיר בדיוק מדוע זה המספר שנקב, כיצד נקבע אילו 3,000 חרדים יגויסו, ואיך מדיניות הגיוס עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון למשל. קשה לדמיין כיצד הוא יעשה זאת בלא לשלוח צווים ולהעביר את תלמידי הישיבות במסלולי מיון אישיים, אך אתגר לא פחות משמעותי יהיה לו כשיידרש להסביר איך ביד אחת הוא מבקש להאריך את שירות החובה ולהכביד את נטל המילואים, וביד השנייה פוטר משירות פוטנציאל גיוס גדול כל כך. קל, לעומת זאת, לדמיין את העתירות שיוגשו הפעם נגדו, אם לא יעשה זאת.

חרדי מתבונן על חיילים בכותל המערבי (צילום: אסתר רוביאן, פלאש 90)
העתירות עלולות להיות מופנות נגד צה"ל, ארכיון | צילום: אסתר רוביאן, פלאש 90

עדות לסכנה זו נצפתה אמש בדיון בוועדת החוץ והביטחון, כאשר חה"כ אפרת רייטן ביקשה להבין אם הדיונים סביב חוק הגיוס יתייחסו רק לצרכי הצבא או שהם גם יביאו בחשבון את תכלית השוויון שכזכור הביאה אותנו עד הלום. יו"ר הוועדה הבהיר שמבחינתו מה שחשוב הם צרכי הצבא והם שיעמדו במרכז. הוא אומנם הוסיף בהמשך שכמובן שגם השוויון חשוב, אבל השורה התחתונה הייתה שיבוא הצבא, יציג את צרכיו, ואז אפשר לנסח ולהצביע. בתגובה לכך הזכיר חבר הכנסת איזנקוט שבמדינה דמוקרטית הצבא מיישם את החלטות הדרג המדיני ולא הוא זה שקובע כיצד יראו חוקי המדינה.

תהיה זו טעות לראות בוויכוח שאלה טכנית. מדינת ישראל הגיעה לצומת הכרעה באחד הנושאים הכי בוערים בחברה. בית המשפט אומנם כפה עליה את ההכרעה והצבא הוא זה שיידרש ליישם אותה, אבל לא בית המשפט ולא צה"ל הם הכתובת לפתחה. יש לגלגל את הדרישה להסדיר אחת ולתמיד את האופן שבו נדרשים אזרחי המדינה לשאת בנטל הכבד ביותר שיודעת מדינה להטיל על אזרחיה - אל נבחרי הציבור

עוד לפני שפורסמה החלטת בג"ץ, טען חבר הכנסת גפני כי אין שום שופט שמבין בערך של לימוד תורה והתרומה לעם ישראל. זוהי כמובן אמירה מקוממת בשעת מלחמה מדממת רוויה שכול. זאת בעיקר כשהיא נאמרת כמה שעות לאחר שגפני עצמו הצביע על דחיית גיל הפטור ממילואים והעמיס בכך עוד לבנה על אלונקת הנטל הבלתי נסבל שבו נושא רק חלק מהציבור. אבל מעבר לכך טמונה בטענה הטעיה מכוונת. בית המשפט לא הביע שום עמדה בשאלת ערך לימוד התורה. אם גפני רוצה, הוא מוזמן לשלוף את "חוק יסוד: לימוד תורה" ולנסות להעביר אותו. נדמה שאפילו הוא לא יעז לעשות זאת כיום. גם צה"ל לא אמור להיות זה שיוציא את הערמונים מהאש הפוליטית הזו. יש לו מספיק זירות בוערות להילחם בהן היום. הוא זקוק לכל מי שיכול לקחת בהן חלק. יש לקוות שלא יוכשל בתמרון הנוסף שנקלע אליו במלחמה הרב-זירתית המסובכת ביותר שידע.

>>> ד"ר עידית שפרן-גיטלמן היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי