ירון אברהם
ארה"ב לא מצפה מישראל להגיד את המילים "מדינה פלסטינית" - במובן הזה, הוושינגטון פוסט טועה. גורמים ישראלים ואמריקנים מבקשים משהו הרבה יותר אמורפי והרבה פחות מחייב - העניין שמטריד את ארה"ב הוא שבשבועיים האחרונים אנחנו שומעים את משרד החוץ הסעודי חוזר לטרמינולוגיה יותר נחרצת בעניין המדינה הפלסטינית. מדובר בעניין שצריך לשים לב אליו, משום שהדיווח בוושינגטון פוסט אמנם לא מחדש הרבה, אבל הוא הצליח להזיז את הזירה הפנים-ישראלית, כשסמוטריץ׳ כבר פנה לנתניהו בבקשה להכריז על התנגדות למדינה פלסטינית בקבינט. ספוילר, זה לא יקרה - אך בכל זאת משהו זז.
עמית סגל
ישנו משחק שצריך להיפסק מתישהו. כולנו מעמידים פנים כאילו יש איזו רשות פלסטינית אחרת או שתבוא עוד אחת. צריך להזכיר שאבו מאזן הוא בעצם הרשות הפלסטינית המחודשת, כשלפני 20 שנה הוא היה הפנים המתונות - משום שהוא רק הכחיש שואה ולא היה מעורב בפיגועים.
תזכורת לגבי מי הוא ממשל ביידן בהקשר של מדינה פלסטינית ולאו דווקא בהקשר של תמיכה בישראל בשעת צרה - כשהממשל הנוכחי נבחר, הוא סירב לקרוא להסכמי השלום של ישראל עם איחוד האמירויות ומרוקו בשמם - וקרא להם נורמליזציה. זאת, מפני שבתודעה של אותו דור שגדל על ברכי הסכמי אוסלו והעצמאות הפלסטינית, אין שלום אם לא מפנים מתנחלים ושטחים בין הירדן והים. זהו עיקר האמונה, ולכן אם חלילה קרה הנורא מכל וערבים עשו שלום עם יהודים כשלא הוחלפו שטחים או שאף אחד לא נאלץ לארוז את ביתו - אז משהו לא בסדר בשלום הזה.
אותו ממשל ביידן האמין ברעיון שאומר שסעודיה יותר רחוקה מארה"ב מאשר איראן. הממשל עבר תהליך התפכחות - והשאלה היא האם הוא מרמה את עצמו או אותנו. אם מדובר בתרמית כלל אזורית רק כדי להשיג נורמליזציה עם סעודיה יש עוד על מה לדבר, אבל צריך לנסות ולהבין אם זהו העניין או שממשל ביידן באמת ובתמים סבור שאפשר להגיע למדינה פלסטינית.
יונה לייבזון
ישנו תסכול בקרב האמריקנים מכך שהמצב נראה מאוד תקוע, כשכלפי חוץ אנו שומעים אמירות מצד ראש הממשלה נתניהו, גם אם הן יותר מרוככות, אבל בעיקר של שרים בממשלתו. מדובר באמירות של חוסר כבוד, וממשל ביידן נותר במין חוסר אונים - הוא צריך להסביר מדוע הוא עוזר ותומך כל כך כששהוא שומע כאלו התבטאויות מזלזלות. זה אולי קצת שטחי להגיד - אבל הציבור בא אל הממשל עם הטענות האלו ושופט אותו על כך.
מבחינת הנורמליזציה, קרו שני דברים בעניין המדינה הפלסטינית. זה לא שהאמריקנים מנסים משהו שהם כבר ויתרו עליו - זו תמיד היתה העמדה והם פשוט מבינים שעכשיו יש הזדמנות. דווקא בסיפור הסכמי השלום, זהו עניין שהממשל לקח בשתי ידיים - ישנה הבנה שהתפיסות קודמות בנושא היו שגויות, ושכעת כן ניתן לקדם את הנושא, כשאכן הוצבו אנשים שיתמקדו בכך ספציפית.
דבר נוסף שעליו לא מדברים - הדיווחים על ניתוק שיחת הטלפון ועל ההכרזה באופן עצמאי על מדינה פלסטינית כבר היו, אבל לעצם העובדה שה"לא חדשות" האלה מתפרסמות שוב יש חשיבות. הסיבה לכך - ארה"ב מתוסכלת מהעובדה שיש תקיעות במו"מ המתקדם ומהאמירות חסרות הכבוד, ולכן שולפת מחדש את כל הדברים שפורסמו כדי להבהיר שהיא ממשיכה להפעיל את הלחץ. האמריקנים היו מאוד רוצים להראות משהו שהם יוכלו להציג כניצחון וכהשפעה פיקטיבית של הנשיא ביידן, לאור העובדה שהציבור שואל איפה הוא באמת משפיע על האופן שבו מתנהלת המלחמה.
נדב איל
הדיווח של הוושינגטון פוסט לא הוסיף לנו המון. אנחנו יודעים שממשל ביידן רוצה את מה שמכונה "התוכנית הגדולה למזרח התיכון", לפיה תהיה הפוגה במלחמה שבמהלכה תתקיים עסקת חטופים - והתקדמות לנורמליזציה עם הסעודים באמצעות מסמך עקרונות. במסגרת מסמך זה, עזה תשוקם ויתחיל "מסלול" שמוביל למדינה פלסטינית, אך ישראל מביעה היסוס בכל הקשור לזכות הלאומית של הפלסטינים להגדרה או למשהו שישמע כמו מדינה - "ללכת עם ולהרגיש בלי".
הוושינגטון פוסט טוען שהאמריקנים מדברים על התוכנית הזו עם האמירתים והסעודים - אך ללא ראש הממשלה נתניהו, הקואליציה שלו והחלקים האחרים בקבינט דוגמת גנץ, שגם אם נחפש בנרות לא נמצא הצהרה שלו עם המילים "מדינה פלסטינית" - הדבר לא יתממש.
מה שבממשל האמריקני מנסים לעשות הוא "דה-אסקלציה" - הם מנסים לגרום לכך שהערבים והפלסטינים יתמקדו בשלב הבא, כדי להתקדם לשלב הנוכחי הכולל בתוכו כאמור הפוגה, השבת חטופים וסיכוי לנורמליזציה. השאלה הגדולה היא מה הסעודים יעשו - האם יתעקשו על התבטאויות יותר מפורשות בכל הנוגע למדינה פלסטינית?