כשאנחנו ניגשים לבחון את המציאות לאחר שישה חודשי לחימה בגבול לבנון, ניתן להגיד בפירוש: אנחנו במלחמת התשה, ובמציאות מורכבת ומאוד בעייתית לישראל.
בלחימה יש הישגים טקטיים רבים לצה"ל: פגיעה משמעותית בכוחות רדואן והרחקתם כמה קילומטרים מהגבול, פגיעה בתשתיות חיזבאללה.בדרום לבנון, סיכולים ממוקדים, פגיעה קשה בחוליות נ"ט ופגיעה ביעדים שמאוד כואבים לחיזבאללה, בעיקר במרחב בעלבכ שבבקעת לבנון.
עם זאת, ישראל מצויה בפלונטר אסטרטגי. ההנחייה של הקבינט לצה"ל ומידת הפעלת האש לא משיגה את המטרה הרצויה - הרחקת כוחות חיזבאללה מצפון לליטני. למעשה, נוצרה מציאות ביטחונית שלא מאפשרת את חזרתם של 70 אלף הישראלים שפונו מיישוביהם לאורך הגבול עם לבנון. חיזבאללה, כמי שבראייתו יזם את הלחימה, לא משלם מחירים כבדים על ההחלטה לפתוח במלחמה נגד ישראל.
אין זה סביר בעיני שאחרי שישה חודשי לחימה, צה"ל עדיין תוקף כפרים שיעיים בקו המגע לאורך הגבול, כמו כפר כילא, אל עדייסה, מרון א-רס ועיתה א-שעב. לאחר כל כך הרבה זמן של לחימה, צה"ל היה חייב להשמיד את כל התשתיות בקו המגע. תקיפה מסיבית כזו של צה"ל הייתה צריכה לגרום לאלפי דרום-לבנונים להימלט לעבר ביירות וליצור לחץ על חיזבאללה וגם על הממשלה הלבנונית, בייחוד במציאות שבה לבנון שרויה במשבר כלכלי ופוליטי.
פני המערכה בצפון משתנים בשבועות האחרונים - פחות ירי נ"ט, בעיקר בגלל הפגיעה של צה"ל באותן חוליות, ויותר ירי ומטחים כבדים של רקטות שמנסות לאתגר את סוללות כיפת ברזל, הפעלת כטב"מים על מוצבים ובסיסים של צה"ל וגם ניסיונות לפגוע במשגרי כיפת ברזל לאורך הגבול.
גם ישראל הרחיבה את גבולות הגזרה של תקיפותיה בלבנון. חיל האוויר תקף כמה פעמים יעדים איכותיים במרחב בעלבכ בבקעה, שדי מכאיבים לחיזבאללה. בתגובה, חיזבאללה מנסה לפגוע באתרים אסטרטגיים ובמפקדות צה"ל. הרחבה זו של מרחב הלחימה מגדילה באופן ברור את הסיכוי למיסקלקולציה ולהדרדרות למערכה כוללת, למרות שניכר ששני הצדדים לא מעוניינים כרגע להגיע לשם.
הקבינט צריך לקבל החלטה: המאמץ העיקרי - בצפון
קבינט המלחמה החליט בתחילת המערכה כי המאמץ העיקרי של צה"ל הוא ברצועת עזה, וזירת הצפון היא זירה משנית. אולם, החלטה זו כבר כמה שבועות לא מתקיימת. הלחימה בעזה מתקיימת בעצימות נמוכה, ומלחמת ההתשה בצפון ממשיכה ללא הרף. לדעתי, נכון היה כבר לפני כמה שבועות לקבל החלטה כי המאמץ העיקרי של צה"ל יהיה בצפון, ולהנחות את הצבא להגביר את עוצמת האש בלחימה.
בניגוד לנעשה בדרום, הקבינט לא הודיע רשמית על הקמת "מנהלת תקומה" לצפון, שתטפל בשיקום ובטיפול בנזקים האדירים שנוצרו בלחימה, למרות שבמובנים רבים הנזק בצפון גדול מזה שבדרום. זהו כשל מנהיגותי חמור, בוודאי על רקע אישור תקציב מדינה בסך 584 מיליארד שקל שכולל כספים קואליציוניים ותקציבים למשרדי ממשלה מיותרים. תקציבים לשיקום הצפון הנטוש? זה עדיין לא מצאו.
שיקום חבל הארץ הזה חייב להיות פרויקט לאומי. לא רק שיקום הנזקים הכלכליים, אלא ליצור מערכת אמון מחודשת עם התושבים וההנהגה המקומית. חייב לקרוא לדור הצעיר לבוא ולבנות מחדש את הצפון.
החלטת הממשלה לבטל את טקס "יום תל חי" בי"א באדר הייתה טעות. דווקא בימים מורכבים אלה, ועל רקע העובדה שעשרות אלפים פונו מביתהם, חייב היה להעביר מסר: "רוח תל-חי" שרירה וקיימת. הממשלה חייבת לשדר את הרוח הזאת לעם, ובמיוחד לתושבי הצפון.
המציאות העגומה בצפון יצרה משבר אמון חריף בין התושבים וראשי המועצות לבין הממשלה, שריה והעומד בראשה - רה"מ נתניהו. הם מגיעים לביקור חטוף ומבטיחים הבטחות שלא מתקיימות. הציבור מצוי בתחושה קשה שהקבינט "איבד את הצפון", תרתי משמע. יש תחושה קשה של הפקרה, למרות שהיה מצופה שדווקא בשל המורכבות של הזירה הצפונית, הממשלה והקבינט יגלו האהדה וסימפטיה.
מרתיעה ומונעת הסלמה: המעורבות של ארה"ב בזירה הצפונית
ממשל ביידן מנסה למנוע הסלמה שתדרדר למלחמה אזורית רחבה. מקידום עסקת חטופים בתמורה להפסקת אש של שישה שבועות ועד למחשבה על פתרונות מדיניים - ארה"ב עושה ככל שביכולתה כדי להרגיע את הגזרות השונות. בשבועות האחרונים מנסה הממשל האמריקני להאיץ את המגעים הדיפלומטיים בין ישראל וחיזבאללה, שיביאו להסכמה על יישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון - וירחיקו את פעילי חיזבאללה מעבר לליטני. זהו מילכוד בעייתי שמתנה את שינוי המציאות בצפון בעצירת האש על ידי חיזבאללה.
ישראל צריכה להערך למציאות קשה שבה אין עסקת חטופים ואין הפוגה בלחימה - ובה היא תצטרף למצוא פתרון לפלונטר האסטרטגי בצפון. ישראל חייבת לקחת את היוזמה בצפון על מנת ליצור מציאות אחרת. הקבינט צריך להנחות את צה"ל ליצור איום משמעותי אמין על חיזבאללה - איום שגם יהווה מנוף לחץ על המו"מ להסדר מדיני. יש לציין כי ברור שאם לא יימצא ההסדר המדיני, ישראל תאלץ לצאת למערכה מוגבלת שתסלק את חיזבאללה מעבר לליטני.
מערכה מוגבלת יכולה להתדרדר למלחמה כוללת. לכן, מהלך יזום כזה חייב להיות מתואם באופן קרוב עם ממשל ביידן. גם אם ישיגו הסדר מדיני על בסיס החלטה 1701, צריך לוודא מי אוכף אותו. ישראל לאחר ההתפכחות של 7 באוקטובר חייבת לאמץ מדיניות אחרת בגבול הצפון. לא עוד הכלה והבלגה ושקט בכל מחיר שיאפשרו לחיזבאללה להתעצם באופן כל כך משמעותי.
שינוי מדיניות זה כולל לקיחת סיכונים בהפעלת הכוח אל מול הפרות או ניסיונות הסלמה של הצד השני, תוך העברת מסר ברור לגבי הנחישות של ישראל להגיב לכל הפרה גם במחיר של הסלמה מסויימת. אולם, המשבר החמור והקרע עם הבית הלבן בהחלט פוגע באופן משמעותי ביכולת של ישראל לבנות מהלך אסטרטגי, מדיני וצבאי שישנה את פני המערכה בצפון.
תכניות ההתקפה של צה"ל, במידה והמאמץ הדיפלומטי ייכשל, מחייבות תיאום קרוב מאוד בין המדינות. זה גם מחייב אספקה מוגברת של חימושים לטובת חיל האוויר, למקרה של מערכה כוללת בצפון שבה חיל האוויר יהיה גורם מרכזי בהפעלת האש. לכן, זה אינטרס של ישראל להרגיע את המתיחות עם ממשל ביידן ולהוריד את גובה הלהבות. ישראל צריכה את ארה"ב בכל זירות הלחימה, והמשבר הזה פוגע באופן קשה ביכולת להשיג את מטרות המלחמה.
לאחר שישה חודשים: מה המצב של איראן וחיזבאללה?
- ישראל גורמת לחיזבאללה נזק מצטבר: היא פוגעת בלוחמי הארגון, מסכלת בכירים ופוגעת בתשתיות וביעדים איכותיים ברחבי לבנון.
- 100 אלף תושבי דרום לבנון, מרביתם שיעים, נמלטו מאזורי הלחימה. בתוך כך, חיזבאללה צריך לספק את צרכיהם ולתת להם מענה הולם.
- בהנהגה הלבנונית ישנם קולות, בהם בכירים בעדה השיעית תומכי חיזבאללה, שמזהירים את נסראללה לא לסבך את לבנון במלחמה כוללת. זאת, על רקע המשבר הכלכלי והפוליטי של מדינת לבנון ואינטרסים של פוליטיקה פנימית שמתנגדים ללחימה עם השכנה מדרום, ישראל.
- הלחץ המרכזי על חיזבאללה מגיע מהנהגת איראן. .לאחר כמה חודשים שהיא מושכת בחוטים במזרח התיכון ומנהלת לחימה פעילה נגד ישראל בכמה זירות במקביל, אין לטהראן אינטרס להסלים את המצב למלחמה כוללת בצפון. בראייה של הביטחון הלאומי באיראן, חיזבאללה הינו "היהלום שבכתר". הם רוצים לשמור אותו אל מול ישראל, במצב בו יתפתח עימות סביב פרויקט הגרעין האיראני. לכן, הם נותנים אישור רק לתגובות מדודות ומוגבלות.
לסיכום, העובדה שקבינט המלחמה לא דן במציאות בצפון, ולא מקבל החלטות תוך יוזמה ישראלית, שישנו את פני מלחמת ההתשה היא חמורה ביותר. אחרי חצי שנה של לחימה בעזה, הקבינט צריך להבין שהאתגר המרכזי הוא בצפון. אם אם לא תתקבלנה החלטות במיידי לגבי יצירת איום אמיתי משמעותי, כולל מוכנות ללחימה, התושבים לא יחזרו לצפון במהלך 2024 - וזה יפגע בצפון באופן אנוש .
זה שהקבינט לא החליט על הקמת "מנהלת תקומה" בצפון, שתטפל בכל האספקטיים האזרחיים- כלכליים, היא בלתי מתקבלת על הדעת, מחריפה את אי-האמון בממשלה, ומדגישה את הכשל הניהולי- מנהיגותי בטיפול בצפון. מציאות זו, שנקווה שתשתנה במהרה, מצביעה באופן חד משמעי שקבינט המלחמה אכן איבד את הצפון.
הכותב הינו אל"מ במיל' קובי מרום, תושב הצפון ומומחה לביטחון לאומי, ובפרט לזירה הצפונית.