זה היה אירוע דרמטי. באמצע הלילה, נאספו 415 מנהיגים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי מבתי המעצר בישראל. כפותים ובעיניים מכוסות הם הועלו בחשאיות על אוטובוסים והוסעו לגבול הצפון. ארבעה ימים לפני כן נרצח שוטר מג"ב ניסים טולדנו על ידי חולייה של ארגון צעיר, חמאס שמו. בעקבות זאת החליטה ממשלת ישראל לנקוט בצעד חסר תקדים של גירוש הצמרת של שני הארגונים האיסלאמיסטים למחנה מרג' א-זהור בלבנון. בין המגורשים היו מנהיגים צעירים ולא מוכרים לציבור הישראלי. איסמאעיל הנייה היה אחד מהם. עבד אלעזיז רנתיסי ומחמוד א-זהאר לצידו.
כשנה וחצי אחר כך הם שבו הביתה, מי לעזה ומי לביתו בגדה המערבית. אלא שפרק הזמן שבו שהו בלבנון היה קטלני. שם, רחוק מעיני המודיעין הישראלי, טוו אנשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי קשרים עם משמרות המהפכה של איראן ובעיקר עם אנשי חיזבאללה. הם למדו את רזי הפעלת המטענים ומכוניות התופת על ידי המורים הכי טובים באזור. מיד אחרי שישובו לשטחים יחל גל הפיגועים הגדול הראשון של חמאס, כולו פרי לימוד מימי הגירוש. טביעות האצבע של חיזבאללה ניכרו שם.
השנים עברו, דורות התחלפו, אבל הרציונל נשאר כשהיה. אסיר חמאס, ממייסדי הזרוע הצבאית, מוכר ליודעי ח"ן בלבד, סאלח עארורי שמו, גורש מהכלא הישראלי לסוריה. רחוק מעיני השב"כ וצה"ל, שיח' סאלח כפי שהוא מכונה בחמאס יהפוך להיות הכוכב הגדול של הארגון. הוא יקים בטורקיה, יחד עם קבוצת מגורשים מעסקת שליט, את מה שמכונה "מטה הגדה" שינדוד אחר כך לביירות, ומשם הוא ישלוט באימפריית טרור שכל מטרתה הפעלת טרור נגד ישראל. האנשים שלצידו כולם הם אנשי הגדה במקור - ינצלו את הקשרים החברתיים והמשפחתיים שלהם ביו"ש כדי להקים חוליות טרור. חלק מפיגועי השנתיים האחרונות הם תוצאה ישירה של הקשר הזה.
צריך שניים לטנגו - וגם: השאלה המוסרית
אינני יודע אם יש ממש ביוזמה הקטארית, כפי שפורסמה בישראל. בכל מה שנוגע לחמאס, הם כבר מצהירים שמדובר בתרגיל הונאה והטעיה ישראלי ומתעקשים – רק הפסקת המלחמה באופן מלא תקדם עסקה. ועדיין, כדאי לומר 3 דברים על רעיון הגירוש של צמרת חמאס מעזה – רעיון שאפילו נתניהו לא פסל בימים האחרונים.
הנקודה הראשונה מתקשרת לפתיחה. ישראל למדה את הלקח הכואב הזה על בשרה: כשאנשים נמצאים רחוק מהישג היד שלה – הם עלולים להפוך לקטלניים יותר. תחת חסות איראנית, לבנונית, סורית או אחרת, המזרח התיכון מציעה הזדמנויות רבות לטרוריסטים המוגלים. כעת דמיינו את סינוואר, דף, מרוואן עיסא או שאר מתכנני מתקפת 7 באוקטובר כשהם רחוקים מישראל, חווים רילוקיישן מפנק ומשם ממשיכים בנחת את משימת חייהם – השמדת ישראל. ואל – אל תשתמשו בטיעון הנבוב שהם יחוסלו בסוף. זה לא באמת קורה וגם כשאכן מתרחש, לעיתים קרובות זה מגיע מאוחר מאוד.
הנקודה השנייה היא חשובה לא פחות, אולי יותר. איש לא מבטיח שמישהו בחמאס יסכים לכך. כששאלתי מקור שלי בארגון הוא אמר לי בקוצר רוח: "על מה אתה מדבר? מי שמציע הגליה לא מכיר את חמאס. איש מאנשי הזרוע הצבאית בעזה לא יסכים לעשות זאת. משמעות העקירה מעזה, מפלסטין, היא תבוסה כואבת, ואת זה הם לעולם לא יעזו לעשות, בטח כשהניצחון של חמאס בעזה הוא ב-7 באוקטובר בשמונה בבוקר". הצעד הזה, המנוגד ל-DNA החמאסי, התרחש בביירות עם ערפאת במלחמת לבנון הראשונה, אלא ששני דברים בכל זאת שונים: ראשית, המיקום - לבנון איננה עזה, היא איננה חלק מהמולדת, מפלסטין. ושנית - וערפאת איננו איש חמאס. עבור מנהיג אש"ף הצעד הזה היה בבחינת רע הכרחי, לסינוואר ספק גדול אם גלות משפילה בכלל תעבור בראש.
הנקודה שלישית היא המוסר, והיא המורכבת מכולן. האם ישראל יכולה להביט בעיני תושביה שהופקרו, אחרי שהמדינה הפרה את החוזה החברתי הכי בסיסי עם אזרחיה, ולקדם אירוע שייתפס כאן כניצחון מובהק של חמאס? השארה בחיים של כל מי שהגה, יזם והוציא לפועל את הטבח הכי גדול שהתרחש במערב בחצי מאה האחרונה? מצד שני, השארת החטופים בעזה בידי חוטפיהם היא עיוות מוסרי והפקרה נוראית – לא פחותים. אין ספק שבמלכוד 22 הזה כל בחירה ישראלית תהיה קשה וכואבת, אלא שספק גדול אם יהיה שותף חמאסי לטנגו הזה, גם אם פה מישהו יבקש לקדם את רעיון הגירוש.
