בימים אלה, מדינת ישראל מצויה באחד מצמתי קבלת ההחלטות החשובים בהיסטוריה שלה.
טבח 7 באוקטובר, שבוצע בידי ארגון הטרור חמאס נגד אזרחים ישראלים ביישובי עוטף עזה והמלחמה שפרצה בעקבותיו, ייזכר גם בעתיד כאירוע בעל משמעויות אסטרטגיות, בוודאי לישראל ואולי אף למזרח התיכון כולו. למעשה, אירועי 7 באוקטובר הם בבחינת רעידת אדמה. לפיכך, יש לצפות לתופעות לוואי (אפטר שוק) ולהיערך לקראתן בעיקר בבניין כוח צבאי ומודיעיני מאסיבי, וכן בהידוק הקשר האסטרטגי עם ארצות הברית, גרמניה, מדינות ערב ואף עם צרפת ובריטניה.
במציאות עם אירועים "מתגלגלים", בה מרכיבי אי-הוודאות רבים, ראוי לבחון את מצבה הנוכחי של ישראל, לנתח את האפשרויות העומדות בפניה ולנסות להבין כיצד מהלך כזה או אחר ישפיע על מצבה, כמו גם על עיצובו של המרחב סביבה.
בכל הנוגע ל"יום שאחרי", המלחמה בעזה מציבה בפני ישראל כמה אפשרויות:
האפשרות הראשונה - הישארות צה"ל ברצועה כדי לשמור על הביטחון. מהלך כזה יאפשר מחד לישראל לקיים פעילות מבצעית רציפה, מאידך יעביר, בפועל, את האחריות הכוללת על רצועת עזה לידיה של ישראל. ראש הממשלה שלל בפומבי אפשרות כזאת של כיבוש לצמיתות של עזה.
האופציה השנייה - העברת האחריות על שיקום רצועת עזה לקהילה הבין-לאומית ומדינות ערב, בדגש על מדינות המפרץ. האחרונות הבהירו זה מכבר, שמעורבותן בשיקום הרצועה מותנית בהפסקת הלחימה של ישראל ונסיגתה מהרצועה; הימנעות מהתבססות צבאית במרחב ביטחון (פרימטר) שיאפשר לה לפשוט על הרצועה והסכמתה העקרונית, גם אם ללא לו"ז קונקרטי, לחזון שתי המדינות (ובמשתמע - הקמת מדינה פלסטינית בעתיד).
האופציה השלישית - הפקדת ניהול עזה ושיקומה בידי "הרשות" ו/או פלסטינים מטעמה שממילא מצויים ברצועה ומקבלים משכורת מהרשות. מתכונת זו תאפשר, בתנאים מסוימים, לפחות בתחילה, את המשך הפעילות המבצעית של ישראל למניעת טרור מהרצועה. באופציה זו למעשה אנחנו מחד נותנים מענה לצרכים המידיים ברצועה, אך במידה רבה או מסוימת מנציחים שוב את שלטון הרשות הפלסטינית המושחתת. זו אותה רשות המצויה בסטגנציה מוחלטת, שעה שאינה מרעננת השורות ולא מבצעת שום התחדשות.
בכל מצב, תהיה זו שגיאה נוראית שלא ללמוד מימי לבנון ולהימנע מכניסה לבוץ עזתי, להיתקע שם שנים רבות וללא אסטרטגיית יציאה. חשוב לתכנן את קווי הסיום של הלחימה ולעבוד בתיאום מול ארצות הברית והקהילה הבין-לאומית. כך או אחרת, ישראל כבר נערכת באמצעות צה"ל לשהייה ארוכה ברצועה.
פוטנציאל ה"אפטר שוק"
מנעד רחב של אתגרים עומדים לפתחה של ישראל והמזרח התיכון. בצד ההזדמנויות - הקשר האסטרטגי וזהות הערכים הדמוקרטיים אותם חולקת ארצות הברית עם ישראל היא אחת מנקודות האור הבולטות בהקשר המדיני, לצד מדינות אירופה בולטות שגם הן התייצבו לצידנו. זהו נכס אדיר לשימור ולפיתוח.
היה ותקום ממשלה בישראל שתהיה נכונה לקבל את רעיון שתי המדינות, באופן שישתלב עם רצון מדינות ערב, אירופה ובעיקר ארצות הברית - הרי שקיים פוטנציאל לכניסתה של סעודיה למעגל "הסכמי אברהם". לנכונות הסעודית לנרמול היחסים עם ישראל, במיוחד לאחר מלחמה עזה - תהיה השפעה אסטרטגית על המזרח התיכון, ובכלל זה על איראן וארגוני הטרור שתחת חסותה. המסר שישודר ממהלך כזה יבהיר כי שום טרור לא ינצח ולא יעצור את השלום. בהקשר זה יוזכר כי ערב 7 באוקטובר, הסעודים ביקשו מארצות הברית שלושה דברים עיקריים בתמורה להכרה בישראל: הסכם הגנה עם ארצות הברית, יכולת לרכוש נשק אמריקני מתקדם ביותר ללא מגבלות מצד הקונגרס והרשאה להעשיר אורניום בשטחה, בדומה למה שניתן בזמנו (2015) לאיראן במהלך ה-JCPOA.
מול יהדות התפוצות, בדגש על יהדות ארצות הברית - 7 באוקטובר הוכיח להם ולנו את חשיבותה של ישראל כמדינה עצמאית וחזקתה, וכן את הערבות ההדדית בינינו. נוצרה הזדמנות לשיח והקשבה, ואיחוי מהמורות שנוצרו לאורך השנים.
בצד האתגרים: אירועי 7 באוקטובר פגעו קשות בהתרעה, בהרתעה ובעיקר בכיצד ישראל נתפסת במרחב המזרח תיכוני. בראיה מחמירה, חשוב שישראל תיערך במהרה לתרחיש קיצון נוסף שבו תאותגר באירוע ביטחוני נוסף ואף מהפתעה אסטרטגית שקשורה בהסכמי השלום. חובת הדרג המדיני להשקיע רבות בשיקום הקשר עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, מרוקו ומדינות נוספות בעולם.
בגבול לבנון, חיזבאללה, בתמיכתה של איראן, ממשיך לנהל מעל 3 חודשים לחימה מול ישראל, הכוללת שיגור טילים ורקטות לעבר יעדים צבאיים, אך גם מטרות אזרחיות שהביאו לפינוי של עשרות אלפי אזרחים ישראלים מבתיהם. בשלב זה, נראה כי ההתכתשות בין חיזבאללה לבין ישראל מלמדת על חוסר עניין של שתי השחקניות בהעלאת הרף עד לכדי מלחמה. עם זאת, בעידן שאחרי 7 באוקטובר, ישראל אינה יכולה לקחת סיכונים. היא מדללת כוחות בימים אלו מעזה ומעתיקה אותם לצפון, בשל הרצון להיות מוכנה מבצעית למקרה שיהיה שינוי במדיניות חיזבאללה, או בשל הסבירות למיס-קלקולציה בשטח. מכל מקום, היה ותפרוץ מלחמה בעצימות גבוהה עם לבנון וחיזבאללה, היא תביא למעשה לפגיעה אנושה בתשתיות מדינת לבנון בכלל ובביירות בפרט.
מבחינת יכולת ההיזק של חיזבאללה לעורף הישראלי, הרי שאין להקיש בכלום ממה שעברנו בעומק ישראל בחודשים האחרונים על ידי חמאס. לחיזבאללה, בגיבוי איראן וארגוני פרוקסי נוספים, יש יכולת פגיעה בסדרי גודל נרחבים הרבה יותר בעורף הישראלי. מדובר בהיקפים שישראל מעולם לא עמדה וחוותה כמותם.
בגדה המערבית, מטרת חמאס במתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר הייתה לעורר את הזירה הזו לעימות אלים, באופן שיצריך את ישראל להתמודד עם ריבוי חזיתות. מה שמנע עד כה את הצטרפותה של הגדה המערבית למאבק היא פעילות מבצעית אחראית של צה"ל בפיקוד מרכז, התנהלות אחראית של הרשות הפלסטינית וחוסר עניין של הציבור הפלסטיני בגדה לשלם את המחיר שבנקיטת אלימות. עם זאת, לעולם לא חוסן - המצוקה הכלכלית ואי יציאה של פועלים לעבודה בישראל במשך חודשים יכולה לגרום לתסיסה ולעלייה משמעותית ברף האלימות ביהודה ושומרון, והקרנה על מעשי טרור מול שטח ישראל ואוכלוסייתה. יתר על כן, התפרצות אלימה במרחב הזה עלולה להשפיע על המזרח התיכון כולו באופן שיקרין על הסכמי השלום עם מדינות ערב.
זאת ועוד, אתגרים שתמיד עומדים לפתחינו, כמו מהלך חריג מצד האיראנים בתחום התקדמות בגרעין האיראני, המשך פיגועים של איראן ומשמרות המהפכה מול מטרות אמריקניות בעיראק והמזרח התיכון, מול ישראל ומדינות המפרץ ופיגועי טרור אחרי, במיוחד בשנת בחירות בארצות הברית - הופכים לתרחישים בסבירות גבוהה מבעבר.
לצד האתגרים הביטחונים והאסטרטגיים במרחב - אנחנו צפויים להתמודד עם השלכות משמעותיות גם בזירה הפנים-ישראלית. בהתבסס על ניסיון העבר, בדגש על הכישלון שהוביל למלחמת יום כיפור (1973) ומלחמת לבנון השנייה (2006) - ישראל תבצע תחקיר יסודי ונוקב של הכישלון הנוראי ב-7 באוקטובר. לכך, סביר שתהיינה השלכות פרסונליות לנושאי תפקידים הן במערכת הביטחון הישראלית, בדגש על צה"ל ושירותי הביטחון הכללי והן בדרג הפוליטי-מדיני, בדגש על ממשלת ישראל.
החזרת כלל החטופים הביתה לישראל היא משימת העל והחובה המוסרית של כולנו. בשלב זה טרם התגבשה עסקה כוללת. לעצם החזרתם ובמהרה, קליטתם וטיפולם על ידי המדינה ואזרחיה תהיה השפעה גם על הקשר והמחויבות של האזרחים למדינה, בדגש על חזרתם של תושבי לביתם בגבול הדרום ובגבול הצפון.
לסיכום, ישראל עומדת בפני חודשים מאתגרים הן בזירה הביטחונית והן בתוך ישראל גופא (פנימית). הן גם שיעצבו את הדרך שבה תתנהל מדינת ישראל, אך גם ישפיעו על האופן שבו היא תיתפס בעיני אזרחיה, אויביה ומבקשי שלומה. נראה כי הדמוקרטיה הישראלית חיה ונושמת, ותיאבק על זהותה בקרוב. עוגני החברה הישראלית והאנשים שלה, שגם מרכיבים את מערכות הביטחון והממשל, יאפשרו לה לעמוד באתגרים ולהיות במקום טוב יותר. נכון שהרוח הישראלית החדשה תעצב את המציאות ומהר, ולא רק תגיב לה, ובעיקר שתתכונן ברצינות לעוד ימים גשומים.
>>> זהר פלטי שימש כראש מנהלת המודיעין במוסד וכראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון. כיום מכהן כעמית Andrew Viterbi במכון וושינגטון