מדיני
האמריקנים רואים במלחמה ובמשבר הנוכחיים הזדמנות גדולה ליצירת מבנה חדש במזרח התיכון. מבחינתם, חלק הכרחי ביצירת המבנה הזה הוא השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס. מרכיב נוסף, ולא פחות חשוב בעיני הממשל הדמוקרטי, הוא גם בניית התנאים שיאפשרו שתי מדינות.
הדיבור המתחדש כעת על שתי מדינות הוא מופרך מהרבה בחינות, ולא רק מהסיבה ששום ישראלי בר-דעת לא יסכים ליצירת יישות או מדינה לצידו שתכליתה ושאיפתה היא השמדתו.
למה הדבר דומה - לימים של 2011, ימים שבהם ייצגתי את ישראל בארצות הברית וכל איש ממשל שאיתו הייתי מדבר היה מספר לי בהתרגשות, בעיניים כלות, איך גל הדמוקרטיה, שנישא על חזונו של הנשיא דאז, ברק אובמה, מגיע למזרח התיכון. הם באמת האמינו שדמוקרטיה במדינות ערב הוא רק עניין של זמן. מתוניסיה ועד מצרים, הם האמינו נראה מזרח תיכון חדש. And the rest is history.
כך גם כיום עם חזון שתי המדינות. עם זאת, ארצות הברית והנשיא ג'ו ביידן, שתומכים בישראל באופן יוצא דופן עם מטריה צבאית אדירה, כולל אין-ספור חימושים ועד מטרייה דיפלומטית במועצת הביטחון, ראויים לקצת יותר מאשר רק "לא".
קודם כל, לישראל חשוב להבין איך היא רוצה שיראה "היום שאחרי", ומעבר לזה חשוב מאוד לנהל עם האמריקנים דיאלוג בנושא. הם "הרוויחו" את זה ביושר. האמריקנים מדברים על רשות פלסטינית "מחודשת", אנחנו בהחלט יכולים לדבר על אחת כזו: רשות שאינה תומכת בטרור, רשות שאינה משתמשת בספרי הסתה כספרי לימוד, רשות שאינה מושחתת מהיסוד ובקיצור, טרנספורמציה מוחלטת. אחת כזו שאולי בתהליך ארוך-טווח תהיה מסוגלת לנהל משא ומתן עם ישראל. עד אז צריך להגיד לאמריקנים שוב ושוב, שאם הם רוצים מזרח תיכון חדש, אי אפשר לעסוק רק בסימפטומים של המחלה – חמאס, חיזבאללה, חות'ים, אלא יש לעסוק בבעיה עצמה והיא איראן. נכון שלאמריקנים בשנת בחירות יש אפס קשב לכך, אבל אנחנו כמו קאתו הזקן, חייבים לחזור על כך שבשביל מימוש החזון האמריקני, הכולל את מדינות ערב המתונות, חייבים לטפל בבעיה האיראנית.
האיראנים מאז מלחמת איראן-עיראק פיתחו את הדוקטרינה שחייבים להוציא את המלחמה מגבלותיה. הם מוכנים להילחם עד אחרון הפלסטינים, הלבנונים, העיראקים, הסורים ובטח היהודים, כל עוד הם עצמם לא מקיזים את דמם. לכן, כל פתרון במזרח התיכון שלא יכלול דיון בטיפול בבעיה האיראנית יהיה בחזקת פלסטר לזמן קצר.
חשוב לנהל עם האמריקנים את הדיון על "היום שאחרי", ואולי לא נגיע בו לפתרון שתי המדינות (ספוילר – לא נגיע), אבל אולי כן נצליח להגיע לאיזשהו תהליך שבאופק הרחוק עשוי ליצור יציבות אזורית.
