בחג הסוכות הזה מתחדד המאבק על דרכה, צביונה ועתידה של ישראל, והרוחות מתלהטות. אנו מתקרבים להכרעות. בג"ץ כותב את ההחלטות על עילת הסבירות ודן בחוק הנבצרות; נתניהו ושריו מבהירים שייתכן כי לא יצייתו להכרעות בג"ץ; בצל ביקור כמעט משפיל בארצות הברית, מלבלבות ציפיות לפריצת דרך מהירה עם סעודיה; עימותים בין ארגון "ראש יהודי" למוחים סביב תפילות בהפרדה במרחב הציבורי. עבריין-על באירופה מדווח בקולו, מתאו בכלא, על שחיתויות של בנימין נתניהו. באנגליה, גרמניה וסקנדינביה זה היה מוביל מיד להתפטרותו, אצלנו זה נבלע בזרם האירועים; הרציחות בחברה הערבית מזנקות לשיאים חדשים. ממשלת שכול וכישלון, מדהירה את ישראל אל התהום. היא הורסת לאורך הדרך את הכלכלה, הביטחון, היחסים עם ארצות הברית, הלכידות הפנימית שהצילה אותנו לפני 50 שנה ואת כל מה שבולם אותה מלעשות ככל העולה על רוחה.
אנסה להאיר שלוש נקודות חשובות העומדות על הפרק:
מסרבים לציית לבג"ץ?
אסור לשגות באשליות, ההפיכה המשטרית מתקדמת. הסירוב לציית לבג"ץ הוא ירייה בראש לדמוקרטיה. אם נקבל אותו ישראל תהפוך ל"מדינת עולם שלישי", שבה הנורמה איננה שלטון החוק אלא "כל דאלים גבר". זהו היעד של נתניהו, ועלינו למנוע את השגתו. הכוונה המוצהרת שלא לציית לבג"ץ, הופכת את הכרעת בג"ץ בעניין עילת הסבירות, הנבצרות והוועדה לבחירת שופטים - לגורלית. ניצחון החופש והחירות או חלילה "רגע וויימארי" בהיסטוריה שלנו.
נתניהו וכנופייתו מאמינים שאם יפסיקו לציית לבג"ץ ולא תהיה תגובה מיידית, כולם יתרגלו לעיוות הזה. האזרחים והתקשורת, שכבר היום חוטאת לחובתה לקחת צד במאבק, יתרגלו; יתרגלו גם שומרי הסף, ואחריהם "יתרגל" באין-ברירה גם בג"ץ, שהרי אין לו, כנאמר, "לא חרב ולא כסף". יש לו רק אותנו, אנשי המחאה, שנלחמים על עצמאותו. ייאמר לכן במפורש: ראש ממשלה וממשלה שאינם מצייתים לבג"ץ הם "ממשלת מורדת", שהיא והעומד בראשה בלתי לגיטימיים ושמים עצמם מעל החוק. לכן, יתנוסס מעל מעשיהם "דגל שחור" של אי-חוקיות בעליל.
אנחנו "דמוקרטיה מתגוננת" ועלינו לפעול כעת בעוצמה, מכוח זכותנו ל"הגנה עצמית". אני משוכנע שחובתם העליונה של כל שופט בבית המשפט העליון, של כל בכיר בפרקליטות, של כל "שומר סף" בצמרת צה"ל, השב"כ, המשטרה והמוסד, של נשיא המדינה וראשי האופוזיציה; וכן, גם חובתו של כל אזרח - לפעול באומץ, בכל דרך שבדין, כדי לסכל את ההפיכה הזאת. לנו המחאה, ולציבור כולו, אי-ציות אזרחי בלתי אלים הוא הדרך הנכונה וזהו זמנה. שום אדם ישר לא יוכל לטעון בעתיד שהכתובת "דיקטטורה דוהרת!" לא הייתה בערב סוכות התשפ"ד, כתובה בבהירות על הקיר. אם לא נתעשת ונפעל מיד, שום אדם לא יוכל לשחרר בעתיד מחלקו באחריות לתוצאה.
יום הכיפורים בתל אביב
התפילה בהפרדה בין נשים וגברים בשטחים ציבוריים בתל אביב וערים חילוניות (להבדיל מתפילה בבתי הכנסת), הייתה פרובוקציה מכוונת להפרת החלטת בג"ץ, ביוזמת ארגון "ראש יהודי", החותר לכאוס, בדרך לאכיפת מדינת הלכה. המשטרה, בתקדים מסוכן, לא אכפה את החלטת בג"ץ, וגלגלה את האחריות לעירייה. בהיעדר פעולה של מי שהחוק הסמיכו לפעול, פעולתם של אזרחים תושבי העיר להסיר את מחסומי ההפרדה מהווה פעולה של הגנה עצמית, על שלטון החוק במרחב הציבורי שבו הם חיים.
גם דמעות התנין בעניין "אנשי שמאל שתוקפים יהודים ביום הקדוש", על פי גרסת נתניהו, מכוונות מראש להסתה. אף אחד לא שש לריב, בפרט לא ביום כיפור, אבל מי שאחראי להתרחשות הם "ראש יהודי" וראשיו, לא המוחים. מי שהסירו את המחסומים אינם פחות יהודים מיוזמי הפרובוקציה ולבטח יותר פטריוטיים מהם. גם המכתב עליו חתמו כמה ממובילי המחאה, שהובן כמסתייג מפעולת המוחים, היה לעניות דעתי מיותר. אבל בינינו, אנשי המחאה, ראוי שנחזור ונשנן שדעתי איננה חשובה יותר מדעתם של חותמי המכתב. דעתם גם איננה יותר חשובה מדעת מי שפעלו, בצדק לתחושתי, לסיכול הפרובוקציה.
