הפרו-פלסטינים האמריקנים לא מסתפקים כעת רק בהשתלטות אלימה על מבני אוניברסיטה, וכבר אין מקום לספק כי מאחורי האלימות הממוסדת והמוסדרת שלהם יש יד מכוונת. דווקא ביום השואה האחרון יצאה דרישה לסגור את מוסדות הלל, ארגון יהודי הפרוס באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. הטיעון כי מדובר במאבק על זכויות הפלסטינים ולא באירוע אנטישמי תם ברגע שהדרישה הזאת עלתה.
כאישה פמיניסטית, אני צופה בעיניים משתאות מול השינויים הדרמטיים המתרחשים בארצות הברית.
נשים מאבדות את הזכות על גופן, מדינה אחר מדינה. זמינות אמצעי המניעה נמנעת מהן בלא מעט מדינות, ההחמרות בנושאי ההפלות הופכות שערורייתיות. נראה כי במקום לצאת לרחובות ולהילחם על זכותן להגנה על זכויות על גופן, הנשים הליברליות-פמיניסטיות בארצות הברית משקיעות את כל מרצן במאבק הפלסטיני. הן רתומות כל כולן לנרטיב החמאסי, מובילות הפגנות, בעיקר הצעירות שבהן. למעשה, הן מייצרות תנועת מטוטלת שתביא לעליית כוחות שמרניים לשלטון בארצות הברית, כריאקציה על המחאות האלימות בשם "הפרוגרסיביים".
אני ממש רואה את הטעות ההיסטורית מתרחשת לנגד עיניי. אותן נשים יוצרות את האסון הפמיניסטי הבא. התגובה לזרם הפרוגרסיבי הקיצוני יבוא לידי ביטוי כבר בבחירות הקרובות. תחת הנחשול הצפוי זכויות נשים עלולות להיכנס תחת אותה קורת גג של תרבות ה-woke והאובר-פרוגרסיביות. שוויון בין גברים לנשים הוא זכות בסיסית שנשים נלחמות עליהן מעל מאה שנים והמהלכים האחרונים עלולים להסיג אותנו. שיהיה ברור, מהלכים שמשפיעים על זכויות נשים בצד אחד של העולם, ובמיוחד במעצמה הגדולה בעולם, ישפיעו על נשים בכל העולם.
זמן קצר אחרי המלחמה פגשתי עיתונאית שטח המתמקדת בסיקור אזורי קונפליקט בעולם. היא סיפרה לי שישראל הייתה ידועה כמדינה היחידה בעולם שאלימות מינית מוסדית אינה חלק מפרקטיקות המלחמה הנהוגות באזור זה. לזוועתנו, גילינו שנשים יהודיות וישראליות הצטרפו לקורבנות הפונדמנטליזם האיסלאמי בסוריה, אפגניסטן וסודאן. רק שפה השדה הפמיניסטי העולמי ונשים "פמיניסטיות-אקטיביסטיות" בחרו להתכחש למה שהתרחש ועדיין נעשה בעזה לחטופות ולחטופים שלנו. בסופו של דבר, נשים בארצות הברית יסבלו מההשלכות אחרי שבמו ידיהן הפרוגרסיביות הן מחזקות כוחות שמרניים, במיוחד בנקודת זמן דרמטית כה סמוך למועד הבחירות בארצות הברית.
בשבוע שעבר עלה לאוויר סרטה הדוקומנטרי של סנדברג "זעקות ואז שתיקה" ("Screams Before Silence") על פשעי המין של מחבלי חמאס מאז 7 באוקטובר. כשטסתי בדצמבר לכנס באו"ם שעסק בפעם הראשונה בפשעי חמאס בפומבי, צפיתי בשריל סנדברג מדברת מדם ליבה על הפגיעה בנשים יהודיות. כמה חשוב הקול של נשים פמיניסטיות-ליברליות-יהודיות-ציוניות בעת הזאת. בארצות הברית ובעולם כולו.
באותו ביקור בניו יורק פגשתי גם סטודנטיות יהודיות אמריקניות צעירות באוניברסיטת קולומביה. כבר בדצמבר הן סיפרו שגורשו מארגונים שונים של האוניברסיטה כי הזדהו כציוניות. הן סגרו את הרשתות החברתיות שלהן כי עברו התעמרות מצד חבריהן לספסל הלימודים. התשובה המתבקשת הייתה להקים את "בונות קולומביה", כדי לתת מענה לנשים צעירות ופמיניסטיות שיכולות להיות חלופה לאקטיביזם השנאה שמדגימות, לצערי, פרו-פלסטיניות צעירות. הן יהיו אקטיביסטיות-פמיניסטיות ליברליות מבלי להתבייש בזהות היהודית או הציונית שלהן.
לתחושתי, הימים הללו עלולים להכריע את עתיד הנשים באמריקה. הבאקלאש עלול לפגוע בכולנו. עדיף שיתעוררו (woke) בהקדם, לפני שיהיה מאוחר מדי.