בימים האחרונים אנחנו עדים להסלמה חמורה בזירת הצפונית. הצפון בוער עם אפשרות להתלקחות והתדרדרות למלחמה כוללת, ואף למלחמה אזורית. ההסלמה גורמת לפגיעה חמורה בהרתעה, עם הישגים אסטרטגיים ותודעתיים לאויב.
ההסלמה בימים האחרונים היא תוצאה של חיסולו של טאלב ועבדאללה (המכונה אבו-טאלב), בכיר מאוד בזירת הדרום בחיזבאללה. יש לצה"ל היכרות ארוכת שנים איתו. הוא היה מעורב בפיגועים בגבול הצפון בשנים האחרונות. אין ספק שחיסול בכיר כזה, כמו גם מפקד כוח רדואן אבו טוויל, מהווים מכה כואבת מאוד לחיזבאללה וזה מראה באופן ברור את החדירות המודיעינית של ישראל לתוך מערכי הארגון. יש כאן הישג תודעתי ומוראלי משמעותי, וחיזוק תחושת נרדפות בקרב מפקדי חיזבאללה.
עם זאת, כשסיכול כזה הוא פועל יוצא של הזדמנות מודיעין ומבצעית ולא חלק ממדיניות ואסטרטגיה כוללת שנותנת מענה מיידי להסלמה, לא רק שהסיכון הזה לא משנה את המציאות האסטרטגית - הוא במידה מסוימת אפילו גורם להחמרתה. עשרות אלפי ישראלים בצפון נכנסו בימים האחרונים למעגל הירי של חיזבאללה, כולל התרחבות ניכרת של מרחב הלחימה למרחב והכינרת, צומת המוביל בואכה חיפה.
סיבה נוספת להסלמה החמורה היא העובדה שמאז התחלת ההתקפה הישראלית ברפיח לפני כחודש ימים, איראן וחיזבאללה, שחשות ביטחון עצמי רב, קיבלו החלטה להעצים את האש ולהסלים את הלחימה בצפון. זאת אל מול המאמץ של צה״ל ברפיח מול חמאס, כחלק מהעזרה של הציר וחיזבאללה לחמאס בלחימה.
עיקר האוגדות המתמרנות של צה"ל מצויות בעזה, ולכן הסיכוי כעת למתקפה ישראלית בצפון הוא נמוך. איראן וחיזבאללה רואות את המשבר עם ארצות הברית, את אמברגו התחמושת, את הלחץ הבין-לאומי וגם את הוויכוח הפנימי בתוך ישראל. כל אלו בוודאי מגבירים את הביטחון העצמי של חיזבאללה בהחלטה להרחיב את האש בצפון ולהמשיך במלחמת התשה.
הלחימה לא משנה את המציאות בצפון
ניכר שבשבועות האחרונים הפעלת האש של חיזבאללה, כארגון לומד, מתוחכמת ומשולבת הרבה יותר: ירי של נ"ט, כטב"מים הנושאים חומר נפץ, טילי בורקאן בשילוב מטחים כבדים של עשרות רקטות, כולל הפעלה מתוחכמת של אמצעים שלישראל יש קושי גם לגלות וגם ליירט. המציאות בשבועות האחרונים בזירה הצפונית מאתגרת גם את החיל האוויר עם נוכחות של טילי קרקע-אוויר בלבנון, מציאות שגרמה להפלת חמישה מל"טים ישראליים בשבועות האחרונים. כמובן שהמענה לכטב"מים חלקי בשל בעיות קשות של גילוי ויירוט.
הבעיה המרכזית בניהול המלחמה בצפון היא העובדה שאנחנו מצויים בפלונטר ושיתוק אסטרטגי חמור. הפעלת האש של צה"ל לא מרתיעה את חיזבאללה וודאי לא מייצרת מציאות ביטחונית חדשה, שתאפשר ל-70 אלף המפונים לשוב לבתיהם. קבינט המלחמה לא דן במציאות בצפון מזה חודשים ארוכים, לא מגדיר מטרות למלחמה בצפון, לא מחליט על העברת היוזמה לידי ישראל והעברת מרכז הכובד של צה"ל לצפון. יש כאן כשל ניהולי ומנהיגותי חמור בניהול המלחמה, היעדר ראייה רב-זירתית ואי הבנה שהאתגר בזירה הצפונית חמור פי כמה. זו טעות אסטרטגית קשה להילחם ברפיח כשהזירה הצפונית בוערת - והיא הפכה להיות זירת המלחמה העיקרית.
הבעיה מחריפה עוד יותר עם עזיבתם של איזנקוט וגנץ את ממשלת החירום. הם היו אלה בחודשים האחרונים שדרשו שיח ודיון אסטרטגי, לצד העברת המאמץ העיקרי של צה"ל לצפון מתוך הבנת גודל האתגר בזירה הצפונית. גם המענה האזרחי של הממשלה לצפון הוא כישלון מהדהד. לא רק העובדה שלקח לממשלה שמונה חודשי לחימה כדי לתקצב אזור לחימה, אלא המענה חלקי, והחמור מכל המענה האזרחי-תקציבי מתייחס רק ל-70 אלף המפונים ומתעלם לחלוטין מ-150 אלף תושבי הצפון בטווח 9-4 ק"מ מהגבול שמצויים במלחמה בלי שום מענה או סיוע של המדינה.
סיירתי בימים האחרונים לאורך גבול הצפון. מטולה, קריית שמונה ושלומי נראות כמו עיירות רפאים נטושות. תחושת הפקרה ונטישה קיימת, וכעס גדול אצל ראשי היישובים והתושבים המעטים שעדיין נותרו על הגבול. יש כאן כישלון מהדהד בניהול המלחמה. זו ממשלה שאיבדה את הצפון, נטישה מוחלטת של האתוס הציוני של ההתיישבות על הגבול ומשבר אמון חמור בין הממשלה לתושבי הצפון הנטושים.
בדיעבד, גם ההחלטה לפנות עשרות אלפי תושבים בתחילת המערכה מחשש לאירוע דומה למה שהתרחש ב-7 באוקטובר בעזה הייתה נמהרת מדי ונרחבת מדי. היעדר החלטות במשך שמונת חודשים האחרונים גרמה לנזק אסטרטגי חמור מאוד.
מה ישראל צריכה לעשות על מנת לשנות את המציאות החמורה לאורך גבול הצפון
ראשית, מתחייב שינוי אסטרטגי דחוף באופן ניהול המלחמה:
- הקבינט צריך לדון במציאות בצפון ולקבל החלטה אסטרטגית לגבי מטרות המלחמה: מהו מנגנון הסיום שישראל רוצה לראות בסיום הלחימה ומהי המציאות הביטחונית שתהיה על הגבול.
- קבינט המלחמה צריך לקבל החלטה על העברת מרכז הכובד של צה״ל צפונה, שזו הזירה המרכזית כיום, קרי העברת האוגדות המתמרנות מעזה לצפון ויצירת איום משמעותי אמיתי ואמין על הגבול מול חיזבאללה, לראשונה מתחילת המערכה.
- ישראל צריכה לחתור לעסקת חטופים בעדיפות עליונה. קודם כול כפועל יוצא של המחויבות המוסרית העמוקה לאלה שהפקרנו אותם כצבא וכמדינה ב-7 באוקטובר. לצד זאת, עסקת חטופים היא גם צורך אסטרטגי חיוני שיאפשר הפסקת אש גם בדרום וגם בצפון, ויאפשר לנסות ולהגיע להסדרה בצפון.
זאת תהיה עסקה קשה כואבת, עם מחירים כבדים, אבל היא מחויבת המציאות כדי לשנות את פני המלחמה בזירות השונות. היא מהווה אתגר מנהיגותי אדיר לראש הממשלה נתניהו בשעה הקשה שבה אנו נמצאים, מבחן לאומץ ולקבלת החלטות קשות, תוך ניצול ההזדמנות האסטרטגית ליצירת ציר אסטרטגי מול האויב העיקרי שהוא איראן, בהובלת ארצות הברית ובשיתוף המדינות הסוניות. - חתירה להסכם עם ממשלת לבנון וחיזבאללה על בסיס החלטת האו"ם 1701, בתיווך ארצות הברית, כשסוגיית האכיפה של ההסכם היא קריטית. לא נוכל לסמוך על כוח רב-לאומי שיתמודד מול הפרות של ההסכם. צה"ל חייב לשמור לעצמו את חופש הפעולה הביטחוני כלפי הפרות של חיזבאללה. ישראל תהיה חייבת לשנות את מדיניות הפעלת הכוח עם נחישות, אגרסיביות ובלי שום הכלה, הבלגה ושקט בכל מחיר שהיו מנת חלקנו בצפון לפני המלחמה. הסכם זה יכלול נסיגה משמעותית של חיזבאללה כ-10 ק"מ מהגבול, כולל הריסת תשתיות טרור ומפקדות בדרום לבנון.
- בניית תוכנית הגנה חדשה ומאסיבית לאורך גבול הצפון וביישובים על הגבול של צה"ל, כולל מרכיבי ביטחון משמעותיים, על מנת לתת ביטחון ותחושת ביטחון לתושבי קו הגבול בסיומה של המערכה.
- החזרה מיידית של 70 אלף מפונים לבתיהם בגבול הצפון, תוך יצירת מציאות ביטחונית אחרת.
- שינוי סדרי עדיפויות בממשלה בניית תוכנית חירום לאומית לצפון שתאפשר שיקום ותיעדוף הצפון ברווחה, בריאות, תחבורה ותיירות כולל עידוד והטבות לצעירים שהממשלה תקרא להם לשוב ולבנות מחדש את הצפון. זהו צעד הכרחי בשיקום האימון שאבד בין הממשלה לתושבי הצפון.
בהיעדר עסקת חטופים, צה"ל יצטרך להעביר את מרכז הכובד לצפון, להגדיר מטרות מלחמה, להפעיל מנופים של הגברת עוצמת האש לאורך הגבול, פינוי מאות אלפי פליטים בדרום לבנון, שייצרו לחץ משמעותי על הממשלה בביירות. יציאה למלחמה מוגבלת בזמן, ובתמרון מוגבל על מנת לסלק את חיזבאללה מדרום לבנון עד הליטאני, עלולה להידרדר גם למלחמה אזורית.
במידה וישראל תגיע למלחמה כוללת מול חיזבאללה, ובניגוד למציאות שהייתה ב-2006 במלחמת לבנון השנייה, עלינו לזכור שהארגון הוא שחקן מרכזי בממשלת לבנון. לכן, במלחמה כזאת ישראל צריכה לפגוע בצורה קשה בתשתיות המדינה הלבנונית, ליצור מצור ימי ואווירי ולהרוס את תשתיות הטרור של חיזבאללה בביירות וברחבי לבנון כולה. פגיעה כזאת קשה תיצור לחץ אדיר על חיזבאללה ותקצר את המלחמה. צריך לזכור שמלחמה כזו כוללת היא אתגר אדיר לעורף הישראלי ולערים המרכזיות בצפון ובמרכז, כשאלפי טילים ורקטות ינחתו שם מידי יום. ייגרם נזק כבד ברכוש ונפש שלא ידענו כמוהו, לרבות פגיעה בתשתיות לאומיות ובסיסי חיל אוויר ומודיעין.
בימים האחרונים, סביב ההסלמה בגבול הצפון, בשיח שמתפתח נשמעים קולות של מומחים שממליצים לנצל את השעה ולצאת למערכה כוללת יזומה בלבנון נגד חיזבאללה, על מנת להכריע אותו. אני רואה באפשרות זו אפשרות בעייתית מאוד, מכיוון שצה"ל ומדינת ישראל נמצאים אחרי שמונה חודשי לחימה עם עומס אדיר ועייפות מצטברת גם בכוחות הסדיר וגם המילואים. ארצות הברית, שהיא שחקן מאוד מרכזי ומעורב בכל הזירות, ודאי בזירת הצפונית, מתנגדת בתוקף למלחמה כוללת שיכולה להידרדר למלחמה אזורית מול איראן עם כל ההשלכות כולל עליית מחירי נפט בעולם, כשממשל ביידן נמצא בישורת האחרונה של שנת הבחירות.
צריך לזכור שאנחנו כבר נמצאים תחת אמברגו מסוים על חלק מהחימושים, הגיבוי הדיפלומטי-מדיני מצד ארצות הברית לא ברור מאליו כמו בעבר. לכן, העובדה שאין שיח אינטימי בן ישראל ארצות הברית היא בעייתית מאוד ומשפיעה ביכולת של ישראל להתכונן ולהיערך לקראת הסדרה או מלחמה בזירת הצפונית. ישראל צריכה לעשות הכול על מנת להשיב את השיח והקשר עם ממשל ביידן לאינטימיות שהייתה. הביקור של שר הביטחון גלנט בוושינגטון חייב להיות צעד חשוב בכיוון וגם ביקורו של ראש הממשלה בוושינגטון בחודש הבא צריך להיות צעד חשוב בכיוון, כולל ביקור בבית הלבן עם הנשיא ביידן, על מנת לנסות לייצר מחדש שיח אינטימי שהוא קריטי לגבי ההצלחה של המערכה בצפון ובזירות הנוספות.
כשבוחנים את האפשרות למלחמה בזירת הצפונית, כדאי לשים לב להשתנות האסטרטגיה האיראנית מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר. קרו שני דברים שהם משמעותיים במדיניות האיראנית, שמפעילה נגד ישראל שש זירות לחימה בהצלחה לא מבוטלת. הדבר הראשון הוא תעוזה איראנית בהמשך העשרת אורניום, תוך כדי המלחמה, בדרך להיות מדינת סף גרעינית. העולם, כולל ארצות הברית, לא עושים דבר. הדבר השני הוא ההתקפה האיראנית בחודש אפריל על ישראל, שהתאפיינה בתעוזה אדירה ובחציית כל הקווים האדומים מבחינת ישראל עם ירי של מאות טילים.
ייתכן שנראה שינוי באסטרטגיה האיראנית, שדגלה בהסלמה מול ישראל אבל לא בהידרדרות למלחמה כוללת כדי לשמר את יכולות חיזבאללה כ"יהלום שבכתר", שמאתגר בהצלחה את ישראל. כלל לא בטוח שבמציאות הזאת האיראנית לא ירצו לנצל את ההצלחה ולא יפעלו לרסן את חיזבאללה. להפך, הם עלולים להוביל למלחמת התשה ארוכה ואפילו מלחמה כוללת, שתגרום נזק והרס אדיר בישראל, כשהיא מתמודד עם שש זירות מלחמה שונות.
לסיכום, אנחנו נמצאים בימים של הכרעה לגבי המערכה בצפון. נדרשת ראייה אסטרטגית של האתגר בקבלת ההחלטות בקבינט, בנייה מחדש של השיח האינטימי מול ממשל ביידן. צה"ל עודו משלים את ההכנות ומוכן באמצעות לחימה לשנות את המציאות בצפון, שתאפשר את חזרת 70 אלף המפונים לבתיהם בביטחון. המטרה חייבת להיות פגיעה קשה בחיזבאללה ויצירת שינוי יסודי במציאות בגבול הצפון, תוך שיקום ההרתעה שנפגעה קשות מאז פרוץ המלחמה.
>> אל"ם במיל' קובי מרום הוא מומחה לזירה הצפונית. את רוב שירותו עשה קובי מרום בגולני, שימש כמפקד גדוד 13, ומפקד בא"ח גולני. הוא פיקד על חטיבת החרמון, ועל עוצבת חירם (769) בתקופת רצועת הביטחון