רבות דובר בימים האחרונים על תמרון קרקעי, שלכאורה מבושש להגיע. יש מי שמשתמשים אף במילה "דשדוש". תחילה, יש לעשות סדר בדברים ולהפריד בין שני פרמטרים: האחד - מטרות המלחמה שהוגדרו, ובראשן חיסול חמאס ככתובת שלטונית בעזה, ריסוק הזרוע הצבאית שלו והחזרת החטופים. השני - שיטות הפעולה שנועדו לממש את המטרות שהגדיר הדרג המדיני.
- היום ה-21 למלחמת חרבות ברזל | עדכונים שוטפים - דקה אחר דקה
- התמרון הקרקעי בעזה בדרך - וסבלנות ישראל לנסראללה פוקעת | פרשנות
מבחינה תיאורטית, אפשר להכריע את חמאס גם בלי תמרון קרקעי. זאת ניתן אם היה בידינו זמן בלתי מוגבל להמשך כתישה אווירית, תוך שימור מצור הרמטי. דוגמה מפורסמת לכך היא מלחמת קוסובו, שבה הושגה "הכרעה באש". בפועל, הזמן שנדרש לכך לא פוגש את אילוצי ישראל - הן בהיבטי הלגיטימציה הבין-לאומית והן היבט מצוקת המשק הישראלי, שבאופן טבעי מושפע מהתמשכות המלחמה. כמו כן, בישראל רוצים לאפשר לציבור לחזור לשגרת חיים תקינה בפרק זמן סביר, בשעה שמאות אלפי מילואימניקים מדהימים עצרו את חייהם כדי להגן על המולדת.
האם המסקנה היא שיש למהר ולהזדרז להפעיל את התמרון הקרקעי? ממש לא. אנחנו במלחמה. חיל האוויר כותש את הרצועה כבר ימים ארוכים. לכן, לא מדובר ב"מצב המתנה" שבו הצד השני אינו סופג. הוא סופג - והרבה מאוד. ישראל מפעילה כוח אש חסר תקדים ומובילה פגיעה במפקדים, בתשתיות, במערכים על הקרקע ובתת-קרקע. כל יום כזה שעובר, מאפשר תמרון קרקעי יעל ובטוח יותר לכוחותינו.
התמרון אינו מטרה, אינו ערך ואינו תכלית, אבל לשם השגת מטרות המלחמה השאפתניות - הוא חייב להגיע. צה"ל עובד על תמרון עוצמתי וחד שיביא הישג שיהדהד במזרח התיכון - בקרב אויבינו ובקרב ידידינו. התמרון מחויב המציאות לא רק כי אין לנו את הזמן לשנים של כתישה אווירית שתוביל למימוש היעדים, אלא גם כי בשכונה הקשוחה שבה אנו חיים יש חשיבות גדולה לאומץ ולנכונות להשיב את כבודך בכוח.
האויב יודע שישראל נכונה לקחת סיכונים ולחדור לשטח האויב באופן כזה לא יאפשר לו שום יכולת מענה, גם אם ידע את המועד ואת המקום. זהו חוסר אונים שיוביל לייאוש וישבור את רוח הלחימה של חמאס. כדי לייצר תמרון מוצלח שכזה צריך זמן, שבמהלכו משפרים את התוכניות ומעדכנים אותן בהתאם למודיעין החדש שנכנס. בזמן הזה חיל האוויר ממשיך לחסל כל מה שהוא חמאס.
מנגד, יש מי שטוענים כי התמרון הקרקעי עומד בסתירה למאמץ לשחרור החטופים, אך למעשה זו עמדה לא מדויקת במיוחד. כך אולי היה רוצה האויב שנחשוב על מנת לשבש את פעולותינו, אבל אל לנו לרקוד לחלילו. לא רק שהמאמצים לשחרורם המהיר של החטופים אינם סותרים תמרון קרקעי, אלא שתמרון שכזה יכול להגביר את הלחץ באופן שיאפשר תנאים טובים יותר בהקשר זה. כמו כן, יש להבדיל בין עיכוב טקטי, אפשרי ורצוי, לצורך מיצוי מהלכים במשא ומתן על שחרור חטופים - לבין עצירה מוחלטת של מאמץ ההכרעה.
גם בצפון צה"ל ממשיך להיות דרוך לכל התפתחות. הימים האחרונים עומדים בסימן הצלחות טקטיות משמעותיות ביותר של פיקוד צפון וסגירות המעגל המוצלחות על חוליות הנ"ט של חיזבאללה. מדובר בהצלחה שיש לציין שמעבר לעובדה שהיא מצילת חיים, היא גם מסייעת במניעת הסלמה. כמו כן, הנס הגלוי של צה"ל כצבא העם נפרס בפני כולנו בימים אלו. חילונים, דתיים ואלפי חרדים שמבקשים להתגייס למאמץ; גברים ונשים. כן, נשים. תצפיתניות וטנקיסטיות, שכעת נראה כי הדיון לגבי חשיבות שילובן במערכים הקרביים מיצה את עצמו.
סרן במיל' שגיא גולן ז״ל נפל בקרב על קיבוץ בארי תוך חירוף נפשו בכדי להציל את בנות ובני עמו. מבייש לשמוע על מסע הייסורים שנאלץ לחוות בן זוגו על ידי מערכת בירוקרטית מיושנת וחסרת רגישות. לא יכול להיות שבישראל שלנו אדם מספיק טוב בכדי למות למען המדינה, אבל לא מספיק טוב בכדי להקים בה משפחה בפשטות, בטבעיות, בלי לפשוט את הרגל. סתם כך מתוך אהבה, כמו שרובנו עושים
>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן