מאז פרוץ המלחמה בעזה, ישראל מתמודדת עם אתגרים רב-זירתיים מצד שלוחיה של איראן במזרח התיכון – בראשם חיזבאללה, החות'ים בתימן, מיליציות שיעיות בעיראק ולאחרונה גם מאיראן עצמה. בסוריה, לעומת זאת, מעבר לכמה תקריות ירי המיוחסות בעיקר לגורמים פלסטיניים ותקיפות של מיליציות שיעיות נגד בסיסים אמריקניים במדינה, לא התגבשה חזית פעילה באזור הגבול.
הנשיא בשאר אל-אסד בחר שלא להצטרף למערכה ולהפוך את סוריה לזירת לחימה נוספת שתאתגר את ישראל מהשיקולים הבאים:
- בתחילת המלחמה ישראל העבירה מסרים מאיימים לאסד, לפיהם כניסה למערכה תעמיד הן את דמשק והן את קיומו בסכנה. אסד, ששרד 13 שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם, ומתמודד עדיין עם איומים פנימיים מצד דאעש וקבוצות חמושות נוספות, מודע היטב ליכולת הצבאית של ישראל בסוריה ואינו מעוניין לסכן את שלטונו שוב.
- סיבה נוספת קשורה ביחסי חמאס-סוריה, שהורעו בעקבות המלחמה בסוריה. חמאס לא רק גינתה בחריפות את אסד על הדיכוי האלים שנקט כלפי המפגינים, בהם פלסטינים, אלא תמכה במתנגדיו. באוקטובר 2022 הצדדים התפייסו כתוצאה מלחצים שהפעילו איראן וחיזבאללה על מנת ללכד את שורות ציר ההתנגדות (כחלק מההיערכות לאסטרטגיה הרב-זירתית המיושמת כיום). אולם הנשיא הסורי הצהיר לא פעם שהיחסים לא יחזרו לקדמותם ואף האשים את הנהגת החמאס בצביעות.
- סביר להניח שהסיבה לאי-מעורבותה של סוריה טמונה בדירקטיבה של "הציר" ולא רק בהחלטת אסד. מבחינת איראן, הגם שזו שואפת לאתגר את ישראל מכמה שיותר חזיתות, אין היא מוכנה להקריב את הנכס הסורי, שמהווה מרכז טריטוריאלי ולוגיסטי חשוב עבור הציר, אלא מעוניינת לשמרו למקרה שבו יתפתח עימות ישיר, בינה או בין חיזבאללה, לישראל. בראייתה, נכון יהיה למצות את השימוש בשלוחים אחרים.
על אף התפקיד המוגבל שמשחקת הזירה הסורית במלחמה בעזה, השלכות המלחמה לא פוסחות עליה ומייצרות שינויים שעלולים להשפיע על המציאות בסוריה גם ביום שאחרי המלחמה:
התקיפות הישראליות
הירי הספורדי מסוריה לעבר ישראל, המשך העברות אמצעי הלחימה, כמו גם ההבנה הישראלית כי סוריה מהווה זירת פעולה נוחה לתגובה על תקיפות הציר, הובילו להגברת התקיפות המיוחסות לישראל נגד איראן ושלוחיה במדינה. השינוי ניכר לא רק בקצבים ובהיקפים הגבוהים יותר בהשוואה לימי המב"ם (המערכה שבין המלחמות), אלא גם באופי הפעילות. בניגוד ל"כללי המשחק" הקודמים, במסגרתם ישראל נמנעה מהרג איראנים או פעילי חיזבאללה על אדמת סוריה, הרי שהמומנטום המלחמתי סיפק לישראל אפשרות לשנות את הכללים וליטול סיכונים גבוהים יותר הכוללים פגיעה בשחקני מפתח שאמונים על פרויקט ההתבססות האיראנית בסוריה. כך במקרה של סיד רזי מוסאווי, שאמון היה על ניוד והובלה של אמל"ח מתקדם מאיראן לדמשק, ובוודאי של חסן מהדווי, מפקד בכיר בכוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים. במקרה זה ישראל שילמה מחיר של מתקפת טילים חסרת תקדים משטחה של איראן, באופן שעלול לעצב משוואה חדשה בין המדינות. אין בכך לקבוע כי איראן תגיב להבא באותה עוצמה, אך קשה להתווכח עם העובדה שאיראן הכשירה את הקרקע מבחינה תודעתית לאפשרות לעימות ישיר בינה לבין ישראל, גם בתגובה לחיסולים עתידיים של בכירי הציר על אדמת סוריה.
