חמישה חודשים אחרי שמדינת ישראל התגייסה בצו 8 למלחמה, פרסם ראש הממשלה את יעדיה. לא מיוזמתו. מסמך "היום שאחרי" הוא תוצאה של לחץ אמריקני כבד ואי-נחת הולכת וגוברת מצד שותפיו הקואליציוניים, בני גנץ וגדי איזנקוט. אבל כמו תמיד אצל נתניהו, מתחת לכותרות המפוצצות מתחבא הכישלון הנחרץ. נתניהו חוזר בו מהבטחות תחילת המלחמה על חיסול מוחלט של חמאס, ומסתפק ב"שקט לאורך זמן", ו"השמדת היכולות הצבאיות שלו". בין השורות, אפשר להבין מה העתיד שהוא מבקש להוביל אותנו אליו - לא פתרון ולא הכרעה. עוד ממדיניות "ניהול הסכסוך" הישנה והרעה, שהביאה עלינו את אסון שבעה באוקטובר.

ראשית, נתניהו לא מסביר מי ישלוט בעזה, אלא רק מצהיר שיתבסס על "גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי". מיהם אותם "גורמים" ברצועה שאינם קשורים לאונר"א, לחמאס או לרשות הפלסטינית? לא נאמר. מה יקרה במציאות? צה״ל ישקע בביצה העזתית, או, שבהיעדר הסדר, חמאס ישוב אליה.

כבר למדנו מה שוות ההבטחות של נתניהו בנוגע לעזה. בסיום מבצע עמוד ענן (2012) הבטיח ש״גבינו מארגוני הטרור מחיר יקר״. ב-2014 אחרי צוק איתן טען ש״חמאס ספג מכה שלא ספג מאז הקמתו״. במבצע גן סגור (2019) אמר ש"שינינו את כללי המשחק״, ואחרי מבצע חגורה שחורה: ״מטרות המבצע הושגו במלואן״. במבצע שומר החומות, אמר שוב ש״הנחתנו מכה קשה על ארגוני הטרור״ ו״שינינו את המשוואה גם להמשך״. בסוף הסתבר שמי ששינה את המשוואה זה חמאס. נתניהו אפילו לא טרח לקחת אחריות.

לאן נעלמה איראן מהמשוואה?

אם מישהו חשב שממשלת הימין תפיק לקחים מהאסון, ההתפכחות הגיעה מהר. למעט הבטחות, אין שום תוכנית פעולה, אין דרך ואין שותפים. כולנו היינו רוצים בהשמדת היכולות הצבאיות של חמאס, ובממשלה בעזה שתורכב גורמים מקומיים נקיי כפיים שינהלו את הרצועה למופת, ועל הדרך גם יסגרו את בעיית אונר״א והפליטים. מה מנע מנתניהו להגיע לשם לפני שנה, שנתיים, או אחרי כל אחד מהסבבים הקודמים? מה שהוא מסרב להודות בו הוא שלא ניתן להגיע ליציבות ללא תהליך מדיני. אך ראש הממשלה יודע שכל אמירה שלו בכיוון תגרום לפירוק הממשלה על ידי סמוטריץ׳ ובן גביר, ראשי הקבינט בפועל. ידידותיה של ישראל בעולם - מי ששולחות לנו ציוד רפואי ותחמושת בימים אלו ממש - נואשות להציל אותנו מעצמנו, ולייצר פתרון יציב ברצועה על בסיס רשות פלסטינית שתעבור רפורמה, או כחלק מתהליך שלום. אבל כל עוד מנהיגינו מסורים לשימור הקואליציה, גם אם זה אומר לפעול בניגוד לאינטרסים של המדינה, אין לכך סיכוי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
לאן נעלמה איראן מהמשוואה של נתניהו? | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מילה שלא הופיעה במסמך, ובמפתיע, שהרי שנים שלא הפסקנו לשמוע אותה: איראן. המתסיסה האזורית, מי שהעבירה לחמאס נשק וסייעה לו בתכנון הטבח, מי שמפעילה בלבנון את ארגון הטרור חיזבאללה ושולחת את החות׳ים לשגר לכאן כטב״מים. אין ספק שאיראן לא תחדל מתוכניותיה לערער את היציבות באזור ולפגוע בישראל. הייתכן שנתניהו, אחרי שנים שלא פסק מלדבר עליה – שכח ממנה במשוואת היום שאחרי?

או שאולי חשש מלהזכיר. הרי מדובר באחד הכישלונות הגדולים ביותר של ממשלתו – לפני הטבח. ב-2014, כאשר החל להירקם הסכם בין ארצות הברית והמערב לבין איראן בנוגע לגרעין, נתניהו יצא נגדו בכל הכוח. לא הועילו ניסיונותיה של ארצות הברית לשתף את ישראל, נתניהו הלך מאחורי גבו של הנשיא ברק אובמה ונאם בקונגרס נגד ההסכם, ופתח חזית נגד שותפותינו החשובה, שישראל משלמת עליה מחיר עד היום. התוצאה חמורה: ההסכם עבר בלי שנשפיע עליו, ובלי שנשמר את האינטרסים שלנו. ואז, כמו מהמר מכור, נתניהו הכפיל את הסכום ודחף את הנשיא טרמאפ לפרוש מההסכם. כיום איראן קרובה לגרעין מאי פעם, ומרחיבה את פעילות הטרור על גבולותינו.

"היום שאחרי" של נתניהו לא נועד להגיע

המציאות האזורית לא מחכה לנתניהו. אותו דפוס מתרחש בעזה: הממשלה מתעלמת מבעלות הברית שלנו, ומבטיחה פתרונות ״אחרים״, רק שהיא לא מציעה אותם. נתניהו מתעלם גם מהמספרים. אם ישראל תשלוט בעזה, היא תקבע מצב שבין הירדן לים כמעט ויש רוב פלסטיני. כל מי שמחובר למציאות ולא קונה את הפנטזיות על ״גירוש מרצון״, צריך להבין לאן הדברים יתפתחו: אם ישראל תבחר לשלוט בפלסטינים, מה תגיד כאשר ידרשו זכות הצבעה?

כשאנחנו לא משתתפים בשיח העולמי, העולם ימשיך לצעוד בלעדינו. נתניהו דוחה כל אפשרות להסדר, וכך גם ההישגים הגדולים שצה״ל רשם מול חמאס, מתמוססים. ״היום שאחרי״ של נתניהו לא יגיע. הוא ימשוך את המלחמה כדי לשמור על הקואליציה. הוא יפנה עורף לידידותינו בעולם, עד שהן יפסיקו לשתף פעולה. אנחנו השתנינו בשבעה באוקטובר, אבל נתניהו כבר לא ישתנה. החיילים, החטופים, כולנו - נשלם את המחיר.

יש דרך אחרת. ישראל צריכה להגדיר מטרה ארוכת טווח - הסדר של שתי מדינות, שצריך שיבשילו לקראתו התנאים – עזה מפורזת, הנהגה פלסטינית מסודרת שדוגלת באי-אלימות, שינוי מערכת החינוך הפלסטינית ומניעת ההסתה, לצד שיקום עזה במימון וערבויות בין-לאומיות. תוקם ברית מתונים: חזית צבאית ומדינית נגד ציר הרשע האיראני, תוך קידום נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב המתונות. עתיד כזה ייתן לנו הזדמנות לעצב את המשוואה באזור, לטובתנו. מעל הכול, הוא ייתן לנו הזדמנות לעתיד נורמלי, עם גבולות מוסדרים שנותנים לנו לגיטימציה להגן על עצמנו נגד כל פולש - וסיכוי אמיתי לשקט. אפילו תקווה לשלום. העתיד הזה אפשרי. אנחנו רק צריכים לבחור.

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להיות שבויה בידי פחדים וקיבעונות. נוכחנו באופן הכואב ביותר לאן הדרך הזו מובילה. היום שאחרי חייב להיות יום חדש.

>>> סתיו שפיר, יזמת חברתית, ח״כ לשעבר ויו״ר ועדת השקיפות