"ייתכן שיש התקדמות בדרך להסכם בין ישראל לסעודיה" – כך בחר הנשיא ג'ו ביידן לתאר את סטטוס המגעים שארה"ב מנהלת בעניין הזה. את הדברים אמר ביידן בכינוס תורמים לקראת מסע הבחירות לנשיאות ב-2024. ברקע האופטימיות הזהירה ששידר עומדים המגעים שקיים באחרונה ג'ייק סאליבן – היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, עם גורמים סעודיים בג'דה.
מאז עלייתו של ממשל ביידן, לא נרשמו הישגים של ממש בתחום הנורמליזציה. אומנם בוושינגטון שידרו רצון גלוי וכֵן להמשיך בתנופת ההסכמים, אך התוצאות היו דלות. מעגל המדינות השותפות להסכמים לא התרחב, ההתקדמות ביחסים הייתה בעיקר בערוצים הבילטרליים שנסללו בתקופת הממשל הקודם ומלבד "פסגת הנגב", שחשיבותה העיקרית הייתה בעצם קיומה, לא נרשמו יוזמות ופרויקטים אזרחיים גדולים בשותפות רחבה של מדינות ההסכם.
עם סודאן לא הושלם הסכם לכינון היחסים ועתידו כיום לוט בעננת מלחמת האזרחים שבינתיים פרצה שם. אפילו עם מרוקו – שיחסינו איתה הגיעו למחוזות שעליהם יכולנו רק לחלום – עדיין לא שודרג מעמד הנציגויות. התנופה הצפויה ביחסים עימה תיזקף רק לזכות הצעד שעשתה ישראל, בשבוע שעבר, בהכרתה בריבונות מרוקו בסהרה.
ממשל ביידן אפוא לא יכול להציג קבלות על עשייה של ממש בנושא הסכמי השלום. למרות זאת, אין לפקפק בכנות הצהרותיו על שאיפתו להביא לכינון נורמליזציה בין סעודיה לישראל. הישג כזה ייזקף לזכותו של הנשיא באופן אישי, יסייע לו פוליטית לקראת הבחירות, יפחית את הביקורת נגדו על נטישת ענייני המזרח התיכון, יצוק תוכן ממשי להתחייבותו להמשיך את התנופה שחוללו "הסכמי אברהם" ויספק לו מנופים להשגת יעדים חשובים נוספים כגון הסוגיה הפלסטינית.
בבית הלבן יוכלו להציג מהלך זה כצעד של ממש בהרחקתה של סעודיה מסין (או לפחות בעצירת מגמת ההתקרבות ביניהן) וביצירת חזית משותפת של מדינות במזרח התיכון, נגד איראן. ואולם, לא בנקל ניתן יהיה לדלג מעל המשוכות הרבות, העומדות בדרך להשגת יעד זה. גם הזמן העומד לרשות ביידן כדי לעשות זאת וליהנות מכך לקראת הבחירות איננו רב.
הדרישות שהסעודים מציגים בתמורה לנרמול היחסים עם ישראל יציבו בפני נתניהו אתגרים בשלושה נושאים מרכזיים: הראשון: מניעת תפוצת גרעין במזרח התיכון לנוכח הרצון של בית המלוכה בריאד ביכולת גרעין אזרחית בפיקוח מוגבל. האתגר השני – שמירה על יתרונה האיכותי של ישראל לנוכח רצונה של סעודיה להצטייד בנשק מתקדם (ורצונה של ארה"ב, מהצד השני, לקדם עסקאות גדולות למכירת נשק).
האתגר השלישי – שמירה על האינטרסים הביטחוניים הישראלים בזירה הפלסטינית (ומבחינתו של נתניהו גם על שלמות הקואליציה) לנוכח דרישת בית המלוכה בריאד להתקדמות חשובה בה. יש להניח כי האמריקנים אף יראו זאת כמנוף לחלץ מישראל ויתורים בעלי משמעות מול הפלסטינים.
כאמור, מבחינתה של ישראל, נורמליזציה עם ערב הסעודית היא יעד חשוב להשגה, אך לא בכל מחיר. יש לזכור כי נורמליזציה ביחסי ישראל–סעודיה היא אינטרס מובהק גם של וושינגטון וריאד. לא רק של ירושלים. אין להתפתות להסכים לוויתורים בסוגיית איראן, לפשרות ביחס לתפוצה גרעינית במזרח התיכון או לוויתורים בעלי משמעות ביטחונית בזירה הפלסטינית. בשלושת התחומים הללו המחירים גבוהים מדי, אפילו בתמורה להישג כה חשוב.
>>> מאיר בן שבת הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים, כיהן כראש המל"ל בין השנים 2021-2017 ועמד בראש משלחות ישראל לחתימה על "הסכמי אברהם".