מהיום הראשון של המלחמה, החטופים עומדים בראש סדר העדיפויות של האמריקנים. הנשיא ג'ו ביידן אמר וחזר על זה. הממשל האמריקני מקדיש לזה המון מאמצים ומשאבים. העובדה שחלק מהפעימות לשחרור חטופים לא קרסו היו אך ורק בזכות האמריקנים, לא בזכות המצרים או הקטרים. הלחץ האמריקני הבלתי פוסק על קטר ומצרים סייע לוודא שהפעימות הללו קורות.

גם עכשיו, ישנו צוות טיפול של האמריקנים בנושא החטופים שכל הזמן עובד מול קטר ומצרים כדי להביא לעסקה נוספת. ארצות הברית נתנה לישראל גיבוי מלא כשהפעימה האחרונה של הנשים והילדים לא יצאה לפועל. להם היה ברור שחמאס הוא זה ששבר את המוסכמה וההסכם בין הצדדים. מעבר לצוות האמריקני שמטפל בנושא, הם אוספים מודיעין, גם באמצעות מל"טים, וגייסו גם את הבריטים למאמץ. ברור להם שברגע שהפעילות הקרקעית חזרה, יותר קשה לסגור עסקה נוספת, אבל המאמצים האמריקניים לקדם את שחרור החטופים מתקיימים כל הזמן.

מהצד השני, על הממשל יש שני לחצים שהולכים ומתגברים כל הזמן - גם הלחץ הבין-לאומי החיצוני, וגם הלחץ בתוך המפלגה הדמוקרטית. בעקבות זאת, ארצות הברית מעבירה כמו דרישות טקטיות מישראל, וזאת לצד הדרישה האסטרטגית הכוללת לגבי "היום שאחרי". דבר ראשון, בממשל רוצים שהמערכה בדרום תנוהל באופן שונה ממה שהתרחש בצפון הרצועה. האמריקנים צפויים להעלות את הדרישה הזאת שוב ושוב, אך מדובר בדבר שקשה יחסית ליישם בשטח. עם זאת, בגלל שח'אן יונס בנויה שונה, אז אפשר במידה מסוימת להיענות לזה.

הדבר השני הוא הדלק. האמריקנים ביקשו להכניס 180 אלף ליטר, בישראל אישרו 120 אלף ליטר. האמריקנים מבקשים 400 משאיות, בישראל אישרו 200 משאיות ביום. ניכר שלא כל הבקשה האמריקנית התקבלה, אבל בכל מקרה בישראל מבינים שמדובר בלחץ אמריקני שצריך להיענות לו במדינה מסוימת, בטח לאור כלכלת החימושים שאמריקנים מספקים ועוד שורה של נושאים שבהם הם מעורבים.

משאיות עם דלק בכניסה לרצועה (ארכיון) (צילום: רויטרס, חדשות)
מחיר קטן לעומת התמורה מהאמריקנים, משאיות דלק נכנסות לרצועה (ארכיון) | צילום: רויטרס, חדשות

למרות הכול, ההסכמה להכנסת הסיוע ההומניטרי והדלק הוא תשלום קטן מאוד ביחס לתמורה שאנחנו מקבלים מהממשל האמריקני במלחמה הזאת.