בעוד שמאז תחילת הלחימה בעזה ב-7 באוקטובר, חלה הסלמה בעימות בין ישראל לחיזבאללה בגבול הצפון, נראה כי העימותים בחזית הסורית מוגבלים הרבה יותר. מתקפת הפתע האכזרית שבה פתח חמאס נגד ישראל ופרוץ המלחמה בעזה היוו, לכאורה, הזדמנות פז עבור "ציר ההתנגדות", בהובלת איראן וחיזבאללה, לממש את האיום אותו הם דואגים להדהד בשנים האחרונות: עימות רב-זירתי, סימולטני ועוצמתי מול ישראל.
חסן נסראללה, שמזה זמן כבר אינו משמש רק כמזכ"ל חיזבאללה אלא כמזכ"ל של ציר ההתנגדות בכללותו, מנהל בשם איראן את מלחמת השלוחים הפועלים מחזיתות שונות, בראשם חיזבאללה שמאתגר את ישראל בתקיפות מלבנון, החות'ים בתימן ומיליציות שיעיות בעיראק שתוקפות בסיסים אמריקניים. אפשר להתווכח על היקף הפעילות של הגורמים ועד כמה הם אכן מממשים באופן עוצמתי את החזון הרב-זירתי, אך ברור כי ישנו מאמץ משולב לאתגר את ישראל ממספר חזיתות במקביל על מנת לשבש את פעילותה בעזה.
בסוריה, לעומת זאת, מעבר למקרי ירי בודדים נגד ישראל המיוחסים לגורמים פלסטיניים, ותקיפות של מיליציות שיעיות נגד בסיסים אמריקניים במדינה, נראה כי לפי שעה אסד אינו ממהר להירתם למערכה ואינו מעוניין להפוך את סוריה לחזית לחימה משמעותית נוספת מול ישראל. העמדה הסורית זכתה להתייחסות ואף לגיבוי בנאומו האחרון של נסראללה, שטען כי: "אנחנו לא יכולים לבקש יותר מסוריה... סוריה נמצאת במלחמה גלובלית כבר 12 שנים ונחנקת על ידי סנקציות, מתמודדת עם קבוצות חמושים.. ונמצאת תחת התקפה של דאעש בחסות ארצות הברית... מה שברור כיום הוא שסוריה, על אף התנאים הקשים, מחבקת את אנשי ההתנגדות ותנועות ההתנגדות, ונושאת גם בהשלכות של עמדתה זו..".
סוריה – זירת פעילות של השלוחים
על אף שאסד אינו נוקט פעולות ישירות נגד ישראל נכון לעכשיו, אין בכך לטעון שסוריה היא חזית שקטה. עד כה דווח על כמה תקריות בודדות, הכוללות ירי רקטות ופצצות מרגמה של גורמים פלסטיניים לעבר רמת הגולן ואף שליחת כטב״ם נפץ לאילת, ככל הנראה על ידי אחת המיליציות הפרו-איראניות בסוריה. מעבר לפעולות הירי, מאמצי העברות אמצעי לחימה איראניים לסוריה ממשיכים ביתר שאת.
כל אלו יחד מובילים את ישראל להגיב ועל פי The Armed Conflict Location & Event Data Project (ACLED), מאז ה-10 באוקטובר תקפה ישראל כ-33 יעדים בסוריה. אחת מהתקיפות הובילה להשבתת נמל התעופה הבין-לאומי של דמשק. בתגובה לשליחת הכטב"ם, תקף צה"ל מטרות צבאיות באזור חומס שבמרכז סוריה, תקיפה שהובילה להרג של שבעה לוחמי חיזבאללה לבנונים ופעיל סורי.
עם זאת, עיקר התקיפות מסוריה מוכוון נגד הכוחות האמריקניים הנמצאים במדינה, שספגו מעל ל-20 תקיפות מצד המיליציות הפרו-איראניות. ארצות הברית תקפה בתגובה בשלושה מקרים בלבד. מטרת התקיפות היא לגרום לארצות הברית לשלם מחיר על תמיכתה הגורפת בישראל, וכן להפעיל לחץ עקיף על ישראל, דרך האמריקנים, לעצור את הלחימה בעזה, נכון לעכשיו ללא הצלחה יתרה.
מדוע אסד נמנע ממעורבות ישירה?
נשאלת השאלה מדוע לאחר שנים של השקעה איראנית בסוריה, וחוב סורי לחיזבאללה שמובילה את ציר ההתנגדות (וחמאס שותפה לו), משטר אסד נמנע עד כה מלהיכנס לעימות ישיר עם ישראל. ניתן לייחס לכך כמה סיבות, שהמרכזית בהן טמונה בשיקולי ההישרדות של אסד. לאחר 12 שנות מלחמה בסוריה ושלל איומים על יציבותו, אסד נותר על כסאו וממשיך להיאבק בכיסי אופוזיציה שנותרו בצפון סוריה. ניכר שהמשטר הסורי מורתע מישראל, שלא חדלה לתקוף במדינתו בעשור האחרון, ואינו מעוניין לסבך את סוריה במערכה נגד ישראל שתערער את היציבות השברירית במדינה ואת מעמדו כנשיאה. זאת ועוד, אסד מתבונן בשינוי הגישה הישראלית נגד חיזבאללה בלבנון ומזהה נחישות ונכונות גבוהה יותר ליטול סיכונים, ייתכן שגם מולו בעת הצורך. כבר בתחילת המלחמה בעזה, דווח כי ישראל העבירה מסרים למשטר אסד והזהירה אותו מפני התערבות של סוריה במלחמה, אחרת לא רק דמשק תהיה בסכנה, אלא הוא עצמו.
מעבר לסוגיית השרידות, אסד אינו מעוניין לערער את מעמדו האזורי, שזכה לאחרונה לעדנה מחודשת במסגרת תהליך הנורמליזציה של סוריה עם מרבית מדינות האזור, לאחר יותר מעשור של ניתוק ועוינות. הצטרפותו לחמאס ולגורמי ההתנגדות הפרו-איראניים עלולה לסדוק את הדימוי המתון לכאורה שאסד מנסה לשוות לעצמו, בראיית המדינות הסוניות. מעבר לכך, הוא לוודאי מתקשה לשכוח שבעשרות התקיפות של ישראל נגדו, הציר לא נקף אצבע, והגיב רק כאשר נפגעו אנשיו.
סיבה נוספת קשורה בהיסטוריית היחסים וביריבות העמוקה בין סוריה לחמאס. בראיית אסד, חמאס הוא חלק מהציר המתנגד לו, שראשיתו בתנועת האחים המוסלמים וסופו בדאעש. עם פרוץ המחאות בסוריה, חמאס גינתה בחריפות את הדיכוי האלים שנקט אסד כלפי מתנגדיו ואף תמכה במורדים, מהלך שהוביל לניתוק היחסים ביניהם. באוקטובר 2022, סוריה וחמאס הסכימו לפתוח דף חדש כתוצאה מלחצים שהופעלו על אסד מאיראן וחיזבאללה, ששאפו מצידן ללכד את שורות הציר. כשנה לאחר מכן, האשים אסד את חמאס בצביעות ובבוגדנות והבהיר שהיחסים לא יחזרו לקדמותם, ולכן אין זה מפתיע שהוא לא שש לתת להם כתף בלחימה.
מעבר לשיקול הסורי הצר, העימות הנוכחי משקף את סדרי העדיפויות של איראן וחיזבאללה לשמר את רכיבי הליבה של הציר (בהם סוריה שמהווה מרכז לוגיסטי וטריטוריאלי חשוב של הציר) לעימות עתידי מול ישראל, בעיתוי ובנסיבות שהם יבחרו ולא הפלסטינים. כך ניתן להסביר את פעילותו המוגבלת של חיזבאללה, המתחייבת מתוקף היותו מוביל ההתנגדות, ובעיקר את היד החופשית שניתנת למיליציות השיעיות ולחות'ים המצויים בסדר עדיפות נמוך יותר של הציר.
הזווית הישראלית
על אף ההערכה שאסד מורתע ואינו מעוניין להיכנס למלחמה נגד ישראל, אין ערובה להמשך השקט היחסי מהגבול הסורי. אסד נותר על כיסא רעוע מאוד ויכולתו לאכוף סמכות ושליטה, בעיקר בדרום המדינה, היא חלקית עד בלתי קיימת. מכאן נשאלת השאלה עד כמה יכול הנשיא הסורי לרסן הן את הגורמים הפלסטיניים והן את המיליציות השיעיות הפועלים משטחו, כשהמשך פעילותם נגד ישראל עלולה להוביל להסלמה בחזית הסורית, גם ללא הנחיית המשטר ובניגוד לאינטרס שלו.
לנוכח מציאות מורכבת זו, נכון שישראל תאמץ אסטרטגיה מובחנת עבור כל אחד מהשחקנים הרלוונטיים בסוריה, בראשם המשטר, איראן וחיזבאללה ושלוחיהם. מול המשטר נכון יהיה לייצר איזון עדין הכולל המשך הפעלת הלחץ כדי להרתיעו מפעולה, ואף לעודדו לרסן גורמים סוררים, אך בא בעת להימנע מהפעלת לחץ כבד מדי, שעלול לייצר תגובת נגד - בין אם בנכונות לקדם פעולה ישירה מצידו נגד ישראל ובין אם במתן חופש פעולה גדול יותר לגורמים פלסטיניים ומיליציוניים.
מול גורמי הציר, המלחמה בעזה על שלל אתגריה מייצרת גם חלון הזדמנויות עבור ישראל לטפל באיומים שזה מכבר ניצבים בפניה. כמו בלבנון, כך גם בסוריה (בה הסיכונים פחותים יותר), כדאי שישראל תנצל את "המומנטום המלחמתי" ותגיב באופן עוצמתי יותר נגד נכסי חזבאללה, תוך פגיעה משמעותית בפעיליו וביכולותיו האסטרטגיות שנבנו בשיטתיות לאורך השנים. מהלך כזה יוביל לגיבוש כללי משחק חדשים שיטיבו עם ישראל ואף יאפשרו לעצב מציאות ביטחונית משופרת "ביום שאחרי" גם בזירה הסורית.
>>> ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה וראש הזירה הצפונית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל-אביב