1. אחוזי ההצבעה הנמוכים יחסית מבהירים שעל אף שראשי ערים משפיעים על איכות החיים של כל אזרח ואזרחית, הישראלים מוטרדים יותר מהמצב בדרום ובצפון. העיסוק בתחבורה, תעסוקה, ארנונה או חינוך נראה שולי כשבבוקרו של יום הותרו לפרסום שמות חללים, כשהשכנים עדיין משרתים במילואים. ועדיין, השלטון המקומי מהווה כוח קריטי בתהליכי התיקון שישראל צריכה לעבור אחרי אירועי 7 באוקטובר. מדינת ישראל היא מדינה ריכוזית, לא מבוזרת. השלטון המרכזי איננו מסייע לייעול השירותים, הפיתוח והיזמות. להיפך: הוא מקשה בשורה של מנגנוני פיקוח, רגולציה, ביורוקרטיה ומה לא. השלטון המקומי, במקומות רבים, הוכיח יכולת ביצוע מרשימה. זה קרה במגפת הקורונה, זה קורה גם עכשיו. לשם כך, יש להוביל לרפורמה מקיפה המגדירה את הסמכות והאחריות של השלטון המרכזי, ואת זו השלטון המקומי והקהילות.
  2. השלטון המרכזי הוא מרחב מקומי שבו דתיים וחילונים; יהודים וערבים; בעלי הון ואלה שמתפרנסים בקושי רב; מצביעי ימין ושמאל; תומכי ומתנגדי רפורמה ומי לא, לומדים לחיות ביחד. הם מצליחים לחלק את המשאבים התרבותיים בדרך הוגנת יחסית, הם מלמדים אותנו שאפשר אחרת. לשלטון המקומי תפקיד דרמטי בריפויה של החברה הישראלית. ראשי ערים יכולים להנהיג מציאות אחרת שבה לא מתקוטטים אלא מגיעים להסדרים.
  3. האם הפוליטיקה הארצית, המפלגתית, צריכה להתערב במסגרות הפוליטיות המקומיות? תוצאות הבחירות מצביעות על מועמדים עצמאיים רבים שזכו בבחירות ללא תמיכה של מפלגת אם. רבים מאלה שפנו למפלגות הגדולות עשו זאת כדי לזכות בסיוע תקציבי. לעניות דעתי, המפלגות הגדולות צריכות לצמצם את השפעתם בשלטון המקומי. כך, אפשר יהיה שלא לקשור בין מחלוקות לאומיות להסדרים מקומיים. אין סיבה שהמחלוקת על שליטה בעזה ביום שאחרי תשפיע על הצבעת הבוחר ועל הקואליציה ברחובות, בנתניה או בחיפה. לצערי, הפוליטיקה הארצית מפלגת, על הפוליטיקה המקומית מוטלת החובה לאחד.
  4. הציבור החרדי יצא להצביע בהמוניו. נדהמתי לקרוא ציטוטים ממכתביהם של גדולי הרבנים שיש "להתגייס ולהצטרף למערכה". הם לא התכוונו למערכה בעזה, אלא לבחירות המקומיות. ועל איזה מערכה מדובר? על מאבק בין נציגיו של דרעי לנציגי הליטאים והחסידים. אפשר לחשוב שמישהו מהם מאיים על קדושת השבת, תקציבי החינוך ולימודי ליבה או חובת גיוס. לא, זה רק מאבק על מוקדי כוח וג'ובים. ולמשימה הזו חובה להתגייס, ולאירוע המיותר הזה הם קוראים "מערכה". התביישתי בשמם של משרתי המילואים, החיילים הסדירים, בנות הזוג והאימהות שממתינות בבית. בכל מקרה, תוצאות הבחירות הוכיחו גם את השינוי הדמוגרפי בישראל. ירושלים מוכיחה זאת. עתה מוטלת על המנהיגות החרדית אחריות כפולה ומכופלת. הם לא רק צרכני שירותים, אלא כאלה שבידיהם ורק בידיהם, האחריות על איכות השירותים, הניקיון, הפיתוח הכלכלי והעיסקי של העיר. יכול להיות שתצמח מכאן ברכה לחברה הישראלית.
  5. במקומות רבים נבחרו לראשות ולמועצה מועמדים צעירים. זהו תחילתו של תהליך, שישפיע גם על הבחירות הכלליות הבאות. צעירים וצעירות החליטו לקחת אחריות על עיצוב עתידה של ישראל. אולי, הם יעשו זאת טוב מאיתנו.

>>> הרב שי פירון הוא שר החינוך לשעבר, כיום נשיא תנועת "פנימה"

לטורים של שי פירון ב-N12