7 באוקטובר 2023 הינו היום הנורא והקשה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. ביום זה הותקפו מעל 40 יישובים ומחנות צבא בעוטף עזה, חלקם אף נכבשו לשעות ארוכות, נרצחו כ-760 אזרחים ואזרחיות ונפלו כ-352 אנשי ונשות מערכת הביטחון. מתוך השבר הגדול והאסון שפקד אותנו, זוהי העת לחשוב לא רק על מהלך המלחמה ומיצוי מטרותיה – מיטוט היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, החזרת החטופים והשבת התושבים בדרום ובצפון לבתיהם, אלא גם להציב חזון ואסטרטגיה לאומית.
ברור שהאסון שחוותה ישראל בתחילת המלחמה חורג משאלת המדיניות הישראלית מול עזה, ולכן השגת מטרות המלחמה בעזה והפניית משאבים רבים יותר לביטחון אינם מספקים. ביום שאחרי המלחמה ישראל חייבת לבחון מחדש מדיניותה בכל הזירות ובכל התחומים של הביטחון הלאומי.
צוות "מיינד ישראל" יזם עבודה משותפת עם אלוף (במיל') גיורא איילנד ובשיתוף פעולה עם מכון אהרון מאוניברסיטת רייכמן, תחת הכותרת "מאסון לחזון". יחד בנינו תוכנית אסטרטגית לשנת 2024 בהנחת הצלחה בפירוק החמאס ושלילת יכולותיו הממשליות והצבאיות. מטרת העבודה להמליץ על מדיניות שתעצב מציאות לחיזוק כלל רכיבי הביטחון הלאומי של ישראל ב"יום שאחרי". התוכנית משקללת את צרכי הביטחון של ישראל עם המדיניות הכלכלית, ומצביעה כיצד נכון להתמודד עם האתגרים וההזדמנויות בזירה המדינית בשנים הקרובות.
מדובר בהזדמנות לכייל את כל המערכת הישראלית מחדש ולשפרה, על בסיס המלצות קונקרטיות שתשמשנה מצע ומצפן עבור מקבלי החלטות. במאמר זה אנו מביאים את עיקרי המלצותינו להקשרי עתיד רצועת עזה והזירה הפלסטינית כולה ביום שאחרי – ונדגיש שוב – בהנחת השגת מטרות המלחמה. המסמך המלא מוצג בימים אלה למערכת הביטחון הישראלית ולקברניטי המדינה.
קשיחות ביטחונית, גמישות מדינית
תוכנית "מיינד ישראל" ביום שאחרי בזירה הפלסטינית מניחה שתי הנחות יסוד: החמאס פורק ותוכניות הסיפוח לא רלוונטיות ולא אפשריות. ארצות הברית לא תאפשר זאת - המלחמה הוכיחה עד כמה ישראל תלויה בה: מדינית, צבאית ומשאבית. בנסיבות הללו, ישראל נדרשת לתכנן היטב את מדיניותה ברצועת עזה ולזהות הזדמנויות ליצור דינמיקה חדשה בזירה הפלסטינית, ולשפר את מעמדה האזורי. שילוב שותפות ערביות חיוביות ידרוש מישראל להסכים לתנאים של יצירת אופק מדיני ושילוב הרשות הפלסטינית, המתוקנת, בניהול הרצועה. דווקא בעת הזו, כאשר הזירה באיו"ש על סף פיצוץ, זו גם הזדמנות עבור ישראל לדחוף לקידום רפורמות משמעותיות ברשות הפלסטינית.
