במוצאי שבת פגשתי בכניסה לאולפן חדשות 12 את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והבעתי בפניו את מורת רוחי מהדברים שאמר, לפיהם הבעיה הכי גדולה של ישראל כעת היא לא החטופים ולא עזה - היא נתניהו ואותו יש להחליף. אולמרט לא חזר בו מהדברים, והוסיף: נתניהו לא כשיר. התווכחתי ואמרתי: "גנץ ואיזנקוט לא חושבים כך. הרי הם הצטרפו לממשלת החירום". על כך אמר אולמרט: הם עשו טעות אופרטיבית וטעות פוליטית. לא הסכמתי עם הדברים. במצב נורמלי היינו עוברים לדבר על הסופר-קלאסיקו, אבל אנחנו במצב לא נורמלי. למי יש חשק לדבר על כדורגל? אז נפרדנו.
- היום ה-23 למלחמת חרבות ברזל | כל העדכונים - דקה אחר דקה
- נתניהו: "טעיתי. הדברים לא היו צריכים להיאמר ואני מתנצל"
שעות אחדות לאחר מכן צפיתי במסיבת העיתונאים של נתניהו. סוף סוף יחד עם שותפו החדש (ישן...) גנץ ועם שר הביטחון גלנט. אחדות מתבקשת. נתניהו אומנם לא פירגן להם אבל את יוסי שלי הוא כמובן לא שכח. כשהלחימה המשמעותית עוד לפנינו וההחלטה הגורלית בנוגע לחטופים עומדת לפתחנו, טוב עשה ויעשה נתניהו אם יופיע יחד. יחד עם השותפים, יחד עם המפקדים, יחד עם משפחות הנופלים, החטופים, המפונים – יחד עם כולם, ולא לבד. אומנם היו כמה "ליפסוסים": בלבול בין ערבי למערבי, בין המילים חזק וחמאס ודרישה, באמצע הנאום, ממפעיל הטלפרומטר לעבור הלאה. אבל דווקא במסיבת העיתונאים (סוף סוף הייתה כזו), נתניהו נשמע אנושי יותר. הוא חיבק את המשפחות ואמר, כצפוי: "המשך הפעולה הקרקעית תלחץ על החמאס ודווקא היא תגדיל את הסיכוי לשחרור החטופים". נראה. אבל אז התחילה (או חזרה על עצמה) הטעות. נתניהו נשאל, כצפוי: מה עם האחריות? והתחמק בפעם הראשונה כשהקריא את התשובה מה"שליף" שהוכן מראש. "אחרי המלחמה הנושא ייבדק עד תום", אמר. בפעם השנייה, לשאלתו החוזרת של ירון אברהם, ענה: "בעבר טענת כלפי אולמרט שמי שעומד בראש המערכת, הוא האחראי". נתניהו השיב: איני חוזר בי מדבריי. זהו! אמרתי לעצמי. נפל האסימון. נתניהו לוקח אחריות, רק לא רוצה שהדברים ייאמרו בקולו. שלא יהיה Sound bite שינוגן מעכשיו ועד עולם: "אני אחראי לאסון". ניחא, חשבתי. אפשר להבין. הוא פוליטיקאי, הוא באמצע מערכה, יש עוד אחראים ואולי גם אשמים – גם בצבא. אם כי מה שבטוח - הפעם זה ממש לא הש.ג. התצפיתניות ראו והזהירו, העומדים בשער נלחמו בגבורה' כמו עדן אלון לוי ז"ל שהצילה את חברותיה בבסיס זיקים.
גם מה האובססיה הזו לצמד המילים "אני אחראי". הרי בפועל אלו מילים חסרות משמעות. אתה אחראי למחדל וממשיך לתפקד? גם יצחק רבין ז"ל, שנשאל לפשר האוטובוסים המתפוצצים על רקע אוסלו, אמר: "אני אחראי", והמשיך קדימה. אריאל שרון, עמד ליד הפיגוע בצמת פת שבו נרצחו 19 בני אדם, אמר: "להם אתם רוצים לתת מדינה", ו...נתן לפלסטינים את ההתנתקות.
אבל אז הגיעה השעה 01:10 בלילה, ונתניהו מצייץ: לא ניתנה לי התרעה על כוונות למלחמה. להיפך. כל גורמי הביטחון אמרו לי שהחמאס מורתע. נתניהו לא רק ברח מהאחריות, הוא גלגל אותה. כל הלילה התהפכתי, בכול זאת "הרווחנו" שעה...ונזכרתי בשיחה שלי עם אולמרט. האם נתניהו באמת אינו כשיר? האם הוא לא הפנים את גודל האירוע? בזה הוא עוסק בעוד מאות אלפי חיילינו פרוסים בגבולות וחלקם מסכנים את חייהם? האם זו מהדורה נוספת של הרמטכ"ל דן חלוץ שמכר את תיק מניותיו מיד עם חטיפת החיילים בלבנון? עד כמה אפשר להיות מנותק?
לפני שבועות אחדים התארח נשיא אוקראינה בפרלמנט הקנדי. לכבוד האירוע, העוזר של יו"ר בית הנבחרים "ליהק" קשיש בן 98, אזרח קנדי ממוצא אוקראיני, שהוצג כגיבור מלחמה. בדיעבד התברר ש"הגיבור" היה בעברו פושע מלחמה נאצי. יו"ר הבית אנתוני רוטה התפטר מיד. הוא לא אמר שהכביש אשם, שהגשם אשם או שהעוזר פישל. אגב, היו שטענו שגם ראש הממשלה טרודו צריך היה להתפטר. לפני ימים אחדים שר המשפטים הבלגי אמר: "אני אחראי" וגם יישם. הוא התפטר מיד אחרי הפיגוע במשחק הכדורגל שבו נרצחו שני אוהדים שוודים. הסיבה: אחד השופטים הזוטרים התרשל בטיפול בהליך הסגרתו של אותו איש דאעש לתוניסיה – טרום הפיגוע.
בהשוואה לאסון ולמחדל שפקד אותנו, מדובר בזוטות, אבל כך משמשים דוגמה. התנהגותו של נתניהו, ואני אומר בצער, היא לא דוגמה לכלום. אני אולי מהאחרונים שחושבים שהוא עדיין יכול לתקן: לא רק למחוק את הציוץ ולחדול מאיסוף חומרים לקראת ועדת החקירה הממלכתית. כן, חקירה ממלכתית!, אלא גם להודיע עוד היום: אני אחראי. תבואו איתי חשבון אחרי המלחמה. עכשיו צריך לנצח. תתרכז ב-Sound bite של נאום הניצחון על החמאס כמו שהבטחת ולא בהתחמקות מאחריות. מי שבורח ממנה, סופה שתשיג אותו. יתרה מכך, ראש ממשלה שמתעסק בזה, סליחה, הוא אינו כשיר.