כוחה של המחאה בפתיחות לדעות ובסובלנות לפעולותיו של האחר. ריבוי הפנים הוא מקור הכוח שלנו. לפנינו מטרות משותפות וזהו טבעה של מחאה עממית-ספונטנית ורחבה, שהישגיה נעדרי תקדים בעולם, אך שיא מאבקה עודו לפנינו. אסור למצמץ, עד ששלטון החוק וערכי מגילת העצמאות - ינצחו. עד שנדע בביטחון, שהאיום הזה על עתידנו כאנשים חופשיים, הוסר ואיננו יכול לחזור.
סעודיה
נורמליזציה עם סעודיה חשובה לישראל, כפתח להכרה ממדינות מוסלמיות נוספות וכהזדמנות כלכלית מעניינת. דע עקא, שהיא איננה מונחת מעבר לפינה. הדרך אליה מפותלת וסבוכה ואין שום ביטחון שתושג. ספק גדול אם ניתן בשנת בחירות להגיע לרוב הדרוש בסנאט לאישור "ברית הגנה", כדרישת הסעודים. ספק גדול גם אם ממשלת נתניהו הנוכחית תהיה מסוגלת לפגוש גם את המינימום שידרשו הסעודים והאמריקנים בנושא הפלסטיני. יש אירוניה היסטורית בעובדה שהעת בשלה לנורמליזציה עם סעודיה כשבישראל מכהנת ממשלה לא-נורמלית.
באשר לאפשרות של כניסת גנץ "מתחת לאלונקה" במקום בן גביר וסמוטריץ': אני מקווה שגנץ, שכבר נעקץ בידי נתניהו יותר מפעם אחת, מבין שגם אם ממשלה עתידית תוקם כאחדות לאומית עם הליכוד ואחרים, יש להקימה ללא אלה שהביאו את ישראל, במודע, אל סף תהום
גם נושא הגרעין סבוך בהרבה ממה שתופסת העין. ל"מעגל דלק גרעיני" מלא, על אדמת סעודיה, שמופעל בידי הסעודים, ארצות הברית לא תוכל להסכים. אולם, גם "מעגל שלם" על אדמת סעודיה, בפיקוח/הפעלה אמריקנית הוא צעד מסוכן במקרה של שינוי כוונות (בן סלמאן אומר במפורש שאיראן גרעינית תגרור סעודיה גרעינית) או שינויי שלטון. במפעל יעבדו בהכרח מספר ניכר של טכנאים ומפעילים סעודים ולא תהיה בעיה לסעודיה לגרש אמריקנים ולהביא במקום מהנדסים מפקיסטן, עד שיוכלו להפעילו לבדם. ברור שאחרי סעודיה גם טורקיה ומצרים תחתורנה למעמד של "מדינת סף גרעינית" כמו איראן. זה יהיה סופו של משטר ה-NPT, שעיכב במשך עשרות שנים את תפוצת הנשק הגרעיני. זהו סיכון בלתי סביר לאזור ולעולם.
מעבר לכל אלה, הנשיא ג'ו ביידן מבין טוב מהאחרים שהוא עלול למצוא עצמו מעניק לנתניהו מתנה יקרת ערך בינואר 2024, רק כדי למצוא אותו חודשים ספורים מאוחר יותר, בשיאה של מערכת הבחירות, מגבה בהתלהבות ובקולי קולות את יריבו.
נתניהו, אולי בניסיון להרתיע את בג"ץ, מתאמץ ליצור תחושה של החמצה היסטורית בפתח. זה לא המצב. נורמליזציה היא חשובה, אך זו נורמליזציה עם מדינה שמעולם לא נלחמנו איתה ושגם היום איננה מסכנת את ישראל. אם המחיר של נורמליזציה עם סעודיה אמור להיות השלמה עם הפיכת ישראל לדיקטטורה דה פקטו, אני קורא בפה מלא: זה לא שווה את המחיר. חיכינו לבשורת הנורמליזציה 75 שנה, נחכה לה עוד שנתיים או ארבע. ישראל לא תהפוך לדיקטטורה - בשום מחיר. גם לא במחיר דחיית הנורמליזציה עם סעודיה
אז והיום
בפתחה של השנה החדשה, 50 שנה אחרי המלחמה ההיא, אנו ניצבים שוב בצומת הכרעות גורלי. הפעם האתגר הוא מבפנים, אבל קיומי, לא פחות מהאתגר החיצוני אז. כאז - כן היום: הצמרת עיוורת למציאות, אז מהטיות קשות בשיפוט ומשגיאות אנוש הרות גורל. עם זאת, תמיד בתחושת אחריות כבדה ומעולם לא בשם שיקול זר שאיננו טובת המדינה. אי אפשר לומר זאת היום על מובילי ההפיכה המשטרית וראש הממשלה בראשם. הם מובילים את מסע ההרס מבפנים, מסע שבכוחם לעצור אותו ולבטלו לאלתר. אין הם עושים זאת אלא משיקולים זרים, שלא לטובת המדינה ועתידה.
כאז, כן היום, מי שיציל את המצב יהיו אזרחיות ואזרחים עזי נפש ונחושים, אז במדים ואצבע על ההדק, והיום בחולצת טי-שרט ודגל ביד, המבינים שהעול מוטל עליהם. הם אינם מוכנים לקבל, גם אם המחיר יהיה כבד, שום אפשרות אחרת מלבד - ניצחון. כן יהי רצון.
>>> אהוד ברק הוא ראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל, כיהן גם כשר הביטחון, כשר החוץ וכרמטכ"ל ה־14 של צה"ל