מומלץ לקדם ארבעה מהלכים אסטרטגיים כבר בזמן הקרוב:
שלב ביניים ממושך ותלוי ביצועים ברצועת עזה ובאיו"ש
שלב זה מתחיל לאחר השגת מטרות המלחמה, קרי בתום שלב הלחימה בעצימות נמוכה, שהרמטכ"ל מעריך שיימשך כשנה. עם זאת, ההכנות אליו דורשות דיאלוג מדיני מקדים וצעדים שנכון לנקוט כבר כיום. בעזה, ישראל תשמור על חופש פעולה צבאי וביטחוני ככל שיידרש, כל עוד לא קמה אלטרנטיבה שלטונית לחמאס וכל עוד פעילות הטרור נגד ישראל ממשיכה. זאת במטרה למנוע התעצמות חמאס או כל איום אחר על ישראל ושמירה על ביטחונם של תושבי ישראל. באיו"ש, הרשות הפלסטינית תידרש לעמוד במבחן "רש"פ מתוקנת" (Revised PA), בחסות הקהילה הבין-לאומית, על מנת שתוכל להשתלב בהמשך בניהול הרצועה. על ישראל לעמוד על שלושה תנאים: מניעת פעילות טרור משטחה נגד ישראל, עצירת ההסתה במערכות החינוך הפלסטיניות הרשמיות והלא-רשמיות והפסקת התשלום למחבלים. ניתן להגדיר תקופת זמן משמעותית שבמהלכה תיבחן עמידת הרשות הפלסטינית במבחנים הנ"ל, אך יש לעמוד על כך שכל "מפת דרכים" לא תאפשר מעבר לשלב הבא ללא ביצועים מספקים מבחינתה של ישראל בשטח.
בעזה: הקמת ממשלת טכנוקרטים בחסות קואליציה בין-לאומית
כלומר, בניית שדרת פקידות חדשה של תושבי המקום ופלסטינים מהפזורה על בסיס מקצועי ולא על בסיס השתייכותם המפלגתית הממוקדת בשיקום ופירוז. הנהגה זו תהיה מחוברת לשטח ולצרכים שעולים ותקדם אותם מול גופים בין-לאומים או פרטיים שיירתמו להשלטת סדר ברצועה ולשיקום כלכלתה. זאת, תחת מעטפת מדינית מערבית וערבית שתקבל מנדט מהאו"ם או תפעל תחת מדינת חסות במטרה לייצר אלטרנטיבה שלטונית לחמאס ולזכות בתמיכה מהציבור הפלסטיני. לשם כך תידרש ישראל לגלות גמישות ויחס חיובי ביחס לשילובה העתידי של הרשות הפלסטינית ברצועה, אך חשוב שתתעקש על חיבור רכיב זה עם הדרישה לביצוע רפורמות.
חלופה זו טומנת בחובה אתגרים לא פשוטים, אך היא עדיפה לישראל לאור הבעייתיות של שאר החלופות:
- שליטה ישראלית – מסכנת את האינטרס הישראלי בכך שתיתפס כאחראית על אוכלוסיית עזה גם לאחר המלחמה. מהלך זה יחייב אותה לשיקום מאסיבי של התשתיות והכלכלה, בנוסף להשלכות מדיניות ומשפטיות המסוכנות לישראל נוכח ההתנגדות הצפויה ל"כיבוש ישראלי" מתמשך בעזה.
- המשך הכאוס – לאחר סיום הלחימה ישראל תיסוג ותשאיר אחריה ריק שלטוני או תעבוד ישירות מול מספר כתובות שונות ללא שלטון גג אחד. חלופה זו תגביר את האחריות הישראלית בהיעדר כתובת שלטונית מקומית ותאפשר לחמאס לשקם את כוחו.
- החזרת הרשות הפלסטינית – חלופה זו לא מומלצת שכן בתצורתה הנוכחית, הרשות אינה מסוגלת לשלוט בשטחים שתחת אחריותה. היא שותפה למימון טרור ונתפסת כלא לגיטימית ומושחתת על ידי מרבית האוכלוסייה הפלסטינית והישראלית, ותאפשר שיקום חמאס במודל חיזבאללה.
באיו"ש: לא לסיפוח ישראלי או להשתלטות חמאס
לשם כך יש לפעול לעצירת הזחילה למדינה אחת ולהימנע מקידום מהלכים להקרסת הרשות הפלסטינית, כולל הגבלת בנייה בהתנחלויות, פירוק מאחזים בלתי-חוקיים וקידום פרויקטי תשתית ותעסוקה פלסטיניים (גם על שטחי C), על בסיס שותפות עם מדינות האזור. בנוסף, יש לחתור להסכמות עם ארצות הברית והשותפות האזוריות בנוגע ליצירת אופק מדיני החשוב להן, תוך התעקשות על המסגרת של "רשות מתוקנת". מדובר באיתות רציני לחמאס, כי מתגבשת קואליציה להקמת חלופה שלטונית ולקידומה בתוך הציבור הפלסטיני, כך שבסוף המלחמה לחמאס לא יהיה שום הישג מדיני (לצד הפגיעה הצבאית בו).
יש לישראל הזדמנות להסכים עם ממשל דמוקרטי אוהד בארצות הברית על שינוי מרחב ההסכמות בנוגע לפתרון הסכסוך: מעבר מתפישת "שתי מדינות עכשיו" לתפישה של קידום יישות פלסטינית מפורזת המחויבת בהשלמת רפורמות נדרשות
מינוף הוויתורים הישראלים לקידום נורמליזציה
על ישראל לייצר זיקה בין הוויתורים שהיא תהיה מוכנה לעשות בזירה הפלסטינית לבין שיקום יחסיה עם מדינות מחנה השלום (מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחרין ומרוקו) וקידום הסכמות עם ארצות הברית וסעודיה בנוגע למפת דרכים לנורמליזציה עם ישראל. חשוב שהמסר הישראלי יהיה שאת הסוגייה הפלסטינית יש לפתור רק במסגרת אזורית רחבה ולא במסגרת ישראלית-פלסטינית צרה.
תנאים לביטחון "ביום שאחרי"
זוועות שבעה באוקטובר וההתנהלות של אבו מאזן מאז חיזקו את ההבנה בישראל כי כיום אין בצד הפלסטיני פרטנר שרוצה ויכול לפעול לעיצוב מציאות שבה לא יהיה איום ביטחוני על ישראל. דווקא מתוך הבנה זו עולה כי כדי להתמודד עם האיום הביטחוני בזירה הפלסטינית, על ישראל לסייע בכינון קואליציה אזורית בהובלת ארצות הברית, הפועלת לקידום חזון של שלום אזורי המתואם עם ישראל באופן שלא מאיים על האינטרס הביטחוני הישראלי. לשם כך יהיה עליה להפגין גמישות מדינית מול דרישותיהן של השותפות הרלוונטיות, ובעיקר מוכנות לשרטט אופק מדיני ונתיב חזרה של הרשות הפלסטינית לשליטה על רצועת עזה, תוך התעקשות על תיקונה ושימור מדיניות ביטחונית נוקשה.
לסיום, חשוב להזכיר כי תנאי מקדים לדיון על "היום שאחרי" הוא פירוק החמאס. ללא פירוק חמאס מבחינה צבאית ושלטונית, והשבת החטופים, ישראל תידרש להמשיך ולפעול צבאית בעזה. במציאות הזו יהיה קשה לשכנע את מדינות ערב להשקיע משאביהן בעזה; החשש שכל ממשל חדש ברצועה יישלט בפועל על ידי חמאס יגבר וכך גם הצורך בהשקעה תקציבית מאסיבית בביטחון שתגרור את ישראל ל"עשור אבוד". מנגד, אימוץ המלצות "מיינד ישראל" יכול בטווח הרחוק להוביל לשיפור מעמדה הבין-לאומי של ישראל וחיזוק ביטחונה הלאומי דרך תהליך נורמליזציה עם סעודיה והעולם הערבי הפרגמטי והאנטי-איראני.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> נעה שוסטרמן דביר היא ראש תוכנית פלסטינים והאזור ב-MIND ISRAEL