כמו בתסריט ידוע מראש, במיוחד השנה כשישראל נמצאת במלחמה ארוכה וקשה, החל חודש הרמדאן באופן שאפשר לתאר אותו בפרפרזה מהסרט "מבצע סבתא" – "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ואז לאט לאט אתה מגביר".
אבל החיים אינם סרט, והמצב הוא לא קומי – להיפך. אם בשנים עברו התפרצה המתיחות לרוב רק בחציו השני של החג, כלומר בשבועיים האחרונים שלו, הרי שאת הרמדאן הזה אנו מתחילים במצב של מתיחות גבוהה, עימותים של המשטרה עם מתפרעים (בהם נרשמים גם הרוגים) ופיגועים נגד ישראלים – שהשנה גם מתחברים עם הלחימה בשאר הגזרות, בעיקר בעזה מול חמאס ובצפון מול חיזבאללה.
בחודש הרמדאן, ואת זה יודע כל רכז מתחיל בשב"כ, כל שוטר סיור במחוז ירושלים וכל מפקד בפיקוד המרכז – אירוע טקטי הופך בקלות לאירוע אסטרטגי. כדור הגומי שנורה לעבר מפגין, או השלכת רימון הלם ברחבת הר הבית כלפי מפרי סדר הם לכאורה אירועים מקומיים, שכעבור שעות אחדות עלולים לנחות על שולחנו של נשיא ארצות הברית, להוציא לרחובות עשרות אלפי מפגינים ברבת עמון ובמיוחד – להצית תבערה בגזרות השונות בישראל, הן ביהודה ושומרון והן מחוץ לה.
לכן, לצד הנחישות אל מול פורעים ומי שמנסים לבצע פיגועי טרור, נדרש שההנחיות שניתנות לשוטרים ולחיילים יהיו תואמות את המתח הקיים ואת המציאות בה אנו מתנהלים בחודשים האחרונים. מדינת ישראל לא נמצאת בימים רגילים, ולכן שרירי הזהירות, החוכמה והתבונה נדרשים להיות חזקים מבעבר.
אירוע ירי הזיקוקים לעבר שוטרים במחנה הפליטים שועפאט (וחשוב להבדיל בין מחנה הפליטים לבין שכונת שועפאט, שהיא שכונה יוקרתית), במהלכו נורה ונהרג נער פלסטיני בן 13, הוא אופייני לסוג הזה של ההתגרויות וההתפרעויות, והוא גם מסוכן. אין בכך כל ספק. לכאורה – אירוע טקטי. במציאות - אירוע עם נפיצות אסטרטגית. הרג כזה גורר עוד הלוויות, והפגנות, ומגביר את המוטיבציה בקרב צעירים בעיקר, לצאת ולנקום.
לכן, לצד הנחישות, נדרשות רגישות והבנה של המצב. אם האירוע מתרחש במקום שאין בו ישראלים, והוא תחום לגזרה מסוימת בתוך מחנה הפליטים שלא צריך לאבטח בה תנועה של ישראלים, חשוב לנקוט בזהירות גדולה יותר לעומת ימים רגילים, כי ההשלכות עלולות להיות קשות ונרחבות, ולהקרין על מוקדים נוספים בהם כן נמצאים ישראלים. בוודאי כאשר מדובר בהרג של נער בן 13, מצב שמדליק את השטח עוד יותר.
גם הפיגוע האחרון במחסום המנהרות, שבו מחבל בן 15 דקר אנשי ביטחון, הוא איתות נוסף, מיידי כמעט, למתיחות ולנפיצות. ברוב המכריע של המקרים המחבלים מגיעים למחסום מיהודה ושומרון; לעיתים מדובר בחוליות מאורגנות, שהשיגו נשק, אספו מודיעין והחליטו לצאת לדרך; ולעיתים במפגעים בודדים שקיבלו מוטיבציה מאירועים סמוכים. העובדות הן שהמחסום הזה ספג לא מעט פיגועים, כולל בחודשים האחרונים, ובלא מעט מקרים הלוחמים ששהו בו אף מנעו מהמחבלים לחלוף על פניו ולבצע פיגועים בירושלים.
להימנע מהמלכודת של חמאס
לצד המתרחש ביממה האחרונה, אנו עם הפנים ליום שישי הראשון בהר הבית, והנחת העבודה צריכה להיות שבניגוד לשנים עברו הפעם המצב מתוח ונפיץ באופן חריג.
