בישראל נהוג להציג כל נושא משל היה דיון על משחק כדורגל. האוהדים מתחלקים לשתי קבוצות והנושא הלאומי החשוב ביותר זוכה להתייחסות בעיקר מהזווית: האם בן גביר וסמוטריץ’ יתנגדו פוליטית ויפילו את ממשלת נתניהו. אולם יש מהות והיא הולכת לאיבוד בוויכוח הפוליטי, והמהות הזו חשובה גם למי שמעוניין בחזרת כל החטופים על פני "ניצחון מוחלט" וגם למי שהחשוב ביותר בעיניו הוא המשך הלחימה.
לכאורה, מבטיח ראש הממשלה (הממ.. שיעול: גורם מדיני בכיר) כי "המתווה מאפשר לישראל לשמור על הזכות לחדש את הלחימה בכל עת ככל שישראל תתרשם שהמשא ומתן הוא עקר ומשמש למשיכת זמן". אולם, זוהי הבטחת שווא ריקה. ניתן, בעזרת שינוי קטן אך חשוב במתווה, להפוך אותה וגם להבטיח את חזרת כל החטופים מהר יותר מאשר במתווה המקורי.
במתווה הנשיא ג'ו ביידן, חמאס מקבל את הפרס הגדול שהוא חפץ בו יותר מכול: חזרת העקורים לבתיהם. הלחץ הגדול ביותר על משטר חמאס בעזה הוא רצונם (הטבעי) של עקורים לשוב לביתם. בניגוד לסיפורים על כך ש-70%-80% מעזה שוטחה, כל מי שבוחן לעומק צילומי לוויין יודע את האמת: הרס טוטלי הוא רק ב-15%, לכל היותר, מהמבנים ובשאר יש חורים רבים בקירות, אבק ופסולת בניין רבה, חלונות, דלתות שנעקרו מהדף פיצוצים – אבל המבנה קיים. סרטונים רבים מעזה מראים פליטים שהצליחו להסתנן חזרה לבתיהם והם כבר פתחו בשיפוץ וניקיון הבית והכנתו למגורים. אומנם אלו תנאים שאינם דומים לעבר – אבל כמו שאצלנו רבים רוצים לחזור לביתם, זוהי משאת נפשם של 1.7 מיליון עקורי עזה.
הבעיה במתווה היא שהפרס הגדול הזה ניתן לחמאס על ההתחלה, כבר ביום השלישי למתווה. עוד לפני שבכלל מתחיל המשא ומתן על רוב החטופים החיים, נדרש צה"ל לפנות את חלקו של ציר החוף בנצרים – ומאות אלפי העקורים מתחילים בהגירה הגדולה חזרה צפונה. חזרתם ללב הערים ולכל אזורי עזה מייצרת מצב שעליו אומר קולונל ג’ון ספנסר, מומחה אמריקני ללוחמה אורבנית, שצוטט בעבר גם על ידי ראש הממשלה נתניהו:
"כל עסקה שמכילה חזרת עקורים לאזורים מאוכלסים אשר בשליטת חמאס וללא החלפתו – פירושה שהמלחמה באזורים אלו הסתיימה. כל מלחמה היא מעשה מדיני ואין לישראל את הכוח המדיני לפנות מחדש אוכלוסייה זו אם יתעורר הצורך לחדש את המלחמה"
קולונל ג'ון ספנסר
כלומר, באופן מעשי, החלק הראשון של המתווה מונע מישראל את היכולת להילחם שוב בעזה. ומה אם צה"ל בכל זאת ינסה לפנותם? בנוסף להתנגדות העולמית, יש חשש הרבה יותר מעשי: שהם יסרבו לעזוב. אחרי שרוב אוכלוסיית עזה שהתה בתנאים לא תנאים מעל חצי שנה – רבים יעדיפו לנהוג כמו אותם מאות אלפים שנותרו בצפון הרצועה – ושרדו.
המצב אינו דומה כעת למה שהיה באוקטובר, לא בלגיטימציה הבין-לאומית ולא בעוצמת ההפצצות ואיום הפלישה הקרקעית. צה"ל ייאלץ לתמרן בין מאות אלפי אזרחים ובזהירות שתעלה גם בחיי חיילים וגם בחיי אזרחים עזתים. פינוי האזרחים היה ההישג הגדול שאיפשר לצה"ל להילחם בעזה וויתור עליו כבר בשלב הראשון של עסקת החטופים הוא הטעות הקריטית.
מה ניתן לשנות? ממשלת ישראל צריכה להבין שהחזרת העקורים היא הנושא העיקרי החשוב לחמאס. לכן, עליה להעבירו לסוף העסקה: רק תמורת החזרת כל החטופים יחזרו גם עקורי הרצועה לבתיהם. שינוי קטן זה גם יבטיח שלחמאס יהיה אינטרס להגיע למיצוי השלב השני ולא ימשיך להחזיק בחטופים החיים זמן רב לצורך סחיטת עוד תנאים. הפרס הגדול צריך להינתן לחמאס רק בסוף: העקורים בבית רק כאשר החטופים חוזרים אלינו הביתה. עד האחרון שבהם.
>>> אייל עופר הוא מומחה לכלכלת חמאס