1. אחרי ההבדלה חששתי אתמול (שני) להדליק את הטלפון, אבל לא הייתה ברירה. הדלקתי והייתי עם דמעות בעיניים. מילולית, כמעט בכיתי. השלכת סידורים, קריאות בושה לעבר מתפללים ביום כיפור, בעיר העברית הראשונה. מלחמות היהודים על היהדות הזכירה לי יותר את הסיבה שעליה צמים בט' באב. היום הלבן בלוח השנה היהודי הפך בחסות האיוולת של שני הצדדים לנקודה שחורה על ציר הזמן של כולנו.
  2. לא אהבתי את החלטת עיריית תל אביב ולא חשבתי שבית המשפט פסק נכון בנוגע לשאלת ההפרדה בכיכר דיזנגוף. עם זאת, מהרגע שניתן פסק דין, נגמר האירוע. זו המילה האחרונה, אחרת אפשר לקפל פה את העסק. ברור שהייתה התחכמות של ארגון "ראש יהודי", אבל רק שאלה למפגינים - מי מינה אתכם לאכוף את פסיקת בית המשפט? אם "ראש יהודי" ביזו החלטת בית משפט אז יש משטרה, יש בית משפט שיעניש. אזרחים לא אמורים לקחת לידיהם סמכויות לא להם. השם "כוח קפלן" אולי בלבל חלק מהמוחים, הם לא כוח שיטור.
    עימותים בתפילה ביום כיפור בתל אביב (צילום: פלאש 90)
    עימותים בתפילה ביום כיפור בתל אביב | צילום: פלאש 90
  3. תנועת המחאה יצאה לדרך עם קו ברור, לכאורה, נגד חקיקה אנטי-דמוקרטית. היא סחפה רבים גם מהימין המתון, הדתי והליברלי. מי שטענו מההתחלה נגד אנשי קפלן שזה דור ההמשך של הפגנות בלפור בשינוי אדרת, קיבלו ממובילי המחאה יופי של תחמושת השבוע. יש רבים שחוששים מהחקיקה המשפטית ומכפייה דתית, אבל יש רבים עוד יותר שחוששים ממלחמת אחים. אותם המחאה איבדה.
  4. לפני שנה היה לפיד ראש ממשלה ותושב אותה תל אביב שבה נערכה אותה תפילה בדיוק בדיזנגוף. אז זה לא היה אירוע של קבוצה "משיחית וגזענית"? איך לא הזדעק בשנה שעברה אל מול גזענות ועוול קשה כל כך, ועוד כראש ממשלה. מה זה אומר על ראש הממשלה לשעבר? הפוזיציה, קווים לדמותה.
  5. במדינת תל אביב יש מי שכבר החליטו על שתי מדינות לשני עמים. באופן פרדוקסאלי, דווקא מי שקראו ליהודים לצאת מהשטחים קוראים להם פתאום לחזור להתנחלויות. לא שמענו את אותם מפגינים קוראים למוסלמים באירוע הנפרד בצ'ארלס קלור "לכו לעזה", וטוב שכך. הדוגמה היא לצורך המחשה בלבד. אז חשוב לזכור שבין מקימי העיר העברית הראשונה היו גם דור המייסדים של המפד"ל והציונות הדתית.

  6. עיריית תל אביב תלתה על בניין העירייה את מגילת העצמאות. אולי כדאי להזכיר ללשכת ראש העיר חולדאי שבעוד המילה "דמוקרטית" נעדרה מהמגילה, דווקא המילה יהודית נוכחת גם נוכחת. אז עוד לא חשבו שתפילה בנוסח בן אלפיים שנה ברחובה של עיר תוליד את המילה הדתה. ליברליזם, הכלה ופלורליזם הם ערכים שנועדו למנוע מלחמות, לא לייצר כאלה.
  7. יש בישראל המון ישראלים שהם לא דתיים ולא חילוניים, אפילו לא מסורתיים. יש ישראלים שנקודת החיבור העיקרית שלהם לטקסיות יהודית-דתית היא פעם בשנה בתפילות כל נדרי ונעילה. רבים מהם לא מוצאים את עצמם בבתי כנסת, כי לתחושתם זה קצת לדתיים. התפילות בחוץ היו משהו שאיפשר ליום כיפור להיות אירוע לא דתי אלא ישראלי-יהודי, כזה שיש בו מרחב לגברים ולנשים, ומרחב מעורב ולא מוגדר. פתוח.
עופר חדד (צילום: N12)
עופר חדד | צילום: N12