ביממה האחרונה (ראשון) מוסיפים כוחות יבשה לפעול בתוך רצועת עזה. להתרחבות שלב הכניסה הקרקעית ישנן השלכות, גם בעזה וגם בגזרות נוספות. צוות כתבי חדשות 12 עם הפרשנויות על המשמעויות של של שלב הכניסה - ומה ניתן לצפות הלאה במלחמה.
ניר דבורי
התחלנו לפני יומיים את "שלב ב'" של הלחימה בעזה, שלאט לאט מתרחב לפי התוכנית המבצעית. עם המעבר של כוחותינו אל השטח הבנוי, הלחץ על הצד השני גובר ואירועי חיכוך עם חוליות מחבלים יהפכו לתדירים יותר. את הפרטים על סדר גודל הכוחות והסוג שומרים בעמימות. כך, לצד ניתוק רשת האינטרנט והחשמל, מקשים על המחבלים, שלפעמים נמצאים בחוליות מבודדות, להבין את התמונה המלאה.
חלק מחשיבות אופן הפעולה היא המשמעויות שיש לה על הגזרה הצפונית. ככל שנעמיק את הפעולה הקרקעית בעזה - כך תגבר האש מצפון. כרגע המצב בצפון הוא עדיין מתחת לרף "המלחמה", אבל כן ברף "הלחימה". בישראל מבינים זאת וערוכים לדבר הזה. ישראל צריכה להמשיך באופן הזה ולהתעלם מ"רעשי רקע".
מבחינת הסיוע ההומניטרי, הכנסת המשאיות לדרום הרצועה יכולה להתפרש כ"פעולת גירוי" לאזרחים, שלהם מסומן ששם ייענו צורכיהם. יכול להיות שבהמשך הדרך ישראל תיקלע לקרבות קשים יותר וישראל לא תוכל או תרצה לאפשר כניסה של אמצעים הומניטריים. לכן, עדיף שעכשיו ייכנס סיוע והרבה ממנו, כדי שאחר כך לא יוכלו לשחק על את הקלף של הסיוע ההומניטרי.
ירון אברהם
יש משהו שחשוב להגיד ברמה הפסיכולוגית: כשמדברים על "תמרון קרקעי", יש ציפייה לראות פעולה מסיבית ואגרסיבית. נדמה כי זה אינו האירוע במקרה הספציפי הזה - וזה גם מה שאושר בדרג המדיני: פעולה הדרגתית, עקבית, שמתמקדת בקביעת עובדות בשטח. ההצטברות של כל הפעולות הללו בשטח יהפכו ביחד לפעולה הגדולה שאותה צפינו.
מבחינת הציבור, אני חושב שצריך פה שינוי מחשבתי. השינוי הוא לא רק בנוגע לסיסמה, שעליה חוזרים חברי הקבינט, שהמלחמה תהיה "ארוכה" וש"זה ייקח זמן". השינוי הוא גם בדיסציפלינה - באופן שבו הלחימה תקרה. זה לא יקרה בבת אחת, זה יהיה באופן הדרגתי עד שיובהר לכולם ש"זה המצב".
האופן הזה נובע מהבנה בדרג המדיני שהכרזה פומפוזית, על כך שהתחילה הפעולה הקרקעית, גוררת עימה ביקורת ברמה הבין-לאומית. את זה מנסים בשלב הזה לשים בצד.
בסוגיית החטופים, חרף מה שנאמר מסתמן כי אין באמת עסקה של כל החטופים עבור כל האסירים, כפי שגם נשמע מאבו עבידה. גם אם תגיד לזה כן - זה לא באמת מה שהם כן רוצים. מה שהם רוצים זה החייאה של המערך שלהם עם הכנסת דלק לרצועה ולאפשר הפסקת אש הומניטרית.
אוהד חמו
ככל שהפעולה הקרקעית תתרחב ותעמיק, כך תגבר זעקת ה"הצילו" שתיקרא מחמאס אל עבר נסראללה. כבר בימים האחרונים ברשתות החברתיות הפלסטיניות בעזה חלק גדול מהתושבים מפצירים בנסראללה לקחת חלק משמעותי יותר בלחימה. החלק האחר כבר מקלל את חיזבאללה, מתוך תחושה שהם הופקרו לחלוטין בידי הארגון. יש אלו שכבר אומרים בצורה מפורשת: "השיעים שלחו אותנו להתאבד".
מצד אחד, יש תסכול מאוד גדול, שלא תשמע מבכירי חמאס והג'יהאד שמתארחים בלבנון. מצד שני, חיזבאללה מגיבים בצדקנות וטוענים ש"את מה שהם יכולים, הם נותנים". השאלה הגדולה היא אם תהיה נקודה בתמרון הקרקעי שחיזבאללה יעריכו שאכן ישנה סכנה ממשית לנפילת חמאס - ואז מה יחליטו בארגון לעשות.
אם זה יקרה, זה יהיה עניין "צירי" גדול - שילווה במערכה גדולה בהרבה. יש לשים לב שהיום בכיר איראני אמר שאם תהיה כניסה קרקעית (מה שקורה בפועל והוא לא מכיר בו), אז "הציר יאמר את דברו".
בגזרת השבויים, מה שחמאס עושה הוא לנסות להרחיב את השסע בישראל ולהגביר את הלחץ על הממשלה מצד העם לשחרר את החטופים. אני מתקשה להאמין בכנות להצעה של חמאס. אני חושב שהם לא יעצרו בשום נקודה אחרת פרט להבטחת המשך שלטונם והמשך הישרדותם.
עמית סגל
יש צילומי אוויר ממלחמת העולם הראשונה של הכניסה הבריטית, באמצעות כוחות אוסטרליים, לרצועת עזה. אז הם נכנסו באותה הדרך שבה צה"ל נכנס בכל מלחמות העבר - באופן מסיבי. כאן ההפתעה היא אחרת - הצבא עושה זאת באופן של "כל פעם קצת ממקום אחר". יכול להיות שזאת אחת התחבולות שמתכנן צה"ל ושזאת רק ההתחלה.
לגבי החטופים, אפילו בתנ"ך כתוב שהשבי הוא גרוע מהמוות. מדובר באירוע שלא היה כדוגמתו בעולם המערבי המודרני. ב"הצגה" הזאת שהם מעלים על הבמה שלנו, שבה כולנו כפותים לכיסאות, אנחנו צריכים לשאול מה המטרה שלהם. מכיוון שיש להם 230 שבויים, אז הם יכולים להשתמש בהם לצרכים שונים: חלק לדלק, חלק לאסירים וחלק לקניית זמן.
אם הפרסום בניו יורק טיימס נכון לגבי המצבורים שלהם במנהרות, הם יחכו עד שהלגיטימציה של ישראל בעיני העולם תרד. לכן, אני מסכים עם דובר צה"ל שאמר שהדרך הכי נכונה להשיב את החטופים והשבויים הביתה היא על ידי מהלך אגרסיבי - שיפעיל עליהם לחץ אדיר.
קרן בצלאל
כרגע אין לחץ מדיני על ישראל, אבל צריך לזכור שזה נכון לעכשיו. כל עוד ישראל לא תעשה טעות גדולה, ותצליח להבחין בין אוכלוסייה אזרחית למחבלים, נקבל לגיטימציה להמשך הלחימה. מה שכן מתחיל לצוץ - הוא לחץ בסוגייה ההומניטרית.