יש לא מעט גורמים שליליים, חלקם מזוהי חמאס וחלקם מקבוצות איסלאמיות קיצוניות אחרות, שרק מחכים לתפילות שישי כדי להצית מהומות בהר ובמסגד, וגם שואפים להשליך חפצים ואבנים על המתפללים בכותל, מתוך ניסיון לגרור פנימה את השוטרים לעימותים. לכן, לצד הצורך לפעול בנחישות וביד ברזל נגדם, יש צורך בהמון אחריות ותבונה. זו מציאות מורכבת, כמעט בלתי אפשרית, ואין לנו ברירה אחרת.
לצד רגישות גדולה יותר בהתנהלות המשטרה, מתוך הבנה שכל פריצה להר ולמסגד היא בעלת פוטנציאל להפצת טענות כזב ("ישראל כובשת את אל-אקצה" היא אחת הנפוצות שבהן), לנפגעים ולהסלמה נרחבת הן ביטחונית והן מדינית – נדרש לוודא שמונעים מכל גורם שלילי המוכר למערכת הביטחון להגיע להר ולחמם את האווירה. את הבידוק צריך לבצע לא בשערי ההר אלא רחוק יותר מהעיר העתיקה, כי כל חיכוך באתרים הללו הוא גם בעל נפיצות רבה; ולמנוע מצעירים הנכנסים להר ללון במסגד מתוך מטרה לבצע הכנות להתפרעויות של שישי.
בד בבד, חשוב שיופצו מסרים מרגיעים ולא מתלהמים. נדרשים פעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות ובתקשורת המסורתית, שיח עם גורמים משפיעים בחברה הפלסטינית – בפרט דתיים – שיתוף פעולה עם אנשי הוואקף שנמצאים בהר, ובמיוחד רצוי שמקרב ההנהגה הישראלית לא ייזרקו לחלל האוויר התבטאויות ואולי אף מעשים שרק יוסיפו דלק למדורה. קל מאוד להסתובב באזור הרותח הזה עם פח נפט מטאפורי. המשמעויות עלולות להיות הרות אסון.
חמאס ושותפיו ישמחו שהר הבית יבער, ושהאירועים בו יהיו מדבקים – כלומר, יציתו אש גם בגזרות נוספות, כולל מקרב ערביי ישראל. אסור לתת להם את הפרס הזה. בדרך כלל פיגועי הרמדאן מתבצעים סביב אזור ירושלים, אך השנה במיוחד נוכח המלחמה, ככל שיהיו יותר נפגעים פלסטינים או אירועים בהר, ההקרנות עלולות להיות משמעותיות ונרחבות יותר באזורים שונים ביהודה ושומרון – בפרט צפון הגדה (ג'נין ושכם) וגם חברון.
לכן, חשוב להיערך מבעוד מועד נגד פיגועי טרור בצירי הדרכים, בעמדות סטטיות אזרחיות וצבאיות וניסיונות חדירה ליישובים ביהודה ושומרון, ולהגביר את ההגנה והערנות במרכזי הערים בישראל. זה עלול להגיע הן מחוליות מאורגנות והן מבודדים, ובשני המקרים אנו חווים בשנים האחרונות שינוי בדרך הפעולה: אם בעבר היו רוב פיגועי הטרור מתבצעים בדרך של ניסיונות דקירה, הרי שכעת יש יותר נשק חם בזירה, השימוש בו נרחב והקטלניות עלתה כמה מדרגות.
וכמה מילים אחרונות על העוסקים במלאכת ההגנה בימים אלו (ובכלל). שוטרים ושוטרות, לוחמי ולוחמות צה"ל, משרתי ומשרתות שב"כ. הם ומפקדיהם הם הטובים, המסורים והנחושים ביותר. החודש הזה במיוחד הם כמעט לא יהיו בבית ויפעלו שעות ארוכות במתח מבצעי ואישי רב, יודעים שהם למעשה המגן האחרון מפני ניסיונות של ארגוני הטרור לפגוע באזרחי ישראל. הם פועלים יום ולילה, בסיכון גדול ובאומץ לב, כדי להניח את היד על מי שמתכננים להוציא פיגועים אל הפועל, ולעיתים – למרבה הצער – על מי שהצליחו במעשיהם. חשוב לזכור את זה כי הם, במיוחד בימים אלו, יפעלו במציאות מאתגרת במיוחד.
>>> אריק "האריס" ברבינג כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון וראש אגף הסייבר בשב"כ