כשהנשיא ג'ו ביידן מכריז כי אחרי חיסול חמאס תשלוט בעזה רשות פלסטינית חדשה או מחודשת, למה הוא מתכוון?

זו לא הפעם הראשונה שארצות הברית מקדימה את המאוחר בניסיון לבנות מערכות שלטון פלסטיניות, שיתנו מענה לצרכי האוכלוסייה הפלסטינית מחד וילחמו בטרור מאידך. דומה המצב לתקופה שלאחר מבצע "חומת מגן" ב-2004-2002: אז חיסל צה"ל את תשתיות הטרור של הרשות הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת ביהודה ושומרון. השאלה הייתה מי ישלוט שם לאחר יציאת כוחותינו. הנשיא בוש העלה אז את הרעיון לבנות הנהגה פלסטינית "חדשה ומתוקנת", וכך נולד הרעיון להחליף את ערפאת באבו מאזן.

ואכן, משנת 2005 מנהיג אבו מאזן את הרשות הפלסטינית. את ההצהרות המתלהמות של ערפאת החליף מתק השפתיים של אבו מאזן, שנועד לאוזניים מערביות בלבד. בעוד שהוא מצהיר על התנגדותו לטרור ועל חתירה לפתרון "שתי המדינות" בדרכי שלום, המשיך אבו מאזן לממן טרור, לפעול ביתר שאת לדה-לגיטימציה של ישראל ולנהל מסע שנאה עולמי שרק קצה הקרחון שלו הוא תנועת ה-BDS. בנוסף, הרשות המשיכה ללמד את ילדי הפלסטינים לשנוא את ישראל ולייחל להשפעתה באמצעות מערכת לימוד מסיתה במיוחד.

כדי שלא נחזור על טעויות העבר, צריך להדגיש, ובמיוחד לידידינו האמריקנים, כי "רשות פלסטינית מחודשת" אינה רק שינויים פרסונליים או מבניים. לפני החתירה לחזון "שתי מדינות לשני עמים", יש לעקור מן השורש את תרבות הטרור והשנאה של הפלסטינים בעזה ובשטחי הרשות ביהודה ושומרון. יש לפתח מערכת לימוד חדשה ואובייקטיבית בשטח, ולבסס מינהל שוחר שלום החותר גם לרווחת תושביו במינימום שחיתות.

אבו מאזן, מחמוד עבאס, אנתוני בלינקן (צילום: AP)
מתק שפתיים למערב בלבד, אבו מאזן | צילום: AP

יטענו המתנגדים שאי אפשר לשנות אופי לאומי או תרבות של עם. אולי נכון הדבר, אך זו גישה מסוכנת שתנציח את הסכסוך. גישה שמרנית זו הוכחה כלא נכונה עם סיום מלחמת העולם השנייה. בניהול סבלני ונכון, בראשות ארצות הברית ובנות בריתה, שונתה מן היסוד התרבות הפוליטית האלימה ביפן עד כדי כתיבת חוקה חדשה המחייבת את יפן לאי-לוחמה. ניסיון מוצלח דומה הפך גם את גרמניה (המערבית תחילה והמאוחדת לאחר מכן) למהפך יסודי ששינה את אופיה הנאצי הקודם. הקביעה בקרב חוגים שונים כי אין להשליך את הדוגמאות של יפן וגרמניה על הפלסטינים היא שטחית מעט, ובמיוחד מעולם לא נוסתה.

תנאי הכרחי להשגת היעדים הנ"ל הוא כמובן מימון בין-לאומי מאסיבי, בדומה לתוכנית מרשל האמריקנית ששיקמה את אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. מימון כזה יהיה זמין, כפי שניתן להבין, מכוונות מדינות המפרץ ובראשן סעודיה.

כוחות צה״ל בלחימה ברצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
המטרה לא צריכה להיות להישאר ברצועת עזה, כוחות צה"ל במהלך הלחימה | צילום: דובר צה"ל

לסיכום, חשוב להדגיש כי בסיום המלחמה בעזה ולאחר ייצובה הביטחוני, אל לישראל להישאר שם. היעד האמריקני של העברת עזה ל"רשות פלסטינית חדשה ומחודשת" הוא יעד רצוי ונכון, אך עד שתיכון רשות כזאת יש לבנות על מערך ביניים ארוך-טווח שיוכל לטפח מנהיגות פלסטינית ראויה ושוחרת שלום.

>>> דני אילון שימש כשגריר ישראל בארצות הברית וכיהן כסגן שר החוץ