היום (שלישי) 16.04, למה התאריך הזה הוא אחד החשובים בתולדותינו?
שבעה באוקטובר ייזכר לנצח בתולדות ישראל כתאריך ששינה אותנו, לפני ואחרי. עידן התמימות מול עידן החרדה. עידן ניהול הסכסוך מול עידן ניהול השרידות. "לעולם לא עוד" מול "איך זה קרה שוב". גם בעוד אלף שנים כולם ידעו מה קרה בשבת של 7 באוקטובר. כמו יציאת מצרים, כמו חורבן הבית, כמו השואה. רצח, אונס, כריתת איברים, חטיפת נשים, ילדים וזקנים ממיטותיהם, כיבוש יישובים, השתלטות על בסיסים. אסון הכול-כלול.
זהו תאריך רב-משמעויות, אבל בדברי הימים זהו לא התאריך הכי חשוב. הוא לא הבעיה, אלא התוצאה. 16 באפריל 2001 הוא התאריך החשוב באמת.
16 באפריל, 2001, היה יום שבת רגיל ושגרתי. לפתע, תושבי שדרות שמעו פיצוץ אדיר. כולם באו לראות את המחזה: רקטת קסאם נחתה בעיר, בפעם הראשונה.
זה היה נשק פרימיטיבי, טיל מעמוד של תמרור. "בכלל לא הבנו את המשמעות של הרקטה הזאת. היא הייתה קטנה, מאוד פרימיטיבית ונראה כי אין לה הרבה יכולת פגיעה", סיפר קצין הביטחון של העיר. "לקחנו את זה בגיחוך, אמרנו - אם זה לא פוגע לך בראש לא קורה לך כלום", סיפר דוד בוסקילה, ראש העיר לשעבר של שדרות.
מאז חלפו 22 שנה עד אותה שבת נוראית של 7 באוקטובר. נאמר זאת בתמצות: אם ישראל הייתה מגיבה ב-2001 אפילו במאית האחוז מאיך שהגיבה על אירועי שמחת תורה - הטבח הנורא לא היה מתרחש.
נחזור לימינו. גם 14 באפריל, 2024, היה אירוע משנה מציאות. מתקפת הכטב"מים הגדולה בהיסטוריה, 60 טון של חומר נפץ נורו על ישראל ועל בירתה מאיראן. בגלוי, בהודעה מראש, בלי למצמץ. "יירטנו, בלמנו. יחד ננצח", הודיע ראש הממשלה נתניהו בסיפוק. מעולם לא נשמעו קולות מרוצים כל כך על אסון מתגלגל גדול כל כך.
המשוואה פשוטה: לטווח הקצר אפשר לסדר לעצמנו שקט. כמו בטיפול בגידול ממאיר, אפשר לשבת בשקט ולספור את הימים האחרונים, או להיכנס לניתוח ולהינצל. המשוואה גם ברורה: אין אומה בעולם שהייתה מגיבה באיפוק על מתקפה כזאת. יש רק מדינה אחת בעולם שמאיימת בגלוי בהשמדת מדינה אחרת, פועלת לכך אקטיבית, במגוון דרכים לנשק להשמדת המונים. מאז 7 באוקטובר מצבה האזורי של ישראל הולך ומתדרדר, ההרתעה נשחקה, יותר ויותר מדינות שאין לנו גבול איתן ואפילו לא היו ברשימת האויבים שלנו, נלחמות בנו. וללא כל תגובה ראויה.
חוסר התגובה של נתניהו כבר הביא עלינו אסון, ולא בפעם הראשונה. השאלה היחידה היא אם את המחיר נשלם אנחנו בתוך שבועות, או הילדים שלנו בעוד שנים ובריבית דריבית.
אז עומר אדם יכול לחזור לפארק, אפשר להחזיר את הקייטנות, אפשר לקפוץ מקומה 710 ולהרגיש את משב הרוח הנעים בפדחת. רק תזכרו את 16 באפריל, 2001. חשבנו שזה תמרור מעופף, מסתבר שזה היה תמרור אזהרה.
>>> משה קלוגהפט הוא יועץ אסטרטגי ומנהל משברים, לשעבר יועץ רוה"מ, פרשן "פגוש את העיתונות"