בעוד ישראל ממשיכה לשקוע ברפיח, היא מאבדת הזדמנות היסטורית וחד פעמית שיכולה הייתה לשדרג את מעמדה האזורי ולהבטיח את עתידה - הסכם משותף עם סעודיה וארצות הברית. אך ההסכם הפך בינתיים להסכם בילטרלי, ישראל נותרה בחוץ.
הכשלון בניהול המדיני של המלחמה מעצים פי כמה את הכישלון של אסון 7 באוקטובר - ורק על כך צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית שנייה. באוקטובר נפלנו בגלל עיוורון הקונספציה, אבל הפעם מדובר בחוסר אחריות מפוכח, רשלנות מודעת של בנימין נתניהו - שלא רק שלא מנהל את ביטחון ישראל, אלא גם מהמר על עתידנו בעבור ימים נוספים בתפקיד ראש הממשלה.
היועץ לביטחון לאומי האמריקני ג'ייק סאליבן הגיע השבוע לארץ עם מעט מאד תקווה להצליח ובעיקר כדי לסמן "וי" על הניסיון לשכנע את ישראל להצטרף להסכם עם סעודיה שעומד על סף חתימה. מטרתו של סאליבן היא בעיקר להציג בפני חברי הסנאט כי הממשל ניסה ככל יכולתו - אבל אין עם מי לדבר, בלתי אפשרי לעבוד עם נתניהו. בעיני הממשל האמריקני נתניהו הוא מקרה אבוד, הוא לא מסוגל לקבל החלטה שיוצאת מהקווים שמסמנים לו בן גביר וסמוטריץ'. ביידן כבר התייאש וויתר על עבודה רצינית עם נתניהו - וכך לצערנו, מתפוגגת התקווה להסכם אזורי חדש, ישראל תישאר מבודדת ומחוץ לקואליציה נגד איראן.
מעודדי "הניצחון המוחלט" ממשיכים לדחוף את הצבא לעומק היעד הכי פחות חשוב במלחמה - רפיח. איתו גם מתפוגג המנוף האחרון לשחרור החטופים, וגוברת הקריסה המדינית ובידודה של ישראל. ממשלת נתניהו וסמוטריץ' מגישה לפלסטינים מדינה על מגש של כסף ומקדמת את מעמדה הבין-לאומי כמדינה. יותר ויותר מדינות מכירות בפלסטין, וההתנהלות הילדותית של סמוטריץ' ונתניהו להעניש את רמאללה - תאיץ מאד את הקמתה.
במקביל לתמיכה במדינה פלסטינית, מדינות רבות מנתקות את היחסים עם ישראל או לכל הפחות מצננות אותן לקראת ניתוק. האנטישמיות בעולם מרקיעה שחקים ומסכנת יהודים וישראלים בכל העולם, מוסדות חינוך וחברות מתחילות להתרחק מישראל - הפכנו למצורעים לחלוטין.
בית הדין בהאג, ביזיון בפני עצמו של החוק וערכי הצדק הבין-לאומיים, שבמקום להאשים את חמאס ברצח עם - הוא מאשים בכך את ישראל, ומבטא לצערנו את הסנטימנט העולמי נגד ישראל. הצו שהוציא בית הדין להפסקת הלחימה ברפיח, ואותו יגיש למועצת הביטחון לטובת כפיית הפסיקה, יכול להוות הזדמנות נוספת שבה ביידן יוכל לא להטיל ווטו בגלל סלידתו מהמבצע ברפיח. אם ההחלטה באו"ם תעבור, הדבר יגרום להטלת אמברגו נשק עולמי על ישראל, הטלת סנקציות כלכליות ונוספות - יהיו לכך השלכות הרסניות על הכלכלה והביטחון הלאומי שלנו.
ב-7 באוקטובר ישראל הייתה המדינה האהודה ביותר בעולם והפכה תוך חצי שנה למצורעת ביותר בעולם כולו, תודות לניהול אסטרטגי ומדיני כושל לחלוטין של המערכה. זאת, בעקבות זלזול בנושא ההומניטרי, אפס מאמצים דיפלומטיים, העדר הסברה, העדר החלטה על "היום שאחרי", והשיא - ההתעקשות הסתומה על רפיח.
מבצעי עזה החוזרים והנשנים בניסיון לשחזר את ההישגים שנשחקו בגלל הוואקום השילטוני בשטח - כתוצאה מחוסר יכולתו של נתניהו לדון בכך מעל לשבעה חודשים. אנחנו ממשיכים לשלם את המחיר ולאבד את טובי בנינו, עשרים ושלושה חיילים נוספים נהרגו מתחילת החודש באותם מקומות שכבר כבשנו ומהם יצאנו, חזרנו ויצאנו וכנראה שנחזור פעמים נוספות. לפי דוח שה-CIA פרסם השבוע, נפגעו רק 30% מכוחו של חמאס והוא משתקם בקצב מהיר וכבר הספיק לגייס אלפי לוחמים חדשים. קצב ההשמדה שלנו לא עומד בקצב השיקום של חמאס והמאזן לאורך הזמן בהמשך ישתנה רק לרעה .
בעיה גדולה מסתמנת במצב הרוח של הציבור, שהולך ונעשה קשה יותר וחסר תקווה. הדאגה מהמצב והיעדר אופק להאחז בו, הססמאות הריקות על "הניצחון המוחלט" רק מעוררות זעם וחוסר אמון. נראה כי הדברים גם לא פוסחים על הצבא - בקרב מילואימניקים וגם סדירים, הרבה אמהות מודאגות מתארגנות כדי להשמיע את קולן ולעצור את מה שנראה ככיבוש זוחל של הרצועה. כולם זוכרים היטב את השהייה הארוכה בביצה הלבנונית.
המצב הנוכחי בעייתי: אין מנהיג בישראל, כזה שיידע לנטוע תקווה - ראש הממשלה עסוק בלשכנע את העם באמצעות סיסמאות של אופוזיציונר על "מה לא" במקום לומר "מה כן". גם תפקודה הירוד של הממשלה ניכר - חסרה הנהגה שיודעת לעורר אמון ושאחרי שמונה חודשים תוכל לאאפשר מענה לעקורים. אלו נערמים לכדי בעיה מוראלית, שהופכת למועקה לאומית קשה ופוגעת בצורה מסוכנת בחוסן הלאומי שלנו.
השבוע השמיע עמית סגל את התובנה האסטרטגית העמוקה, כי ההיסטוריה של הנסיגות הן שהביאו לכל הצרות - אין טוב מלהמשיך את הכיבוש ואת המלחמות לאין סוף. סמוטריץ' גם הביע רצון להקים מחדש את רצועת הביטחון בדרום לבנון, כולל כמובן כיבוש וסיפוח עזה. מה ששניהם שכחו הוא שצה"ל לא באמת נסג מלבנון, אלא שהה שם במשך 18 שנה - ובשהייה הזאת איבדנו מעל 1,200 חיילים בקצב שעלה והחמיר בכל שנה.
כשצה"ל נכנס ללבנון היו שם אש"ף ואמ"ל, שני ארגונים קיקיוניים יחסית, אלא שרצועת הביטחון של צה"ל בלבנון יצרה את ארגון הטרור חיזבאללה - האויב הגרוע ביותר - בדיוק כפי שנוסד החמאס בעת ששהינו בעזה. ולא אחרי ההתנתקות כפי שטועים לחשוב.
אוהבי הכיבוש ושונאי הנסיגה לא התנסו בלחימה היום יומית הקשה שהייתה שם, ולא נשאו במחיריה היקרים. כמי שהיה מהגנרלים שפיקדו בשטח, לא אשכח את ההגנה בחירוף נפש על קומץ יישובי גוש קטיף - שהיו סגורים מאחורי גדרות, מכשולים ואלפי חיילים - בונקר התיישבותי מכווץ מאחורי בטונדות בלב מיליוני ערבים שספג אלפי פיגועים רצופים. המראות הקשים שנגלו לעייני בשבת השחורה הציפו בי מיד את התמונה של חמשת הילדים שנורו ונשרפו במכינת עצמונה של הרב רפי פרץ. למרות שדהרתי לשם בכל כוחי, תחושת הכישלון על כך שלא הצלחנו להגן על הילדים - לא מרפה ממני לעולם.
האמת היא שמדינת ישראל נשארה בלבנון כי לא הייתה לה באמת שום מדיניות, היינו בכל פעם פסע מהניצחון המתרחק והולך ככל ששקענו והסתבכנו. חשוב מאד שהשר דרמר ילמד מהכישלון הנורא של האמריקנים בויטנאם - שבמהלך 19 שנים השיבו כשישים אלף גופות חיילים - ללא שום נצחון.
גם לנו לקח שנים ארוכות ומחירים עצומים עד שהכרנו בטעותנו וברחנו מלבנון, מה שלא ממש תרם להרתעה של מדינת ישראל. הלקח הוא לא לחזור להסתבך ולברוח, אלא להקפיד להיכנס ולכסח את הדשא באופן אמיתי ולא הססני, כל זמן שהמוגלה גדלה, והרבה לפני שהמפלצת נעשית גדולה מידי.
עתה, לישראל יש חלון מדיני הולך ונסגר - אפשרות אחרונה לקפיצה על הרכבת היוצאת של ההסכם עם סעודיה. ישראל יכולה לדרוש תנאים לעסקה שתכלול גם את החזרת חטופים, החלפת ממשל חמאס בעזה, הפסקת אש בלבנון ושיקום מדיני בין-לאומי. באופן זה, המדינה תוכל להשיב לעצמה את הבריאות הכלכלית שלה, את יציבותה, ואת החזרת תושבי הצפון והדרום. ישראל תוכל להתמודד עם הבעיות הגדולות באמת - מבפנים ומבחוץ.
אם נתניהו ייבחר בנסיבות אלו לדבוק במלחמה ארוכה ומתמשכת - תוך גלישה לכיבוש עזה שמשמעותו המשך מלחמת התשה מול חיזבאללה, התעצמות איראנית וקריסת כלכלית ומעמדית בעולם - אז הממשלה הזאת מסוכנת מאד לישראל, ותביא להתמוטטות המדינה. זה הרגע האחרון: הרמטכ"ל הלוי ושר הביטחון גלנט חייבים להעמיד תנאי מיידי ובלתי מתפשר לראש הממשלה - שעליו לקבל החלטה מדינית לאלתר. משמעותה של דחיית ההחלטה היא לאפשר לנתניהו להמשיך לדרדר אותנו לתהום. ולכן האחריות על ההשלכות עוברת להיות שלהם.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדרגת אלוף. היה קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים