זה התחיל בתדרוכים לתקשורת, עבר בהודעות עמומות והמשיך בהודעה חריגה של שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין לפיה ארצות הברית בוחנת את הסיוע הביטחוני לישראל "בטווח הקרוב", בהקשר של האירועים המתפתחים ברפיח. האמת היא שהאמריקנים כבר החליטו לפני שבועיים, וניסו להסתיר את ההחלטה עד לבירור המהלכים הבאים של ישראל. הלילה (בין רביעי לחמישי), הגיע הנשיא ביידן. זו הייתה פצצה לפנים. אם ישראל תפתח במבצע הנרחב ברפיח, הזהיר, ארצות הברית לא תספק לה פצצות כבדות משקל.
זוהי הצהרה חסרת תקדים, שבמידה רבה נותנת מענה ללחץ הדמוקרטי-פרוגרסיבי שיש על הנשיא לשקול את הגבלת הסיוע הצבאי, כדי להעביר מסר לישראל שהיא לא תוכל לבצע כל שברצונה, תמורת סיוע אוטומטי מהידידה הגדולה שלה. ביידן אומנם הבהיר כי סיוע הגנתי, כדוגמת מיירטי כיפת ברזל, ממשלו ימשיך להעביר ובכמויות הנדרשות, אבל באותה נשימה התריע: ארצות הברית לא תוכל להיות חתומה על הפצצה שתשוגר לעבר מרחב שבו האוכלוסייה לא מפונה באופן בטוח.
ישראל לא יכולה לומר שלא קיבלה את כל הסימנים וההתרעות במעלה הדרך. ועדיין, ההצהרה הזו של ביידן לא צודקת ולא חכמה. היא לא צודקת, כי ישראל כן התחשבה בדרישות האמריקניות לאחרונה בהקשרים שונים, כולל בהכנסת הסיוע ההומניטרי ובפתיחת מעבר כרם שלום יום אחרי שנורו לשם מרגמות. היא לא צודקת, כי ישראל התמהמה עד כה בכניסה לרפיח, בין היתר ואולי בעיקר בגלל הלחצים האמריקניים ובגלל הרצון לפייס את הממשל. התוכניות המבצעיות דויקו ושויפו בגלל התרעומת של ביידן, אוסטין, בלינקן וסאליבן. גם מה שמבוצע כעת ברפיח הוא לא האורנים הגדול, ובטח לא מה שיוביל לניצחון המוחלט.
יתרה מכך, ההצהרה של ביידן גם לא חכמה. זאת משום שהיא מעבירה מסר לסינוואר, שארצות הברית כובלת את ידי ישראל (מה שהיא אכן עושה), ושאת סיום המלחמה הוא כנראה יוכל לקבל בלי מאמץ, אם רק יחזיק מעמד עוד קצת. ביידן, מבלי שהתכוון, מרחיק באופן לא מודע את כל מה שממשלו חותר אליו כבר מספר חודשים: להביא לעסקת חטופים שתייצר הפסקת אש ארוכת-טווח, כדי שזו תוביל לתהליכי עומק במזרח התיכון.
אם סינוואר, יימח שמו, מבין שהידיד הכי גדול של ישראל בעולם, שהתייצב לסייע לה מילולית, דיפלומטית וצבאית מיומה הראשון של המלחמה, מפנה לה גב בהיבט החימושים, מה עליו להסיק? שאין לישראל שום מנוף לחץ אמיתי להפעיל עליו במהלך המשא ומתן? כמאמר הקלישאה וסליחה על ההשוואה - אבל מה אתם הייתם עושים? מתקדמים בקהיר או מתבצרים במנהרה בח'אן יונס או השד יודע איפה? התשובה ברורה.
זה לא שלישראל אין מה לעשות כעת. אסור לה להיכנס לעימות פומבי מול הממשל, אלא לעשות הכל בחדרי-חדרים כדי לפתור את המשבר הזה. להסביר לביידן וליועציו את ההשלכות, ולבצע כל צעד ושעל בתיאום עם האמריקנים. אין לנו ביידן אחר. על ממשלת נתניהו להגיע בהקדם להבנות עם האמריקנים. צריך לזכור: בעזה - צה"ל יסתדר כרגע גם ללא המשלוח הנוסף שארצות הברית עוצרת, אבל במקרה של התפתחות מלחמה בזירות אחרות, וזה יכול לקרות ממש בקרוב, המחסור הזה עלול להיות מורגש. ועוד לא דיברנו על הנזק המתמשך: מה יחשבו גרמניה, בריטניה וצרפת - אם ארצות הברית של אמריקה מעכבת את המשלוחים לישראל?
נתניהו אומר שהוא "ליגה אחרת". הוא אפילו עשה על זה קמפיין מוצלח. אף אחד לא מצפה ממנו להתנצל על צדקת הדרך שלנו. יש לנו צדקת דרך וצריך להמשיך בה (ועל הדרך גם להתחיל לייצר אלטרנטיבות בעזה, גם כדי באמת לייצר מנוף לחץ על חמאס). אבל ה"ליגה האחרת" אמורה לבוא לידי ביטוי בדיוק ברגעים כאלה: אם הוא לא הצליח למנוע את עצירת הנשק, עליו האחריות לשכנע את ביידן לחזור בו מההחלטה. הוא הראש. זה עליו. עכשיו זה הזמן לטפל במשבר בחדרים הסגורים - ולא לגרוף עוד מנדט באמצעות הצהרות שרק תסבכנה את ישראל במאזן אסטרטגי רע שרק הולך ומידרדר.