ההפגנות הסוערות ביממה האחרונה - ואי אכיפתן כנדרש, מצריכות להבדיל בין הסוגיה הטקטית לסוגיה המהותית. לא לנו, כי אנחנו לא אנשי מקצוע, לדעת אם פיזור אגרסיבי יותר של המוחים הוא שפיכת מים על המדורה או שפיכת שמן. במובן הזה, דעתו של מפקד מחוז תל אביב עמי אשד, טובה משלנו.
אותי מדהימה העובדה שאת הכישלון הזה, שמתרחש בבמשך חצי שנה במחוז שלו, הוא עונד על חזהו כמדליה. במובן הזה אשד הוא "חייל" פשוט במערכה הרבה יותר משמעותית, שבמסגרתה מערכת אכיפת החוק בראשותה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה - עושה מהחוק טיארה.
ראשית, נניח שאי אפשר לפזר את ההפגנות בזמן אמת - למה אי אפשר להגיש כתבי אישום נגד מבצעי החסימות? אפשר. בדיוק כפי שקובעת ההנחיה של משרד היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה חסימה מכוונות ומתמשכת של ציר תנועה ראשי - יכולה להוות נסיבה מחמירה המצדיקה הגשת כתב אישום, גם בגין התקהלות אסורה. כמה כתבי אישום הוגשו? התשובה היא אפס עגול.
שנית, נושא ההפגנות מול בתי אישי ציבור. אנו ראינו הערב עשרות הפגנות כאלה. לפי הנחיות משרד היועץ המשפטי לממשלה, כתוב בדיוק מתי מותר להפגין ומתי אסור. כל ההפגנות, ללא יוצאת מן הכלל, הן אסורות לפי אותה ההנחיה של היועצת המשפטית לממשלה עצמה. אותי מדהים, זה שהיועמ"שית הבהירה לשרים שהם לא יכולים לדון בזה מאחר שזה נושא שקשור לממשלה. אבל לא זכור לי שלבהרב מיארה זה הפריע לאחר שהממשלה רצתה לחוקק את חוק היועמ"שים. אז, היא נשאה נאומים נגד הצעת החוק של הממשלה - כשהחוק נגע אליה.
נועם לניר, אדם ראוי להערכה, אמר שהם חוששים שיבטלו את עילת הסבירות וימנו אפילו חמור ליועץ המשפטי לממשלה. אז אני אומר עוד לפני שחוששים מחמורים במשרד היועץ המשפטי הממשלה, ראוי שנחשוש מהאיום המיידי: צבועים במשרד היועץ המשפטי לממשלה.