שלושה אירועים נקודתיים התקיימו בארבע זירות ביממה האחרונה. מכל אחד מהם ניתן ללמוד משהו, ומחיבורם ניתן להסיק מסקנה אסטרטגית.
- מטוס זעיר ללא טייס התרסק בבסיס חיל הים באילת. לכאורה אין באירוע כזה חידוש, אלא שבכל זאת, חדירה מכיוון מזרח, מעיראק הרחוקה, מעידה על עיקשות של האיראנים להמשיך לפעול באמצעות שלוחותיהם באופן סימולטני מכל חזית מסביב למדינת ישראל. עד כה היינו עסוקים בעזה, לבנון, סוריה והחות'ים, אבל עתה גם מעיראק בנתיבים חוצי ירדן.
המזל"ט הוא קטן, איטי, טס נמוך מאוד ומשנה את נתיב טיסתו לסירוגין. כל אלה מקשים על מערכות הגילוי כך שלסירוגין הוא נעלם ויירוטו נכשל. ובכל זאת, די בגילוי חלקי כדי לתת התראה ולמנוע פגיעה בנפש. משמעות התקיפה היא בעיקר שמירה על קשת פעילות חיה ונושמת של שלוחי איראן מכל כיוון נגד ישראל. - צה"ל סיים אתמול את פעולתו בבית החולים שיפא. זה היה מבצע צבאי מוצלח שבלם את חזרת חמאס. במהלך המבצע חוסלו מחבלים רבים והוא הניב חומר מודיעיני רב יקר ערך. הפעולה בוצעה בהפתעה, היה בה מספר זעום של נפגעים בקרב כוחותינו, ועל אף שמדובר בפעולה צבאית אינטנסיבית בשטח בית חולים, היא לא העצימה את הביקורת העולמית נגד ישראל.
דובר צה"ל שיקף את האירוע באופן שהראה בחיוב את הזהירות של הצבא במקום רגיש כזה ובלטה תמונתו של חייל חגור וחמוש שמכין מיטת נוער נקייה ומסודרת לקליטת ילד חוסה. אלא שמדובר באזור ש"נכבש והוכרע" כבל לפני זמן רב. והנה, אנחנו נאלצים לשוב אליו לא בשביל סיכול ממוקד של טרוריסט בכיר, אלא למקום ששורץ מאות ואולי אלפי מחבלים, כאילו לא היינו שם מעולם.
המסקנה הנקודתית היא שגם מקום שנכבש ומטוהר פעם או אפילו פעמיים קודם לכן, ישוב להיות שורץ במחבלים, ולכן לא נותר אלא להניח שהדבר יקרה גם הפעם. - במרכז שכונת יוקרה במרכז דמשק הוטלו אתמול פצצות שמחקו בניין בשטח צפוף, בתקיפה שיוחסה לישראל. מיקום המטרה - סמוך מאוד בין שני בניינים. האחד - קונסוליית איראן בסוריה, והשני - שגרירות קנדה בדמשק. שני הבניינים הסמוכים הללו לא נפגעו. היעד היה בכיר ביותר – מפקד כוח קודס בסוריה ולבנון, מוחמד-רזא זהדי. זהו יעד איראני שאולי אין חשוב ממנו (למעט נסראללה) בזירה הצפונית.
ראוי לציין גם את יכולת המודיעין הנדירה, האמינות הטכנית של הפצצות והמטוסים, ביצועי הטייסים והיכולת של חיל האוויר להחדיר פצצות למטרה במרכז דמשק שממילא נמצאת תחת מטריית הגנה אווירית צפופה.
למרות הניסיונות הכושלים של האיראנים והסורים לפרסם כאילו ישראל פעלה בניגוד לחוק הבין-לאומי בכך שפגענו ב"יעד דיפלומטי", התמונות והפרסומים בישראל מעידים שלא הייתה פגיעה ולו הקלה ביותר. זו הייתה פעולה "נקייה" שלתוצאותיה משקל רב במערכה נגד איראן, וזהו התחום בלחימה שלישראל יש יתרון מובהק עם תוצאות מצוינות. פעולות כאלה בוצעו בעבר, הן מתבצעות בימים אלה ובמידת הצורך יתבצעו גם בעתיד, ללא קשר אם המלחמה בעזה תימשך או תחדל.
בחינת שלוש הנקודות מעידה על אופי המלחמה, ועל היתרונות והחסרונות של צה"ל לפי מיקומן והשוני ביניהן, אולם לחיבורן יש משמעות אסטרטגית על המערכה כולה.
בימים אלה נמשך העיכוב להיכנס לרפיח. הסוגייה קיבלה ממד מוגזם, כאילו שבפעולה זו יוכרע גורל המערכה לניצחון או לתבוסה. בצפון הרצועה, למרות כיבושה, פעילות צה"ל שנמשכת בבית חולים שיפא היא דוגמה מובהקת. כך היה במשך 18 שנים בלבנון, וכך זה נמשך עשרות שנים ביו"ש. כך היה בעזה כאשר שלטנו והתיישבנו שם, וכך צפוי גם אחרי מבצע משלים ברפיח. אנחנו ערוכים להגנה מול טילים ומל"טים, ואנחנו יודעים לבצע פעולות שיטור וטיהור באופן שוטף, וכך גם נתמודד בעזה, עם או בלי רפיח.
דבר אחד שלא ניתן יהיה להשיבו לאחור הוא גורלם של החטופים. התעקשות על פעולה ברפיח שתוצאותיה אינן מובהקות תקבע את גורלן האבוד של החטופים. רפיח איננה חזות הכול ולכך יש לתאם את ציפיותינו. את מרכז הלחץ המדיני והצבאי כדאי להפעיל דרך הצוהר שנוצר בהקמת המעגן ההומניטרי. טיפוחו והרחבתו "ישאבו" לתוך הרצועה את האמריקנים ועימם גם גורמים שונים. האיום הגדול ביותר על סינוואר יגבר בכך שיתבסס גורם שלטוני אחר שיחליף את חמאס ברצועה.
עלינו לאפס ציפיות לגבי רפיח ולהסיט את מרכז הכובד להחזרת החטופים, ולהכריע את המלחמה באמצעות סילוק חמאס מהשלטון והצבת חלופה שלטונית, אפילו אם זה לתקופת שיקום מוגבלת.