אחד מיסודות המשא ומתן החשובים שמלמדים בקורס המו"מ באוניברסיטת הרווארד הוא ה-"פוזיטיב-נו" - איך להגיד "לא" בצורה חיובית, שתשמע לאוזני הצד השני כפתח למשהו שאולי אפילו בעתיד יוביל לכן. לכישור הזה יזדקק ראש הממשלה בנימין נתניהו יותר מכל בפגישתו הקרובה ביום רביעי עם הנשיא ג'ו ביידן.
כבר הרבה זמן לא עמדו על הפרק כל כך הרבה נושאים גדולים וחשובים שעליהם אין הסכמה עם ידידתנו הגדולה ביותר: ראש הממשלה יגיע לפגישה כשאנו חלוקים עם האמריקנים בנושא האיראני, הסעודי, שותפות הערכים, השקפת העולם הפוליטית, וכשמעל מרחף המשבר עם הקהילה היהודית בארצות הברית. אם נפרוט את המרכיבים אחד לאחד, הרי שבנושא האיראני ביידן רוצה להגיע, ואף הגיע, להבנות עם האיראנים כמה שיותר מהר כדי לנקות את הסוגיה מעל שולחנו הפוליטי, על מנת שלא תפריע לו להיבחר לקדנציה נוספת. הנשיא זקוק לשקט תעשייתי. הבנות, משחרור אסירים וכספים מוקפאים ועד לעצירת העשרת האורניום, אותן הבנות שמכונות "פחות תמורת פחות", העיקר שיצוצו במהלך הקמפיין הפוליטי ב-2024.
נושא המחלוקת השני הוא שותפות הערכים הדמוקרטיים, או במילים אחרות "רפורמת המשפט" בישראל. ביידן, בתמיכת רוב רובה של הקהילה היהודית בארצות הברית, לא רוצה לראות אותה מתקדמת, אלא אם תהיה בקונצנזוס רחב. הוא אף התבטא פומבית בנושא ואין ספק שהוא יעלה באופן נרחב בפגישתם הקרובה. ביידן ידבר על שותפות הערכים, על עצמאות בית המשפט בישראל, שהיא כלי הכרחי לארצות הברית בחזית ההגנה הבין-לאומית ובמטריה הדיפלומטית שזו מספקת לישראל כמעט בכל פורום בין-לאומי.
נושא המחלוקת השלישי יהיה הפלסטינים. הסעודים, בתמיכה אמריקנית, רוצים לראות שורה מהותית של מחוות בנושא הפלסטיני. לא עוד הקפאה או חיזוק כלכלי, אלא צעדים משני מציאות בשטח - מפינוי שטחים ועד חיזוק הרשות הפלסטינית. גם כאן נתניהו, בהרכב הממשלה שלו, יודע שאינו יכול לספק את הסחורה.
שני נושאי מחלוקת נוספים שירחפו מעל בפגישה ויהיו נוכחים מאוד מבלי שיעסקו בהם יהיו הזיהוי שהדמוקרטים רואים בין נתניהו לתפיסת העולם הרפובליקנית, ולראיה הפגישה עם אילון מאסק שנוא נפשם, והשבר עם מרבית הקהילה היהודית בארצות הברית, שתומכת פוליטית בדמוקרטים. אלה יעיבו על הפגישה, גם אם לא יעסקו בהם ישירות.
מנגד, יהיו גם הנושאים שמחברים בין השניים: היחסים האסטרטגיים החזקים בין ארצות הברית לישראל ונשיא שרואה במדינת ישראל נכס ולא נטל, והרצון המשותף להגיע לעסקה עם הסעודים. זהו דבר שגם נתניהו וגם ביידן ישמחו מאוד לרשום ברזומה שלהם, מתוך ידיעה שהזמן לכך מתקצר מאוד. כדי להעביר את ההסכם בסנאט, יידרש מרחק של זמן מה מהבחירות בחודש נובמבר בארצות הברית. בנוסף, לנשיא האמריקני יש רצון עז שנתניהו לא יהווה גורם מפריע בבחירות בארצות הברית. אין לו עניין להיכנס לעימות חזיתי עם ראש ממשלת ישראל, כי בסוף כל קול קובע, גם זה של היהודי האורתודוקסי בפילדלפיה.
לכן, כדי שהפגישה בעשרת ימי התשובה תידון לכף הזכות ולא החובה, נתניהו יצטרף להשתמש בכל יכולות ה"פוזיטיב-נו" שלו: לא להסכים בנושא האיראני, ועדיין לקבל את הנשק שאנחנו כל כך צריכים כדי שתהיה אופציה צבאית. להמשיך ולקדם את הנורמליזציה עם סעודיה גם אם זה לא הולך לעסקת שלום כוללת. לשמור על השותפות והעוצמה שנובעת מהתמיכה הדו-מפלגתית, אם גם במחיר הקרבת הרפורמה המשפטית הגוועת ממילא.
לפני 50 שנים בדיוק, כשמזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר ביקש מראש ממשלת ישראל שתלווה לו את הגנרלים שלה (באנגלית זה נשמע יותר טוב), ענתה גולדה: אני אתן לך את הגנרלים שלי אם אתה תיתן לי את שלך - ג'נרל מוטורס, ג'נרל אלקטריקס וכדומה. היום לישראל יש גנרלים מרשימים גם בצבא וגם בהייטק, אך יש חשש גדול שינטשו בגלל ההתקדמות החד-צדדית ברפורמה המשפטית.
השבר כיום גדול, אבל אסור אפילו להרהר בהמתנה לנשיא רפובליקני, שאולי יכיל יותר את מדיניות ממשלת נתניהו. המשימה הראשונה במעלה של ראש הממשלה היא לזכור שמולו ניצב ידיד גדול הרוצה בטובתה של ישראל, שרב המחבר על המפריד, שזהו ידיד שבעוד כמה שנים יהיה חריג בנוף הדמוקרטי, ולכן המשימה היא לצמצם את המחלוקות ולדבר מחדש עם ידידתנו הגדולה. בשורה התחתונה, אין לישראל תחליף.
>>> יקי דיין שימש כראש המטה של שרי החוץ סילבן שלום וציפי לבני, כיועץ מדיני בוושינגטון וכקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס
