בשבוע שעבר הכריזה הודו על הסכם למשך עשר שנים לפיתוח והפעלת הנמל האיראני, צ'בהאר, בעבור 370 מיליון דולר. כל זאת, יום לאחר שוושינגטון יצאה בשורות אזהרות נגד מדינות הממשיכות לעשות עסקים עם טהראן והבהירה - אתם מסתכנים בסנקציות. עם זאת, באמתחתה של הודו ניסיון עם סנקציות אמריקניות וההודים כבר הוכיחו שחוקי המשחק של הגיאו-פוליטיקה העולמית המתהווה, מצריכים התייחסות להודו כ"מקרה מיוחד" כפי שנוכחנו לראות במלחמה באוקראינה. שר החוץ ההודי, ג׳יישנקר, שלח מסר לאמריקנים להניח בצד את העדשה הדיכוטומית ועימה גם את האיומים.
תזמון החתימה וההתקרבות לאיראן אינו מפתיע. עם תחילתן של רוחות המלחמה באזור, מיהרה הודו לתעל את המצב לטובתה בכל הנוגע לאיראן. ניתן לראות זאת בשליחתם של בכירים לביקורים בטהראן בחצי השנה האחרונה ואף בהצהרות פומביות של הממשל בדלהי כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, למרות ההצהרה ההיסטורית של ראש הממשלה, נרנדרה מודי, כמה שעות אחרי מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר. בדלהי הפנימו כי המהלכים שביצעו בשנים האחרונות ובהם הצטרפות ליוזמת ה-I2U2 לצד ארצות הברית ופרויקט הענק - המסדרון היבשתי העתיד לחבר בין הודו לאירופה, עומדים כעת בסימן שאלה. מסתמן כי המדינה ההודית, בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם, לא יכולה לאפשר לעצמה לנוח על זרי הדפנה עד אשר תושג יציבות אזורית, ובחרה באסטרטגיה "שניים רבים - השלישי לוקח".
בשעה שאיראן ושלוחותיה נמצאות תחת עדשת העולם, בדלהי הפנימו שזוהי שעת השין לתרגם את יחסיהם הבריאים עם טהראן. ההסכם הנוכחי הוא רק אחד מיני רבים עליהם אנחנו נשמע בשבועות הקרובים, אם כי המשמעותי שבהם. בששת החודשים האחרונים חברות הודיות מנסות לחלץ את מה שאפשר מהרפובליקה האיסלאמית ומתחרות על מכרזים בתחומים שונים, לרבות בתחום התשתיות, לצד משא ומתן שמנהלת הממשלה על חוזי אספקת נפט במחירים מוזלים. דיונים וניסיונות להמשיך את תהליכי הפיתוח התקיימו לאורך העשור האחרון גם תחת ממשל טראמפ, שהטיל מחדש את הסנקציות על הכלכלה האיראנית אך ביקש להחריג את פיתוח הנמל על ידי ניו-דלהי, זאת בעיקר בשל האינטרס המשותף להעביר סיוע לוגיסטי לאפגניסטן.
בזמן שאזרחי האזור תובעים בבוץ המזרח-תיכוני, האיום הסיני ממשיך לנשוף בעורפה של הודו ובראשם ניסיונותיה של בייג'ינג ליצור טבעת חנק סביב ההודים על ידי הקמת נמלים בבנגלדש, פקיסטן, סרי לנקה והאיים המלדיביים. מלבד זאת, שתי המדינות מתחרות על השפעתן באזור מרכז אסיה, עתיר המשאבים. בניית הנמל מאפשרת להודו לקצר את זמן מעבר הסחורות לאירופה ועתידה להיות צומת משמעותית במסדרון הבין-לאומי צפון-דרום, הצפוי לקזז את עלויות וזמני ההובלה של סחורות לאירופה בהשוואה לנתיב הקבוע העובר דרך תעלת סואץ. הקמת הנמל ופרויקטי התשתיות הנלווים לו, עשויים לתרום להגדלת ההשפעה החיובית לה זוכה הודו באפגניסטן, להפחית את הנוכחות הפקיסטנית על הכלכלה האפגנית, ולהעניק זריקת עידוד למגזר התעשייה ההודי.
גם האיראנים עתידים לקצור רווחים מהחתימה על ההסכם. פיתוח הנמל המדובר אמור להפחית את עלויות המסחר עם איראן בזכות העובדה שיתאפשר שילוח ישיר לאיראן מבלי לעבור בנמל בנדאר עבאס שבאיחוד האמירויות, המנקז אליו כ-85% מהמסחר הימי האיראני. הנמל מאפשר לאיראן לשמר את הגישה לנתיבי הסחר ואל מסחר האנרגיה עם הודו, וכך מקל על טהראן מעט מהלחצים הכלכליים והפוליטיים. כמו כן, פיתוח הנמל עשוי לסייע לממשל האיראני להמשיך בתהליכי הפיתוח של מחוז סיסטאן-בלוצ׳יסטאן, אזור שעל אף שהוא השני בגודלו במדינה, נחשב לאזור נחשל התורם בקושי כאחוז לתמ"ג האיראני.
נשאלת השאלה כיצד ינהג הממשל בוושינגטון כלפי דלהי על רקע אימוץ מדיניות אסרטיבית למדי הכוללת יבוא נפט ונשק מרוסיה על רקע המלחמה באוקראינה, תמיכה בצבא המורדים במיאנמר, וחיסול בדלנים סיקים במערב? בדלהי מודעים לחשיבותה האסטרטגית של הודו לאינטרסים האמריקניים, בעיקר כמשקל נגד לסין וכערובה לחופש השייט באוקיינוס ההודי, וככל הנראה יחמקו מסנקציות גם הפעם.
>>> ד"ר אושרית בירודקר היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, חוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), יועצת לחברות ביטחוניות ויזמית