פוליטי
"היום שאחרי" חייב לכלול גם עיסוק בנושא הפוליטי שיביא כאן לשינוי. ב-7 באוקטובר, מדינת ישראל הפרה את החוזה הלא-כתוב בינה לבין אזרחיה האומר, שאנחנו כאזרחים משלמים מיסים, נושאים בנטל ובמקביל זוכים לביטחון מהמדינה. החוזה הזה הופר. אחת היוזמות שחייבות לצאת מתוך המלחמה היא כתיבת חוזה חדש בין המדינה לאזרחיה, שיעסוק בראש ובראשונה בחובת הנשיאה והחלוקה בנטל.
עיקר אזרחי המדינה, שמשלמים מסים, הולכים למילואים ושולחים את מיטב בניהם ובנותיהם לחזית, כדי שכולנו נוכל ללכת בבטחה ברחובות, לא יסכימו עוד להיות רק חלק מהחברה. החברה הישראלית, אם רצונה לא רק לשרוד אלא גם לפרוח, חייבת בשינוי יסודי בחלקים מאוד נרחבים בחברה הישראלית.
קודם כל ערביי ישראל. ההגדרה של ערבי-פלסטיני תושב ישראל צריכה להיעלם ממדינת ישראל. אלה שתי יישויות מנוגדות, יריבות, שבטח עכשיו אינן יכולות לדור אחת ליד השנייה. כל מי שמגדיר את עצמו כפלסטיני יתכבד וימצא לו מקום אחר, כל אלה המגדירים עצמם כערבים-ישראלים, לצד הזכויות, חייבים לשאת בנטל. לא בהכרח להתגייס לצבא, אבל לבטח להתגייס לשירות לאומי חובה מבתי חולים ועד לחקלאות. תרומה של לפחות שנתיים לחברה הישראלית. פעולה כזו ללא ספק תיצור זיקה חזקה יותר למדינה. במקביל, צריך לוודא שייהנו משוויון זכויות מלא בכל עניין ודבר.
המגזר השני שחייב לעבור מהפך אם רצונו לשרוד במדינת ישראל הוא המגזר החרדי. נכון שהיום רואים ניצנים של שינוי שמגיעים מלמטה למעלה – אם זה חרדים שביקשו להתגייס לצה"ל, חיילים שחוזרים הביתה וזוכים לקבלת פנים חגיגית מהשכנים ועד כל ארגוני הסיוע החשובים מזק"א ועד "ידידים". עם זאת, אנחנו רואים שמלעלה אין עדיין כל שינוי, אם זה הפוליטיקאים המובילים, העיתונות החרדית והשליטה בכספים שמנותבים לאפיקים המסורתיים, שבוודאי אינם תורמים לגיבוש החברה הישראלית. לא ראיתי עכשיו קריאה מצד הרבנים להתנדב בתחומים חיוניים למדינה כמו חקלאות או כל תחום אחר.
לכן, בחוזה החדש בין מדינת ישראל לאזרחיה, צריך למסד את ההתנדבות החרדית, שגם היא בין אם היא לזק"א או לכל גוף אחר, תהיה שירות חובה לאומי בן שנתיים. העידן שבו יהיו כאלה שנלחמים וכאלה שלומדים חייב להיעלם מהעולם הישראלי. אחרת, הדבק של החברה הזו שהתאחה ב-7 באוקטובר ייפרם מהר מאוד.
כל הגיבורים שישובו משדה הקרב צריכים לדעתם שנראה פה חברה אחרת, חברה מחויבת על כל אזרחיה, פלגיה, שבטיה והסתעפויותיה, אחרת ננחל כאן תבוסה. השינוי חייב להתחיל בפוליטיקה הישראלית, שתהיה מחויבת למדינת ישראל ונקייה מכל העיסוק סקטוריאלי מפלג. יש כאן הזדמנות לשינוי, וגם זו המלחמה של "היום "אחרי".
>>> יקי דיין שימש כראש המטה של שרי החוץ סילבן שלום וציפי לבני, כיועץ מדיני בוושינגטון וכקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס