ההגנה האווירית היא הברכה הגדולה ביותר של מדינת ישראל: בתקציבים מוגבלים, בתוך זמן שיא, הם יצרו לישראל שכפ״ץ שכמותו אין לאף מדינה בעולם. המופע האור-קולי שנראה הלילה בשמי ישראל, ועלה לפחות מאה מיליון דולר, הוא כזה שכמותו לא עלה מעולם על במות העולם: מהחלל עם החץ ועד לגובה נמוך עם כיפת ברזל, ובהצלחה של 99 אחוז.
אותה הגנה אווירית ממש היא גם הקללה הגדולה ביותר שלנו. במשך שנים היא אפשרה את ההדחקה הגדולה של האיום בעזה, עד שזה התנפץ אל קיבוצינו ובסיסינו ב-7 באוקטובר. כיפת ברזל היא האקמול שהקל על כאבי הגידול הסרטני שאכל בנו במשך שנים. במקום חיסול התשתיות הצבאיות בעזה ישראל הסתפקה אז במיטוט מירב הדיונות של חמאס.
ב-2019, ללא כל הגנה אפקטיבית ובלי התרעה, שיתקו האיראנים במתקפה חלשה מזו מחצית מתעשיית הנפט הסעודית. הם תכננו להנחית על ישראל מכה דומה במשמעותה: מתקפה ממוקדת שתיטול מאיתנו כלי אסטרטגי. לא נפט, אלא חיל האוויר. אלמלא הלילה ההיסטורי שעוד ידובר בו, היינו קמים הבוקר ללא כמה בסיסים, כמה טייסות ועם טייסים הרוגים.
הבלגה, כמובן, איננה אופציה: אף שנשיא ארצות הברית התנער באוזני ראש הממשלה מכל תגובה, לנתניהו אין את הפריבילגיה לעשות כמעשה שמיר ולהבליג. גם אז התבקשה ישראל לא להגיב על מתקפת טילים פרועה ממזרח כדי לסייע לקואליציה אמריקאית-ערבית, גם אז לא היו נפגעים, ואת פירות הביאושים להרתעה אכלנו עשרות שנים.
עכשיו יש לישראל זמן, ועכשיו זה תורם של האירנים לנהור לתחנות הדלק ולהשבית את הלימודים, אז הנה השאלה להכריע בה ללא לחץ זמן: האם להגיב על פי מבחן הכוונה - או מבחן התוצאה?
תגובה על פי מבחן הכוונה תחייב הסלמה משמעותית ביותר, אבל תאותת שבעל הבית השתגע. תגובה על פי מבחן התוצאה תהיה מדודה ותסיים את האירוע אך תמשיך את תהליך שחיקת ההרתעה הישראלית. אף אחד עוד לא ניצח משחק רק עם שוער ובלמים.
ישראל תנסה להגיב אי שם באמצע, ולהתפשר על עוצמת התגובה בתמורה לצעדים מעשיים של שדרוג הקואליציה מול איראן. מטוסי קרב ירדניים וטילים אמריקניים שבלמו טילים אירניים זו רק ההתחלה. העצמת הברית הזו היא באמת מזרח תיכון חדש.
אין לקנא בצמרת הישראלית שצריכה להכריע. על דילמות מסוג זה כבר נאמר כאן אחרי ה-7 באוקטובר: כל ישראלי צריך לברך בשם ובמלכות "ברוך שלא עשני חבר קבינט".
