אירועי 7 באוקטובר שינו את המציאות במזרח התיכון לרעה, פגעו בהרתעה של ישראל והעמידו את יחסי החוץ שלנו בקושי אמיתי, כולל מול בעלת בריתה החשובה ביותר - ארצות הברית. אירועי יום שבת, 14 באפריל, יכולים לשנות את התמונה הגיאו-פוליטית האזורית והעולמית שנוצרה בעקבות מתקפת הרצח של חמאס.
איראן, שעד עכשיו הסתתרה מאחורי גרורותיה באזור, נחשפת באירוע הזה לראשונה בראש חוצות כגורם המסוכן ביותר. ההתקפה הישירה שלה על ישראל משטחה מהווה הזדמנות היסטורית להחזירה לבידוד ולסנקציות של לפני הסכם הגרעין של 2015.
כמו כן, ההצלחה המבצעית והטכנולוגית של ישראל בהדיפת המתקפה האיראנית מחזירה לנו את כושר ההרתעה שאבד. דווקא איראן, שקיוותה לפרק את הקואליציה האזורית בראשות ארצות הברית, חיזקה אותה מאוד. מדינות המפרץ, מצרים וירדן חברו בפעם הראשונה לישראל בהגנה אקטיבית מול המשטר האיראני, שמנסה להשתלט על המזרח התיכון באמצעות טרור ללא גבולות ויכולת גרעינית. הבידוד נודד ועובר מירושלים לטהראן. זו הזדמנות כמעט חד-פעמית שעל ישראל לנצלה עד תום, לפעול בשום שכל ובקור רוח, לא להתלהם ולפעול בשליפה מהמותן.
הדבר החשוב ביותר כיום הוא להפוך את איראן למדינה מצורעת ואת שלטון האייתולות לבלתי לגיטימי. מטרת העל צריכה להיות שינוי המשטר בטהראן וכל פעולה צריכה להישקל בפריזמה הזו. האם תגובה ישראלית תחזק או תחליש את המשטר? להערכתי, תקיפת איראן תאחד את העם האיראני סביב משטרו, שאינו נהנה מתמיכה רחבה. כמו כן, במציאות שנוצרה המלחמה כבר לא בין ישראל לאיראן, אלא בין קואליציה בראשות ארצות הברית לבין ציר הרשע בראשות איראן, כשמאחוריה ניצבות רוסיה ובמידה מסוימת סין. לפיכך, עלינו לשנות תפיסה ולפעול כשחקן קבוצתי ולא כסוליסט.
ארצות הברית, משיקולים רבים ורחבים, מבקשים מישראל שלא להגיב עכשיו. והדגש הוא עכשיו. בתמורה, ישראל יכולה לדרוש תמיכה אמריקנית לכניסת צה"ל לרפיח וסילוק חיזבאללה מגבול הצפון. צריך להדגיש - ישראל לא מוותרת על תגובה הולמת ועל זכותה להגנה עצמית, אבל העיתוי נתון לשיקול דעתנו. כדאי שהאיראנים יתחילו להזיע ולחשוש עכשיו.
כל מבצע צבאי, ולו המפואר ביותר, ייכשל אם לא ישרת מטרה ויעדים מדיניים. הדבר הנכון לגבי עזה ווודאי גם לגבי איראן. הגיע הזמן שהדרג המדיני יואיל ויתכנן מהלכים מדיניים חכמים ואפקטיביים, נטולי שיקול פוליטי כלשהו.