אין לדעת כמה אמינים התיעודים שמועלים לרשתות החברתיות באיראן, ומציגים שמחה על מות הנשיא אבראהים ראיסי - מאז הסתבר שאפסו הסיכויים שישרוד את התרסקות המסוק שעליו היה ובמשטר כבר אישרו את דבר מותו. עם זאת, אין ספק שרבים, גם באיראן, לא מצטערים על כך שסיים את חייו.
להבדיל מנשיאים שקדמו לו, אבראהים ראיסי היה חלק מהותי וממשי מממסד האייתולות באיראן. הוא היה אייתולה בעצמו. עוד לפני שהפך לנשיא המדינה באוגוסט 2021, כונה ראיסי "התליין מטהראן", על אחריותו למאות הוצאות להורג מדי שנה - ביושבו כנשיא בית המשפט העליון של איראן. ארצות הברית הטילה סנקציות על ראיסי בגין אחריותו להוצאות להורג ודיכוי אלים של כל מחאה נגד המשטר הדורסני באיראן. גם ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים, כדוגמת אמנסטי אינטרנשיונל, קראו שוב ושוב להעמידו לדין בין-לאומי.
ראיסי נבחר לכהן כנשיא, לאחר שהמדיניות הפשרנית לכאורה שהוביל קודמו בתפקיד חסן רוחאני בנושא הגרעין נכשלה בעיני ההנהגה בטהראן. רוחאני חתם על הסכם גרעין שאמור היה להקל את משטר הסנקציות על איראן תמורת שקיפות ובקרה על תוכנית הגרעין שלה. הסכם גרעין זה בוטל מאוחר יותר על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר דונאלד טראמפ, בהשראתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בהיעדר הסכם, הפכה איראן בימיו של ראיסי למעשה למדינת סף-גרעינית.
הנשיא המנוח בירך את ארגון הטרור חמאס, בן חסותו, על המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר, וביצר את הקשר בין איראן לחיזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן. ראיסי השתתף בהתוויית קו רשמית של הכחשת שואה שבה נקט משטר האייתולות מזה עשורים רבים.
תחת הנהגתו דוכאה גם מחאת החיג'אב באלימות קשה. ראיסי היה בן דמותו של המנהיג העליון עלי חמינאי, שאף ראה בו יורש אפשרי. לפי החוקה האיראנית, סגנו הראשון של ראיסי יחליף אותו, וכעבור 50 יום יתקיימו בחירות שבהן יבחר העם - את מי שהמנהיג העליון ירצה לראות בתפקיד.
על פניו, מותו של הנשיא ראיסי לא צפוי להביא לשינוי ניכר במדיניות הפנים או במדיניות החוץ של איראן, אך לפעמים אירועים מסוג זה עשויים להניע תהליכים פנימיים ולהביא לתוצאות שאינן צפויות. בהתחשב באופיו השטני של משטר האייתולות באיראן - אפשר רק לקוות לכך.