מדינת ישראל נמצאת בלחימה בשלוש זירות שונות כאשר כל זירה כזו מתחלקת לשתי חזיתות.
הזירה המרכזית - הפלסטינית. המלחמה היא בעזה אך יש זירה משנית ביהודה ושומרון, עם פעולות יומיומיות וליליות של כוחות הביטחון. מתחילת המלחמה כבר יותר מ-130 מחבלים נהרגו שם. פיקוד המרכז עושה עבודה מצוינת, כשהאינטרס הישראלי הוא למנוע הסלמה נוספת של החזית הזאת ביו"ש כדי לא לפגוע במאמץ העיקרי שלנו נגד חמאס בעזה. לכן, השמירה על החוק וסדר ופתרון סוגיית הכספים לרשות הפלסטינית חשובים.
באשר לעזה, התמרון הקרקעי נמשך ומתקדם היטב. קו ההגנה הראשון של חמאס נשבר. אנחנו רחוקים עדיין משבירת חמאס ויהיו עוד ימים קשים לצערנו, כמו הימים האחרונים שחווינו ובהם איבדנו מטובי בניה של הארץ הזאת. עם זאת, לצד הצער העמוק הזה ובהתחשב בסדרי הגודל של הכוחות שפועלים כעת בעזה, אין ספק שאין שום דבר שחמאס יכול לעשות שעוצר או יעצור את התמרון הזה של צה"ל.
הזירה הצפונית מתחלקת לחזית הראשית בלבנון ולחזית המשנית בסוריה. בלבנון, נסראללה עדיין מתחת לסף המלחמה ומעל סף החיכוך. נסראללה ימשיך לנסות כנראה בימים הקרובים לגשר על פער הנפגעים בינו לבין צה"ל. במשחק הדמים הנוראי הזה, שמתכתב עם אותה משוואה מפורסמת של נסראללה, הוא סופר כבר למעלה מ-50 הרוגים הודות לסגירות המעגל והאש המצוינות של פיקוד צפון וחיל האוויר. אנחנו סופרים 6 הרוגים. ייתכן שלקראת נאומו מחר הוא ינסה לבצע משהו חריג.
הזירה של המעגל השני והרחוק יותר מתחלקת לחזית העיראקית ולחזית התימנית. בעיראק, המיליציות השיעיות יורות בעיקר לעבר האמריקנים כי הם בני ברית שלנו, בזמן שהחות'ים בתימן יורים לעבר ישראל ואילת. הזירה התימנית טומנת בחובה דווקא הזדמנות לישראל - האויב של האמירתים והסעודים הוא אותו אויב של ישראל. זה חלק מאותו סדר חדש שנוכל לייצר כאן ביום הרחוק שאחרי.
חזרה לזירה המרכזית שבה עלינו להמשיך ולהתמקד - המלחמה נגד חמאס בעזה. יש לשים לב למתח הגובר בין שעון החול המבצעי לשעון החול המדיני/הומניטרי שמשפיע במישרין גם על הלגיטימציה הבין-לאומית, ובראש ובראשונה על עמדת ארצות הברית. בפן המבצעי, אין ולא יהיה מהלך מכריע אחד שברגע שננקוט בו הכול יסתיים. לאחר התמרון צפויים שלבים נוספים ולא נפרט מסיבות מובנות. זו מערכה ארוכה ויש לציין שיהיו בה גם עוד רגעים קשים ומחירים כואבים. הבעיה היא ששעון העצר של המערכה ארוך, אך שעון העצר המדיני קצר יותר. צריך לגשר על הפער הזה כדי לאפשר לצה"ל להשלים את ריסוק חמאס. הדרך היחידה והמאוד לא פופולרית לעשות זאת היא בהקלות הומניטריות. עלינו למנוע עד כמה שניתן החלטות של מועצת הביטחון ואי-יכולת אמריקנית לעמוד גם בלחצים פנימיים. יש פה קושי גדול, אבל זה קושי שראוי להכיל אותו כדי להכריע את חמאס.
ומילה אחרונה על כוחות היבשה ועל החיל הקרוב לליבי במיוחד - חיל השריון. רבות דובר על השאלה אם כוחות היבשה כשירים, אם כדאי להפעיל אותם. מה שאנחנו רואים זו הובלה אמיצה ומקצועית של הלוחמים המדהימים האלה בכוחות היבשה ובחיל השריון, שמגיעים לכל יעד שהם מקבלים באומץ לב, בנחישות רבה ומוכיחים את היכולת של צה"ל בצורה שונה ממה שאנו רגילים אליה בכל הסבבים שבין המלחמות. ימים קשים עוד לפנינו, אבל על סימני השאלה האלה קיבלנו תשובה ניצחת.
>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן