התמונה שהציג צה"ל לציבור בישראל בעקבות התחקיר הראשוני של הטרגדיה הקשה בה הרגו לוחמי צה"ל בשוגג את החטופים אלון שמריז, יותם חיים וסאמר טלאלקה זכרם לברכה, היא שוברת לב.
האירוע הכואב הוא הוכחה נוספת, שהחזרה מהירה ככל האפשר של החטופים הביתה היא המשימה החשובה ביותר. חשובה ערכית מכל מטרה אחרת, אחרת אנו עלולים לפגוש מציאות שבה אף לא אחד מהחטופים יישאר בחיים. כל שעה שחולפת היא קריטית, והשהות הארוכה במקומות המסתור השונים מגדילה את הסכנה לחיי החטופים, שחלקם פצועים וספק אם הם מקבלים סיוע רפואי.
ראוי שמנהיגי המדינה יחדדו את המטרה הערכית הזו בפני הציבור בישראל, וכל מפקד וחייל, שנמצאים במתח מבצעי עצום ופועלים באומץ לב, יידעו כי זו המשימה המרכזית שלהם בעת הזו.
עם זאת, האפשרות של מבצע צבאי או שורת מבצעים צבאיים שיחזירו הביתה את כל החטופים, היא ככל הנראה חסרת סיכוי. הם פזורים במקומות רבים ברחבי הרצועה, חלקם בפירים ובתת הקרקע, ועל רבים מהם המידע חסר לחלוטין.
בכל מבצע לשחרור חטוף או חטופים, יש סיכוי גבוה יותר לכישלון מאשר להצלחה. מדובר בזירת לחימה מורכבת, רוויית מנהרות, מטענים וחוליות חמאס שתפקידן לזנב בכוחות, להפתיע אותם ולפגוע בהם. חילוץ חטופים חיים עשוי להיות בין אם במפגש מקרי עם כוחות צה"ל, ובין אם תודות למידע מודיעיני נקודתי שיאפשר לצה"ל ולשב"כ לשלוח כוחות מיוחדים כדי לנסות להשיבם לישראל. אך מדובר ככל הנראה ביוצאים מן הכלל שלא יעידו על הכלל.
לכן, למעט שורת סבבים נוספת של עסקאות להחזרת מיידית של החטופים, אין באמת דרך צבאית-מבצעית אחרת. זה יגיע רק ממקום של יוזמה, ביטחון עצמי והפגנת עוצמה ערכית ומוסרית, לצד עוצמה צבאית והמשך לחץ על מעוזי החמאס: מהגבלות בצירים ההומניטריים לתושבי הרצועה, תוך הבהרה כי מזון ודלק יוכנסו אליה תמורת שחרור חטופים, ובקביעת משוואה דומה לזו שנקבעה בסבבים הקודמים – חטוף ישראלי תמורת שלושה מחבלים הכלואים בבתי הכלא בישראל. זו ככל הנראה התקווה היחידה שהחטופים יחזרו למשפחותיהם.
מדינת ישראל חייבת לעשות שימוש נרחב יותר בשבויי חמאס הנמצאים בידיה, להפעיל לחץ תקשורתי ותודעתי על משפחותיהם ברצועה לקידום עסקת חילופין, ולהמשיך את השיחות האינטנסיביות עם מנהיגים ערביים, בפרט מקטאר וממצרים, שכבר פעלו עמנו למימוש הסבבים הקודמים.
לכן חשוב לחזור על המסר הזה שוב ושוב: אם לא נממש באופן מיידי את המהלכים הללו – קשים ככל שיהיו - לא נשיג את מטרות המלחמה. זאת ועוד: הקרע המוסרי והערכי וחוסר האמון במדינה כגורם שחייב בהגנה על אזרחיה, רק יילך ויתרחב.
חמאס מנצל את יתרונותיו היחסיים
בשטח, המלחמה משנה פניה, ואנו מגלים זאת מדי יום בשל מספרי הפצועים וההרוגים בקרב לוחמי צה"ל. הכוח הצבאי של חמאס, שפעל עד כה מעל הקרקע, הפסיק להיות כוח מאורגן כפי שהיה ב-7 אוקטובר, הוא משנה את פניו ופועל בשיטות מוכרות וקטלניות, ונהנה מיתרונותיו היחסיים. הכוח הזה פועל לרוב בחוליות קטנות וללא סימני זיהוי של מדים, תוך ניצול ההיכרות המעולה שלו את השטח, בין היתר בזכות העובדה שבימי שגרה אותם פעילים ומשפחותיהם מתגוררים במקומות בהם הם נלחמים.
נוסיף לכך אמונה דתית יוקדת, איבה לישראל ומוכנות להקרבה עצמית, והתוצאה היא מאבק נחוש של הפעילים הצבאיים של חמאס, שרק מיעוטם בורח מהאזורים שצה"ל שוהה בהם וממשיך להתמודד במאפייני גרילה וטרור נגד כוחות צה"ל.
בשלב מסוים, והוא לא רחוק, עלול צה"ל להגיע למיצוי היכולת האווירית והארטילרית שלו אל מול מטרות "גדולות", יכולות שעד כה הן אפקטיביות מאוד, אך פחות בקרבות פנים אל פנים מבית לבית, מהריסות להריסות ומפיר לפיר, מול חוליות חמאס חמושות שינסו להפוך אותם למלכודת מוות וחטיפת חיילים.
החוליות החמושות הללו של חמאס משתמשות במטענים, במארבי משיכה והטעיה של כוחות צה"ל, וביציאה ממנהרות שהן מכירות היטב ונערכו לשימוש בהן בדיוק ברגעים האלו. וזאת עוד טרם עסקנו בחללי הקרקע הגדולים שחמאס בנה שנים רבות, ערים תת-קרקעיות של ממש, ובהם נמצאות יכולות צבאיות נוספות שחמאס הכין לעימות המורכב הזה. לכן אם צה"ל יידרש לעצור את אופן הלחימה הנוכחי בטווח של החודש וחצי הקרוב, ויפסיק את הכתישה האיטית שהוא מבצע כרגע, ההישגים לא יהיו מספיקים.
אין ספק שחמאס איבד אלפים מפעיליו הצבאיים, אמצעי לחימה ויכולות. רבים אחרים מפעיליו נלכדו על ידי צה"ל, והם מוסרים מידע יקר ערך לחוקרי השב"כ ויחידה 504 המנוסים, באופן המסייע טקטית לכוחות הלוחמים ומאפשר לתכנן מבצעים חדשים בשטח. העוצמה שצה"ל מפעיל, היכולות הגבוהות של המפקדים והלוחמים והנחישות והמסירות שמאפיינת אותם מאפשרות להתקדם עקב בצד אגודל, אך הדרך להשגת המטרות היא ארוכה מאוד.
צה"ל עדיין רחוק מהישג המצביע על שבירה בכמה ממדים של חמאס: חיסול המנהיגות הפוליטית והצבאית הבכירה, נטרול המנהרות והשמדת כמעט מוחלטת של התשתיות האזרחיות והמבצעיות שלו. חמאס הוא אויב נחוש וקנאי, עיקש ואכזר שהכין ומכין לצה"ל עוד הפתעות רבות, לא רק ברצועה אלא גם ביהודה ושומרון ואף בחו"ל כפי שנחשף בימים האחרונים, והציפייה שיניף דגל לבן אינה ריאלית. זה לא האופי של הארגון, ולא האופי של הנהגתו.
פירוק של ארגון טרור דתי-קנאי דוגמת חמאס, הפועל בדפוסים של מיליציה חמושה עם חוליות מבוזרות שאינן נדרשות לפקודות או להנחיות, אלא יודעות לפעול בגזרות ובמקומות מוכנים מראש, עם פיקוד זוטר יחסית ויכולת להשתמש בחלק מהזמן בחטופים כמגנים חיים, אינו משימה שתימשך שבועות וחודשים בודדים. לכן, כדאי שהציבור בישראל ישמע על כך ממנהיגיו. יש חשיבות גדולה לתמונות וסרטים המציגים את עוז נפשם והישגיהם של הלוחמים והמפקדים בקרבות, אך לצד זאת יש להציג את התמונה המלאה, המורכבת כל כך, גם אם אינה תמיד אופטימית.
להפעיל "מכסחת דשא" נגד הטרור בעזה
בד בבד עם הפעילות הנוכחית, ובוודאי לאור הלחץ האמריקני, ישראל חייבת לעסוק כבר עכשיו בתכנון היום שאחרי, ובפרט בעיצוב מאפייני הפעלת הכוח בשלב שלאחר יציאתן של חלק מיחידות צה"ל מהרצועה. מבחינה מבצעית, ברור שגם לאחר התייצבות מחדש של כוחות צה"ל, הפעילות תוסיף להתקיים בעצימות גבוהה, אך לא בהכרח במאפיינים שאנו עדים להם בימים אלו.
הווה אומר, סיכול הטרור ברצועה לא ייעשה בהכרח באמצעות חיל האוויר וטנקים, אלא יותר בכניסה של כוחות קרקעיים לפשיטות נקודתיות, יום ולילה, בעצימות מבצעית גבוהה ומורכבת מזו שאנו פוגשים גם בימים אלו ביהודה ושומרון. אופן הפעילות הזה יתבצע מול חמושים שנותרו בשטח, מנהרות שייקח שנים להשמיד את רובן ואמצעי לחימה לא מעטים שיוותרו גם לאחר השלב הראשון במלחמה, בו אנו נמצאים כעת.
אם ישראל לא תפעל באופן הזה, יש סיכוי גדול שחמאס יחזור לדומיננטיות שאחז בה טרם ה-7 באוקטובר. סקרי עומק שהתקיימו לאחרונה בחברה הפלסטינית מוכיחים כי חמאס זוכה לאהדה רבה, וזו מציאות שאסור לישראל להתעלם ממנה.
מניסיוני בזירות הטרור - כשאתה יוצא מאזור מסוים אין ואקום, ובתוך זמן קצר ארגון הטרור יחזור ויתבסס בו מחדש. זה בלט לעין בתום מלחמת לבנון הראשונה, כאשר חיזבאללה תפס את מקומו של אש"ף, ואף בעיראק לאחר שסדאם חוסיין הופל והוצא להורג.
כדי לוודא שחמאס לא ישוב לשלוט בשטח צבאית ואזרחית, או שרצועת עזה תיהפך ל-No man's land ביום שאחרי ואנו נמצא את עצמנו מתמודדים עם אוסף מיליציות עצמאיות וקיצוניות - ישראל חייבת להוביל וליזום את המהלכים, לצד ארצות הברית, מצרים, מדינות ערב הסוניות במפרץ וגורמים פלסטיניים מתונים שיוכלו לנהל ברצועה את החיים האזרחיים, להבטיח שצה"ל ושב"כ ימשיכו לשלוט ביטחונית בשטח ולאפשר לתושבי העוטף להתחיל לשקם את חייהם ולחזור לבתיהם.
>>> אריק "האריס" ברבינג כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון וראש אגף הסייבר בשב"כ