ההתכתשות הצבאית בגבול הלבנוני בין צה"ל לחיזבאללה וגורמים נוספים, ובראשם חמאס, הפועלים בחסותו משם, החלה ביוזמת הארגון ביום שלאחר האסון הגדול בדרום (ב-7 באוקטובר). מאז, הלחימה בחזית זו נמשכת באופן רציף, כשהעוצמה והאינטנסיביות שלה מושפעים לא רק מההתפתחויות במערכה בעזה, אלא גם מהצרכים והאינטרסים של חיזבאללה ופטרוניתו איראן, אשר עימה הוא פועל בתיאום מוחלט.
- ישראל לקחה הימור ענק נגד סמל הציניות של חמאס | אוהד חמו
- חיזבאללה מזהה בעיה - ומחליט לשנות טקטיקה | אהוד יערי
פתיחתה של החזית הנוספת מלבנון מצד חיזבאללה הייתה צפויה והיא נבעה משורה של סיבות:
- מול חמאס - הצורך להפגין סולידריות עם הארגון ולסייע לו במענה לקריאותיו על ידי ריתוק צה"ל לזירה הצפונית כדי להקשות על ישראל להשיג את יעדיה מול החמאס.
- בגבול הלבנוני - ההזדמנות שנוצרה לחשיפת יכולותיו של חיזבאללה ולשיפור משוואת ההרתעה בינו לבין צה"ל, תוך יצירת מציאות חדשה ונוחה יותר לארגון לאורך הגבול.
- בהיבט האזורי - הרצון להמחיש את לכידותה של "חזית ההתנגדות" בהובלת איראן ואת האיום שהיא מייצרת על ישראל, גם על ידי השתלבות בלחימה של שותפיו לחזית (החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בסוריה ועיראק), בתקווה להחליש את ישראל ואת קשריה עם מדינות ערב המתונות - הציר האזורי הנגדי.
בשבוע-שבועיים האחרונים חלה עליית מדרגה משמעותית בלחימה לאורך הגבול הלבנוני. חיזבאללה הרחיב את הלחימה על ידי הגברת היקף תקיפותיו (כבר לא רק נגד יעדים צבאיים), הוארך טווח שיגור הרקטות (כשהקבלן המבצע הם לרוב פעילי חמאס בדרום לבנון) ונעשה שימוש באמצעים חדשים (פצצות הנושאות כמות גדולה מאוד של חומר נפץ ובכטב"מים תוקפים). נראה שנסראללה נדחף להוביל להסלמה בעיקר משום הביקורת שהופנתה כלפיו מצד החמאס ותומכיו על תרומתו המצומצמת למלחמתו בעזה, בעקבות נאומו הראשון (3 בנובמבר). את הנאום נשא לאחר שתיקה כמעט של חודש מתחילת המלחמה, ובו טען, אומנם, כי כל האופציות פתוחות להמשך, אך נמנע מלהכריז מפורשות על הרחבת הלחימה בגבול הלבנוני (בדומה לדבריו בנאום השני ב-11 בנובמבר). אך זו לא הסיבה היחידה.
חיזבאללה נקלע למעגל של הסלמה גם בעקבות תסכולו מתוצאות תגובותיה של ישראל המסבה לו נזק רב. ישראל מגיבה באופן מוגבל, אך תקיף. חיזבאללה סופר עד כה 76 הרוגים רק מקרב שורותיו (כנראה שיש נוספים ויש גם הרוגים מקרב הגורמים הפלסטיניים ולבנוניים בלתי-מעורבים) וסופג פגיעה קשה בתשתיותיו, בעיקר בעמדות שלו שלאורך הגבול, אך גם ביעדים הנמצאים עמוק יותר. נסראללה לא מצליח לעמוד במשוואות שהוא יצר וטיפח במערכה מול ישראל מאז 2006: "עין תחת עין" (פגיעה בחייל ישראלי על מותו של כל פעיל הארגון) והחשוב מכול, שבירת "הטאבו" של הימנעות חיל האוויר הישראלי מלתקוף את יעדי הארגון בלבנון.
נסראללה יכול לרשום לזכותו הישגים בעקבות הבערת הגבול הלבנוני, שבהם הוא מתרברב בנאומיו: הוא גרר ללחימה גם בזירה זו את צה"ל, שנדרש לגיוס נרחב של אנשי מילואים הנמצאים בצפון כבר למעלה מ-40 יום. הוא מצליח להוכיח כי ברשותו אמצעי לחימה מתקדמים ופוגע בעמדות צה"ל ובאמצעי המודיעין שלאורך הגבול. העובדה שגרם לפינויים של למעלה מ-60,000 התושבים המתגוררים בישובים סמוכי הגדר, כמו גם הצלחתו לזרוע פחד וחשש מפני האפשרות להתלקחותה של מלחמה רחבה בצפון שתערב את כל העורף הישראלי, חשובות לפי הבנתו.
למרות כל זאת, לפי שעה מסתמן כי נסראללה ממשיך לחתור לשמר את הלחימה מתחת לסף המלחמה ולהימנע ממלחמה רחבה, כפי שניתן להבין בין השורות גם בנאומיו משורה של טעמים:
- הרצון האיראני לשמר את עוצמתו של חיזבאללה כ"קלף מנצח" מול ישראל וארצות הברית, למקרה שהיא תותקף בעצמה.
- החשש מההרס הצפוי ללבנון, הנמצאת במשבר קשה ביותר כבר כמה שנים וכן למעמדו של הארגון הסופג ביקורת נרחבת בציבור הלבנוני על כל פלגיו (גם מצד השיעים), המאשימים את נסראללה בגרירתה של לבנון למלחמה שאין לה עניין בה.
- התייצבותה החד-משמעית של ארצות הברית לצידה של ישראל, האיום האמריקני על איראן וחיזבאללה כדי שלא יתערבו במלחמה והנוכחות הצבאית האמריקנית הרחבה באזור כדי להרתיע מפני מלחמה אזורית.
- הסיבה הטקטית של אובדן מרכיב ההפתעה: ישראל ערוכה ומוכנה לאורך הגבול (גייסה מילואים ופינתה יישובים) ומוכיחה לפי שעה יכולת לפעול במקביל גם בצפון.
החלטתה של ישראל להתמקד במלחמה בדרום בעקבות ה-7 לאוקטובר הייתה נכונה. במקביל, יש בסיס גם לטענה כי בנסיבות שנוצרו המלחמה להסרת האיום הצבאי החמור מצד חיזבאללה הינה בלתי נמנעת. למרות זאת, בשלב זה רצוי שלא להיקלע למלחמה רחבה מול חיזבאללה ולדחות מערכה קשה זאת למועד אחר, ולו כדי לשמר את המשך התמיכה האמריקנית במלחמה בעזה. ארצות הברית נחושה למנוע מישראל מתקפה רחבה בצפון כדי למנוע מלחמה אזורית.
בה בעת, הלחימה בגבול הצפון, שצפוי כי תימשך ברמה זו או אחרת לאורך כל המלחמה הארוכה בעזה, מספקת לישראל הזדמנות לייצר שינוי במציאות לאורך הגבול הלבנוני. זאת, בראש ובראשונה, על מנת להעניק יתר ביטחון לתושבים המפונים מהצפון כדי שיוכלו לשוב לבתיהם מהר ככל האפשר. המטרה הישראלית לטווח הקרוב צריכה להיות דחיקת חיזבאללה, ושאר הגורמים הפועלים שם בחסותו, והרחקתם מהגבול הלבנוני.
בשנה-שנתיים האחרונות נוכחותם של אנשי חזבאללה (כוח רדואן) לאורך הגבול הפכה מוחשית יותר ויותר, וזאת תוך הפרה מוחלטת של החלטת מועצת הביטחון 1701, שקבעה כי חיזבאללה צריך לסגת אל מעבר לנהר הליטאני, ותוך מניעה מכוחות יוניפי"ל שהיו אמורים לפקח על כך לממש את משימתם. לצורך זה נדרשים הדרג המדיני והצבאי להתפנות ולקדם חשיבה מסודרת בנושא כבר עתה, תוך התאמת הפעילות הצבאית – עדיין מתחת לסף המלחמה - במסגרת הלחימה המתנהלת בגבול לבנון למטרה זו, ושבירת כללי המשחק שמנסה נסראללה להכתיב לצה"ל. במקביל, חשוב להתחיל לגבש את המעטפת המדינית הנדרשת ליצירת מציאות חדשה זו לאורך הגבול הלבנוני, בסיועם של האמריקנים. מדובר בצורך דחוף ואין לחכות ל"יום שאחרי" המלחמה בעזה.
>>> אורנה מזרחי היא מומחית ללבנון וחוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב