במלחמה כמו במלחמה, כאשר החרב מונחת על הצוואר משתנים הכללים וחוקי המלחמה שהתקיימו מאז ומעולם שולטים בכיפה. אין זה רק צורך קיומי אסטרטגי-צבאי, זהו גם תכתיב מוסרי ומדיני. אין צורך להרחיק לדוגמאות היסטוריות ממאות קודמות, אך ראוי לבחון התנהלות של עמים נאורים שעמדו בפני איומים קיומיים ב-80 השנים האחרונות.
בשבעה בדצמבר 1941 הופתעו האמריקנים על ידי היפנים בפרל הארבור. אחרי ארבע שנים ומאות אלפי חללים הנחיתו האמריקנים את המכה האולטימטיבית על יפן עם שתי פצצות אטום, בהירושימה ונגאסקי. התוצאות היו זוועתיות ובלתי אנושיות בעליל, כאשר עשרות אלפי אזרחים יפנים התאדו תוך שניות, מותירים צלליות בצורה שהייתה גופם על קירות בתים ומדרכות. פעולה אמריקנית לא אנושית שננקטה מחוסר ברירה כדי להציל את האנושות. הבריטים פעלו באופן דומה נגד הנאצים כשמחקו ערים גרמניות שלמות לפני סיום מלחמת העולם השנייה באירופה, דרזדן היא הבולטת שביניהן.
המתקפה הברברית של החמאס מעזה מצדיקה ומחייבת תגובה ישראלית חפצת חיים, שכאמור לא תהווה שום תקדים היסטורי או אמות מידה חדשות ובלתי מקובלות בהיסטוריה האנושית. לא רק תמונות האימה מהיישובים בעוטף עזה נותנות לנו לגיטימציה בין-לאומית לפעול עד לסופו של החמאס בעזה, אלא גם אינטרסים חיוניים של מדינות המערב והמשטרים הערביים המתונים. אם מלחמת עזה (ואולי גם לבנון השלישית, אם חיזבאללה בעידוד איראן יצטרף) לא תסתיים בתוצאה חד-משמעית וסופנית לגורמי הטרור האיסלמיסטי הברברי, היציבות העולמית תתערער לגמרי והביטחון הלאומי של כל מדינות המערב יתערער לחלוטין. זו הסיבה להתגייסות האמריקנית המאסיבית לתמיכה מדינית וצבאית בישראל.
הנשיא ביידן לא הסתפק בכך ואף רתם את מנהיגי בריטניה, צרפת וגרמניה לתמיכה ללא סייג בישראל. מעולם לא הייתה התמיכה הבין-לאומית בנו כל כך עמוקה וכל כך ברורה! ומכאן שהמלחמה בעזה חייבת להסתיים בפירוז מוחלט של הרצועה וסילוק לתמיד של תשתיות ואמצעי הלחימה שם. אין כל אפשרות להימנע מכניסה קרקעית מאסיבית, אם כי אין להיחפז אלא להכין אותה ביסודיות. על תושבי עזה להתפנות מבתיהם כמו שהתפנו תושבי ישראל הסמוכים לגבול. לעזתים קיימים מרחבים גדולים בסיני אליהם יוכלו להתפנות, הקהילה הבין-לאומית תתגייס ותקים להם ערי אוהלים אם צריך ותדאג לסיפוק צרכיהם המיידיים.
רק אחרי טיהור עזה לחלוטין ניתן יהיה לחשוב על פרדיגמה חדשה בה הנהגה פלסטינית אחרת ואחראית תנהל שם את החיים, בשיתוף פעולה מדיני וכלכלי עם ישראל, מדינות ערב והקהילה הבין-לאומית. זוהי שעתה הקשה של ישראל, אך גם שעתה היפה. אם נדע במדויק לאן צריך לחתור וכיצד לסיים את המלאכה תוך ניצול שעת החסד הנדירה מצד הקהילה הבין-לאומית.
אולי ילמדו סוף סוף הפלסטינים מניסיונם המר ויבינו כי מנהיגיהם הנוכחיים עלולים להוליכם לנכבה שלישית. ואם דרושה הוכחה לא רק לתמיכה העולמית בנו אלא גם הציפייה כי נביס את האיסלאם הקיצוני, הרי שנאומו של הנשיא ביידן מאתמול קבע זאת בבירור.
>>> דני אילון שימש כשגריר ישראל בארצות הברית וכיהן כסגן שר החוץ