אקדח שמופיע במערכה הראשונה קרוב לוודאי שיירה במערכה האחרונה. תמיד ריחפה השאלה מתי ייהפך העימות מול האיראנים למערכה ישירה היות שהאיראנים משקיעים הרבה מאוד זמן, מאמצים וכסף רב לבנות את מכונת המלחמה להשמדת ישראל באמצעות קבלני משנה, אלה שכנראה לא מספקים את הסחורה.
משחר ההיסטוריה, מהתקופה שפרס הייתה אימפריה שחלשה על חצי עולם, טיפחו הפרסים את מבנה השליטה באמצעות כוחות משנה שעבדו עבורם וגם הצבא שלהם עצמו היה מורכב ברובו משכירי חרב. אלא שבעימות הגדול מול אלכסנדר שהתייצב לפניהם עם צבא מקדוני קטן בהרבה, אבל עם מוטיבציה ונחישות גדולה יותר, נפל צבא פרס הגדול וחרבה האימפריה הגדולה.
איראן תמיד ראתה את עצמה כאימפריה, כנראה תסכול מובנה של מי שהיה פעם כזה ולא מסתגל לעובדה שהמציאות הקטינה אותו. גם פוטין לא מצליח אפילו לרגע אחד לקבל את העובדה שברית המועצות התפרקה והוא שואף לחזור לתקופה האימפריאלית, אחרי זכייתו המשכנעת בבחירות האחרונות ובשתי קדנציות נוספות. הוא לפחות יעקוף את יקטרינה הגדולה ויהיה השליט הכי ותיק בהיסטוריה של רוסיה.
אלא שאיראן בנתה דוקטרינה של מערכה באמצעות הפרוקסים: חיזבאללה, החות׳ים, המליציות בעיראק, החמאס שנרתם והיא מנסה לגייס את יו״ש ועושה מאמצים גדולים להקים מיליציות לוחמות בסוריה, הכול למען הבסת ישראל כאות לבאות נגד ארה״ב, היעד המרכזי.
חמאס שהתמרד ולקח יוזמה לא מתואמת ב-7 באוקטובר מעמיד את כל המבנה שעמלו עליו בסכנת פירוק. חמאס עצמו פורק על ידי צה״ל, וגם שיקף לחיזבאללה מה הוא צפוי לעבור אם ייצא נגד ישראל. אין ספק שבחיזבאללה נושמים לרווחה שצה"ל עסוק מעל לראשו ברצועה ולא מעניק להם טיפול עומק כמו בעזה, ועל אף שצה"ל מקצץ להם יכולות לא מבוטלות בכל תקיפה, חשוב מאוד לנסראללה לצאת בכבוד מהמצב אחרי הפסקת אש בעזה. עם זאת הוא פחות או יותר כבר בתקרה של מה שהוא מוכן להקריב עבור המערכה האיראנית.
גם ההתערבות החות׳ית לא הביאה לתוצאה מקווה למול ישראל. היא עשתה יותר נזק ביצירת קואליציה נגדם, ופגעה קשה בכלכלת מצרים. שאר הפרוקסים בסוריה ובצפון השומרון אינם מוכנים לפי שעה למלחמה עם ישראל, כך שאחרי החיסול הכואב ביותר של מהדווי נותרה איראן בגפה לצורך פעולת נקם בישראל.
השיקול האיראני חייב לקחת בחשבון כי התקפה ישירה על ישראל, בעיקר אם תהיה כואבת או משפילה, עלולה לגרור עליה חזית ישירה מצד ישראל, ועם כל הכבוד למעצמתיות שלה היא הרבה יותר חשופה ופגיעה מישראל, כך שהיא צריכה לשאול את עצמה אם מתאים לה להקריב את כל ההכנסות שלה, מתשתית הנפט לדוגמה. יתרה מכך, האם היא רוצה גם את ארה״ב מולה, דבר שהוא בהחלט על הפרק במצב של פתיחת חזית ישירה מול ישראל, שלא לדבר על זירוז הקמת הקואליציה האזורית נגדה.
במקביל, נדרש גם ראש הממשלה נתניהו להפסיק לחשוב בקטנוניות פוליטית המרעה מאוד את מצבה של ישראל. מול האפשרות של פתיחת חזית חדשה ומורכבת מאוד מול איראן, צריך לסגור חזית אחרת, את החזית מול עזה.
אלמלא שיקולים פוליטיים קטנים גרידא, המלחמה בעזה הייתה נמצאת היום במקום אחר עם מרבית מטרות המלחמה בידינו, חמאס מפורק צבאית, החלפת ריבונות חמאס, סיכוי גבוה של חזרת החטופים, ללא כל הסתבכות מיותרת עם הנושא ההומניטרי, הסכם עם מצרים על פילדלפי והסכם לפירוז ארבעת גדודי חמאס שנותרו ברפיח, בלי צורך להסתבכות נוספת בהרג המוני של אזרחים.
המצב הזה היה גם מאפשר לרכז מאמץ לפתרון הבעיה בצפון, אלא שכעת, עם סיכוי לחזית חדשה ולא פשוטה, קיים צורך קריטי ברמה של הביטחון הלאומי להוריד מהשולחן את חזית עזה שהפכה לנטל ולא לנכס.
אדוני ראש הממשלה, חיוני שתתעשת, זאת לא החלטה פוליטית שאפשר לתקן אחר כך, מדובר בהחלטה תחת סיכון גדול לביטחון הלאומי של כולנו, זאת המשיכה בדש הבגד.