ההתבססות האיראנית
על אף שהעברות אמצעי הלחימה דרך סוריה המשיכו בזמן המלחמה ביתר שאת, ריבוי התקיפות המיוחסות לישראל הובילו את איראן ושלוחותיה, לפנות חלק מפעיליהן מסוריה כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה בכוחותיהן. כך למשל, דווח כי "דיוויזיית האימאם חסין", יחידה מובחרת הנמצאת תחת פיקוד כוח קודס האיראני שככל הנראה אחראית גם לשיגור הכטב"ם האיראני משטח סוריה לאילת, פינתה חלק מאנשיה ללבנון. היעד האיראני לשימור חיזבאללה כחוד החנית שנועד להגן עליה מפני ישראל, נותר בעינו, ולכן התעצמותה הצבאית צפויה להימשך. כך גם, התלות הסורית בסיוע הכלכלי האיראני (בעיקר באספקת הנפט למדינה) ובתפקיד שטהראן ושלוחיה ממלאים בהגנה על המשטר מפני האופוזיציה החמושה מבטיחים הישארותם בסוריה לאורך זמן.
הנוכחות הרוסית
על אף שרוסיה ממשיכה להוות שחקן מפתח בסוריה ומשמרת כוחותיה ברחבי המדינה, הקשב המופנה לאוקראינה גבה מחיר מסוים ממעורבותה ומתמיכתה במשטר ובצבא הסורי. על אף עליית המדרגה בפעילות הישראלית, לא נשמעו גינויים חריגים מצד מוסקווה כבעבר (למעט במקרה של חיסול מהדווי). עם זאת, בינואר 2024 נקטה רוסיה צעד מפתיע שניתן לפרשו כניסיון לאתגר את ישראל על פעלתנותה בסוריה, כאשר כלי טיס רוסיים החלו בפטרולים לאורך "קו בראבו" של הפסקת האש בין ישראל לסוריה כדי "לפקח על המצב", וכן עמדת תצפית חדשה, עליה מתנופף דגל רוסי, שהוקמה ברמת הגולן כדי לאותת לישראל על הנוכחות הרוסית באזור.
אלימות פנימית גוברת
מאז אוקטובר 2023 חלה הסלמה גם בקונפליקטים הפנימיים בסוריה. כך, גברו התקיפות של כוחות סורים ורוסים על תשתיות אזרחיות באידליב שבצפון מערב; מחאות ועימותים אלימים בין הארגון הג'יהאדיסטי השולט באידליב, HTS, לבין ארגונים מקומיים. דאעש, מנצל את הקשב האזורי והבין-לאומי לעזה ומרים ראש בסוריה עם מעל ל-50 תקיפות בין יולי לדצמבר 2023 במרכז ומזרח סוריה; עימותים ומחאות עממיות נגד כוחות המשטר לנוכח המצוקה הכלכלית של התושבים, בעיקר מצד הדרוזים בסווידא שבדרום סוריה; תקיפות טורקיות נגד יעדים כורדיים בשטחים שבשליטתם ולבסוף, תקיפות ירדניות בשטח סוריה נגד תעשיית הברחות הסמים המשגשגת, שהמעורבים בה מנצלים את הגבול הארוך בין המדינות להעברות סמים ואמל"ח.
בשורה תחתונה, על אף תפקידה הפאסיבי של סוריה במלחמה בעזה, השלכותיה ניכרות במדינה: הקשב הבין-לאומי הנמוך ממילא לזירה, מצטמצם עוד יותר ומאפשר לשלל השחקנים - משטר אסד, רוסיה, טורקיה, ארגונים חמושים ואוכלוסיות מסוימות להעצים את מאבקם במתנגדיהם ובכך לערער את היציבות השברירית ממילא במדינה. באשר לישראל, על אף שהלחץ שהפעילה על אסד לאורך השנים השתלם הפעם, אין בכך להעיד כי במלחמה הבאה מול חיזבאללה (או מול איראן) סוריה תיוותר זירה שקטה ומרוסנת. שנים של השקעה איראנית בסוריה, יצטרכו להצדיק עצמן. ציר ההתנגדות מפיק לקחים מהמלחמה הנוכחית ובעיקר עד ליתרונות שעימות הרב-זירתי מגלם עבורו, באופן שמאפשר לו לייצר עליונות כמותית על ישראל וסוריה היא רכיב חשוב בכך.
השינוי האפשרי בתגובה האיראנית לחיסולים בסוריה, וכן וההצלחה המוגבלת של המב"ם לפגוע בהתעצמות הציר ולצמצם את הנוכחות האיראנית באופן משמעותי ולאורך זמן – כל אלו מחייבים את ישראל לחשיבה מחוץ לקופסה ולאימוץ כלים "רכים" יותר, מעבר להפעלת הכוח הקינטי בסוריה (שיתרונותיו בסופו של דבר הוכחו כמוגבלים, גם בזירות אחרות). אימוץ חשיבה במונחים של קואליציות אזוריות, שיתופי פעולה עם גורמים חיוביים בסוריה ושימוש באמצעי תחבולה חשאיים עשויים לקרב אותנו יותר ליעד של שיבוש ההתבססות האיראנית בסוריה ומניעת הפיכתה לחזית לחימה נוספת בחזון הרב-זירתי של הציר.
>>> ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וראש תוכנית הזירה הצפונית במכון