בתום היום ה-81 למלחמה קיבלנו את הסערה הפוליטית השבועית. הפעם זה היה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שהודיע כי החליט לסיים את כהונתה של נציבת שירות בתי הסוהר רב-גונדר קטי פרי. בימים כתיקונם לכולם היה ברור שפרי תסיים את תפקידה. היא עצמה הודיעה שרוצה לסיים את שירותה, לא לפני שתקפה בחריפות את בן גביר וטענה כי מדובר באדם חסר אחריות.
אבל גם לבן גביר ברור שהימים אינם ימים כתיקונם. מדינת ישראל נמצאת בתוך המלחמה הקשה בתולדותיה. עשרות אלפי לוחמים נמצאים בתוך רצועת עזה ונלחמים פנים אל פנים מול מחבלי חמאס. ימי מלחמה שחייבו הקמת ממשלת חירום יחד עם השרים בני גנץ וגדי איזנקוט.
כבר במהלך שמחת תורה, יום מתקפת הפתע, כשהוא הוזעק מבית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים - החל אריה דרעי לפעול כדי לצרף את בני גנץ לממשלה. כשלראש הממשלה בנימין נתניהו זה היה דחוף (ייתכן שכדי למנוע מתקפת מנע בצפון, כפי שפרסם עמית סגל ב"חדשות סוף השבוע") הוא שלח את דרעי ללחוץ שוב. דרעי הרים את הקול ודחק בבני גנץ לחתום - ואכן החתימה הגיעה.
נתניהו הסכים לדרישה של גנץ שכל מינויי הבכירים יוקפאו והארכת כהונה של הגורמים המכהנים. כך קרה עם נגיד בנק ישראל, בצלאל סמוטריץ' האריך את כהונתו של אמיר ירון, למרות שהיה מעדיף למנות נגיד אחר משלו. סמוטריץ' הבין, אנחנו בעת מלחמה זה לא הזמן לדרמות, בטח שזה מנוגד להסכם של נתניהו עם גנץ.
כעת דרעי צופה במהומה החדשה ומנסה למנוע משבר אמיתי בממשלת החירום. דרעי מסכים עם טענתו של גנץ שמדובר במהלך המנוגד להסכם שנחתם. הוא, שהיה אחד מהגורמים המרכזיים שהובילו להקמת ממשלת החירום, מנסה כעת למנוע אי-יציבות שלה.
בן גביר מצידו מרגיש פגוע. מחבר בכיר בממשלה ובקבינט, הוא הפך ל"עוד שר". קבינט המלחמה לקח ממנו את הכוח. בן גביר הפך לשר שיכול להצביע נגד - אבל לאיש זה לא אכפת. ועל כל זה הוסיפו לו את ההסכם שימנע ממנו מינויי בכירים.
צריך לציין שכל הסערה מתרחשת בתקופה שבה ייתכן כי שירות בתי הסוהר יצטרך להתמודד עם שחרור אסירים ביטחוניים במסגרת עסקת שבויים (שלצערנו לא נראית ברקע). "האם זה העת למנות נציב שב"ס חדש?", שאל גורם במחנה הממלכתי. "מבלי להתייחס בכלל להסכם שלנו עם נתניהו, מבחינה מקצועית זה לא נכון".
ראש הממשלה יצטרך לקבל החלטה. וההחלטה הנכונה היא לעמוד בהסכם עם גנץ ואיזנקוט. לעצור את ההחלטה של בן גביר. בימים כאלו אסור להוביל למשבר פוליטי, משבר שעלול לפרק את הממשלה וככל הנראה גם לעצור את המלחמה הצודקת ברצועת עזה.
ייתכן שאת בן גביר זה פחות מרגש, בסקרים הוא זוכה לשמונה מנדטים בעוד סמוטריץ' מגרד את אחוז החסימה מלמטה. מבחינתו, פוליטית, זו העת לבחירות.
ולסיום, ביקרתי השבוע בקן הצרעות של המחבלים בשכונת סג'עייה שבצפון רצועת עזה. פגשתי שם את הלוחמים מחטיבת יפתח. ימין ושמאל, דתיים וחילונים, ואפילו חרדי אחד שהצליח לרגש אותי. כששוחחתי עם הלוחמים, ראיתי שיותר מהכול חשובה להם האחדות בישראל. רובם מנותקים מהשיח בתקשורת וברשתות החברתיות, וטוב שכך. "לא הזמן לפוליטיקה", הם חוזרים ואומרים לי. "עכשיו זה הזמן לאחדות".
בתוך חפ"ק בלב השכונה, כשקולות הירי לא פוסקים לרגע, פגשתי את מח"ט יפתח אל"ם נדב מייסלס. קצין צנוע שלא מרבה לדבר, הוא קצת הופתע מהחרדי שנכנס לו לחפ"ק בלב עזה. בסיום השיחה שלנו הוא הדגיש את הצורך באחדות בחזית האזרחית. המח"ט התגאה בזה שאת הריאיון הראשון שלו בלחימה הוא מעניק ל"כיכר השבת", כלי תקשורת חרדי, ואמר: "אתה הכתב הראשון שאני מתראיין אצלו, זה מעיד על האחדות בצורה טובה ביותר, האחדות בתפארתה".
כשיצאנו, ברחוב סמוך, פגשתי את סא"ל עידו הורוביץ, מג"ד 429, תוך כדי שיחה הוא מתרגש ואומר: "אין אחדות כזו, זה הדבר הכי יפה בארץ ישראל, גם מחוץ לארץ, כולם ביחד, אוהבים אחד את השני, מחזקים אחד השני, הלוואי שתמיד נהיה כך".
הלוואי שגם הפוליטיקאים שלנו ילמדו מהקצינים והלוחמים בשטח, אלו שמסכנים את חייהם למען כולנו, ולהם יש בקשה אחת: תשמרו על האחדות.