פסק הדין של בג"ץ אתמול (שני) בעניין אי-גיוס תלמידי הישיבות הסיט את תשומת הלב הציבורית והפוליטית מהחלטה דרמטית שניתנה יום קודם לכן, על-ידי ועדת החקירה לעניין רכש הצוללות. ההיסטוריה של מדינת ישראל עשירה באמירות נוקבות של ועדות חקירה באשר לדרך הפעולה של נושאי משרה שונים, אך מעולם לא נקבעו ממצאים כה חמורים – בשלב זה רק לכאורה, עד לקבלת תגובת ראש הממשלה – כמו אלה שקבעה ועדת הצוללות. הוועדה קבעה כי "התנהלותו של מר נתניהו בנושאים הנחקרים על ידי הוועדה הובילה לשיבוש עמוק ושיטתי בתהליכי עבודה ובניין הכוח ולפגיעה במנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל".
החומרה של קביעה זו נובעת מכך שבשונה ממקרים שנחקרו על-ידי ועדות קודמות, שבהם כמעט תמיד דובר בפגמים שנבעו מרשלנות, כלומר מטעות בהערכת סיכונים, כאן מדובר בפעולה מכוונת של ראש הממשלה, שתוצאתה, כאמור, סיכון ביטחון המדינה ופגיעה באינטרסים חיוניים של המדינה. יותר מכך: הבעיה העיקרית היא שמדובר בדפוס פעולה של נתניהו, שחוזר שוב ושוב, ושיאו בהתנהלותו כעת, בכל הקשור לעסקה עם חמאס לשחרור החטופים ולסיום המלחמה.
הפגם היסודי בדרך הפעולה של נתניהו הוא הניהול הריכוזי הכושל. במקרים מסוימים, למשל בעניין אסון מירון, מדובר בכשל שנובע מהיעדר עניין שלו בנושא מסוים (ומבחירה להימנע מעימותים עם גורמים בקואליציה), שמביא להיעדר בחינה שיטתית של סיכונים וחלוקת תחומי אחריות ופעילות.
במקרים אחרים, וזה המצב בעניין הצוללות וגם בעניין עסקה להפסקת אש, מדובר בבחירה של נתניהו לפעול כמחליט יחיד, בדפוס פעולה שמאפיין דיקטטורות.
בעניין רכש הצוללות ובעניין העסקה עם חמאס נתניהו מגבש לעצמו עמדה, ופועל ליישמה תוך עקיפה של כלל הגורמים בממשלה. הוא אינו מאפשר לגורמי המקצוע, במערכת הביטחון ובמטה לביטחון לאומי, להביע בפני הממשלה עמדה עצמאית, שכוללת הצגה של מגוון חלופות והערכה מפורטת של היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן. הוא אינו מקיים דיון בממשלה או בקבינט לשם גיבוש מושכל של מדיניות. והוא אפילו לא טורח לעדכן בדיעבד את גורמי המקצוע ואת הממשלה בהחלטותיו ובפעולות שהוא נוקט למימושן.
דפוס הפעולה הזה בא לידי ביטוי בנושא רכש הצוללות, בסדרת פעולות עצמאיות וחשאיות של נתניהו. לפי קביעת ועדת החקירה, הוא החליט לרכוש צוללות, בעלות של מיליארדים ולכן על חשבון פעולות אחרות לבניין הכוח, לא רק בלי לשתף בהחלטה מראש גורמים אחרים, מקצועיים ופוליטיים, אלא אפילו בלא ליידע אותם בדיעבד על מעשיו בעניין. גם כעת, נתניהו מודיע, חדשות לבקרים, שהוא מקבל או דוחה רכיבים מסוימים בעסקה הנדונה מול חמאס, כך סתם, על דעת עצמו, ללא דיון שיטתי עם גורמי מקצוע ועם הממשלה בשינויי המדיניות הללו, ואפילו בלא לדווח להם על-כך.
דרך הפעולה הזו של נתניהו כושלת מבחינה ניהולית. יהיה אדם חכם והגון ככל שיהיה, הכרעות ריכוזיות, שנעשות ללא עבודת מטה שיטתית, ללא תשתית עובדתית מפורטת וללא שמיעת דעות נוגדות, בהכרח חשופות לטעויות. במיוחד, דרך הפעולה זו של נתניהו מפרה את כלל היסוד של דמוקרטיה, בדבר ביזור סמכויות.
דמוקרטיה אינה משטר שבו אחת לארבע שנים נבחר דיקטטור, שבמהלך כהונתו חופשי לפעול כרצונו. בדמוקרטיה, כל חברי הממשלה אחראים באחריות משותפת לכל מעשיה ומחדליה; הממשלה חייבת לדווח לכנסת ולציבור על החלטותיה ועל השיקולים שהביאו להן; גורמי המקצוע חייבים להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהציג לממשלה ולכנסת את החלופות השונות. נתניהו מתעלם מכל זה, ופועל כדיקטטור נבחר.
דפוס הפעולה של נתניהו מסוכן לכל מדינה ובכל עת. הוא מסוכן במיוחד בימים הקשים שבהם אנו נמצאים כעת. יש לשער שהדבר עמד לנגד עיני ועדת הצוללות, שהתייחסה אמנם לאירועים שאירעו לפני למעלה מעשור, אך קבעה ממצאים שיש להם חשיבות מיידית: "התנהלותו של מר נתניהו בנושאים הנחקרים על ידי הוועדה הובילה לשיבוש עמוק ושיטתי בתהליכי עבודה ובניין הכוח ולפגיעה במנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". זו הפיכה שלטונית, שמסכנת את עצם קיומנו כאן.
>>> הכותב הוא ברק מדינה, פרופ' למשפטים, רקטור האוניברסיטה העברית לשעבר, דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר