בימים אלו, המדינה נמצאת בנקודת שפל תפקודית עמוקה מאוד. זה כבר לא רק המחדל של 7 לאוקטובר, אלא שורת כישלונות קשים וכואבים, אשר במישור הביטחוני מתבטאים באי ההצלחה בהכרעת חמאס, החרפת האיומים מהחיזבאללה והרחבת מעגל זירות הלחימה להיקף שלא היה מעולם.
המצב הכלכלי והאזרחי בישראל נמצא על סף תהום, והגיעה השעה לקרוא לממשלה להפעיל מנהיגות אמיתית ונחושה. עלינו לתת את הדעת לשני הכשלים המרכזיים במישור האזרחי – הראשון הוא תוכנית השיקום ליישובי קו העימות בצפון, והשני – היעדרה של תוכנית כלכלית אמיתית שתכליתה היא מניעת ההידרדרות לתהום ה"עשור האבוד", כפי שהיה בתום מלחמת יום הכיפורים. לא ניתן עוד להמשיך ולהתעלם מהמציאות הכואבת שמתרחשת לנגד עינינו.
שיקום הצפון
בימים אלו אושרה בממשלה טיוטת מחליטים שנועדה לשקף תכנית לשיקום הצפון. אולם, לאחר חודשים ארוכים בהם אני מפונה מביתי במטולה עקב המצב הביטחוני, התוכנית הזו היא תמוהה ואף מעליבה.
בתור תושב הצפון איני יכול להבין את חלוקת התקציב הנוכחית, שבה מתוך 23 מיליארד שקל לשיקום האזורים שנפגעו מהמלחמה רק 4 מיליארד מוקצים לצפון. כיצד ייתכן שאזור שספג פגיעות כה חמורות יקבל תקציב כל כך קטן? על פי אלו מפתחות תקצוב הוכנה התוכנית? האם מדובר בשתי מדינות שונות?
על הממשלה ליצור תוכנית רב-שנתית עם יעדים ברורים ומדדי הצלחה. מפתח התקצוב לשתי התוכניות יהיה שקוף, ברור ומעל הכול - זהה. התושבים של הצפון זכאים לשוויון בתקצוב, לשקיפות ולבטיחות. כל יום שעובר ללא פתרון הוא יום של סבל נוסף לאנשים החיים באזור. אנחנו רואים אזור שלם הנאבק לשרוד, ואנשים שמרגישים שהם נשכחים מאחור. הממשלה חייבת להפגין אחריות ולהשקיע בצפון כפי שהיא משקיעה בדרום.
הסיכונים והנחת היסודות לצמיחה
לצד תוכניות השיקום לצפון ולדרום, הממשלה חייבת להתייחס לסיכוני המשק ולפעול לפי תוכנית כלכלית כוללת שתעזור למשק לעבור את התקופה הקשה ותמנע קריסה כלכלית.
באמצע חודש פברואר קיימנו, חברי נשיאות המגזר העסקי ואני, פגישה עם שר האוצר ובמסגרתה הגשנו לו המלצה לתוכנית כלכלית. התוכנית כללה כיווני פעולה ארוכי-טווח שיסייעו למשק, גם אחרי שיידומו קולות הנפץ והירי של המלחמה. בין הכיוונים: הקפאת רגולציה לפחות עד סוף שנת 2024, השקעה בהון האנושי, ייעול שירותים למשק והפחתת בירוקרטיה עודפת על ידי משרדי הממשלה, צמצום התלות בכוח העבודה הפלסטיני ויישום הצהרת שר האוצר על "חישמול כל הקרונות ברכבת הכלכלה הישראלית".
כולנו בוגרי ה"עשור האבוד". העשור האבוד אינו רק מושג המתאר בסופו את קיפאון הצמיחה ולאחר מכן היפר-אינפלציה שהתרחש בישראל ושכמעט גרם למדינה "לפשוט את הרגל". מדובר בחיים של מיליוני אזרחים, עשרות אלפי עסקים, שבשל ניהול מדיניות לא נכונה התרסקו כלכלית, והמשק הפסיד כעשר שנים של צמיחה.
אסור לנו להיות שם שוב. האינדיקטורים והנורות האדומות מהבהבות בעוצמה רבה, ואסור להתעלם מהן. אסור לנו להסתפק בפתרונות זמניים. יש לנו את היכולת לשנות את המציאות וליצור עתיד טוב יותר לכל אזרחי ישראל.
לנו ברור, שלא יספיק רק להעלות מיסים ולהדק את תקציב משרדי הממשלה. אלא שהממשלה נדרשת לתכנון ויישום תוכנית לצמצום הסיכונים המשקיים והגברת כושר הייצור של המשק, על מנת "להגדיל את העוגה" וליצור בסיס יצרני בר-קיימא ובעל אופי צמיחה ההולמת למימון הוצאות הממשלה העתידיות, שכוללות את הגידול המהותי בהוצאות הביטחוניות ואזרחיות לאור המלחמה.
המציאות הקשה שאנו מתמודדים איתה כיום מחייבת את כולנו, ובעיקר את מנהיגי המדינה, לפעול בנחישות ובאחריות. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך במתכונת הקיימת, שבה אזרחים בצפון מרגישים נשכחים, והכלכלה על סף קריסה. זה הזמן למעשים ולא לדיבורים. המלחמה על קיומה של המדינה איננה מסתיימת בשדה הקרב, אלא ממשיכה גם בשיקום החברה והכלכלה. עלינו להרים את הראש ולהוביל את המדינה לעתיד של תקווה ושגשוג.
>>> דובי אמיתי הוא יו"ר נשיאות המגזר העסקי