מתווה הפשרה שחשף אתמול (שני) עמית סגל, פורסם בעיתוי אומלל והתגובה לפרסום הייתה אפילו אומללה עוד יותר. זה קרה יומיים בלבד אחרי שנזכרנו כיצד לפני שנים אחדות נתניהו חזר בו בפליק-פלאק מפואר מסיכום הפשרה עם האו"ם על גירוש המסתננים. היו אחרים שהעדיפו להשאיר את בג"ץ על גריל הביקורת. עכשיו האור הירוק שנתן לפשרת הנשיא הפך תוך שעות אחדות גם הוא לאור אדום. כמו עם המסתננים - יש שחור ויש לבן. אין באמצע. פשרה או שום דבר.

סיקור N12:

שימו לב לתגובה האוטומטית מטעם הליכוד (לא מטעם נתניהו, אלא הליכוד) לפרסום הדברים: "אין שום סיכומים בבית הנשיא". יש כנראה מי שנבהל מעצם הדיבורים על פשרה, וכנראה בצדק. כאן זה ישראל, הולכים על כל הקופה. אוטו פון ביסמרק, האיש שאיחד את גרמניה והסביר ש"הפוליטיקה היא אומנות האפשר", לא היה נבחר אפילו ליד ושם. כאן זה הכול או כלום.

הרי מישהו תיאר לעצמו שלמשמע הפשרה, ה"בן גבירים" יריעו נוכח ביטול ביטול עילת הסבירות? יריב לוין יודיע: הצלחנו לא לקבל רוב בוועדה לבחירת שופטים? או שרוטמן ואנשיו יגידו: יש רפורמה, רק חכו אוטוטו כמה חודשים. היא תגיע יחד עם המשיח? אותה טענה גם לגבי מטוס המחאה של "כוח קפלן". היש מי שחושב שהללו יגידו: יירטו אותנו, אנחנו מתקפלים? כבר שמענו, מיד לאחר פרסום "המתווה" את מי שמינה את עצמו לדובר כוח ההתנגדות, אהוד ברק, מודיע: "זו פשרה רקובה בהסכמת נתניהו. מלכודת פתאים לאופוזיציה". היש מי שמעלה על דעתו שיאיר לפיד, ממקום מושבו בוושינגטון, יברך על כך? האיש שמאבד את הבכורה ליריבו מבית, בני גנץ, ייתן לו את הקרדיט על ההישג? ובל נזכיר את אביגדור ליברמן ואת אלפי המפגינים שרק ישמעו על אופציה תיאורטית לזכות וטו על בחירת נשיא לבית המשפט העליון.

בנימין נתניהו, יריב לוין, יצחק הרצוג, יאיר לפיד, ב (צילום: פלאש 90)
האם פשרה היא באינטרס של כל הצדדים? אולי של הנשיא (ארכיון) | צילום: פלאש 90
הפגנה, מחאה, קפלן, המהפכה המשפטית, מפגינים (צילום: רויטרס)
מי חשב שהם יניחו את המגפון? (הפגנה בקפלן, ארכיון) | צילום: רויטרס

הפשרה, גם אם תהיה (והיא לא), לא תחזיר את מפגיני קפלן הביתה לראות כדורגל במוצאי שבת. כל עוד אופציית החקיקה נמצאת באוויר - כך גם המחאה. כבר ספרנו ל"ו שבועות, אז מה זה עוד כמה חודשים?

נתניהו טעה כשלא הודיע, מיד עם החקיקה לביטול עילת הסבירות, שלא תהא עוד חקיקה - אלא רק בהסכמה. העובדה הזו והתשובה המתחכמת לשאלה אם יכבד את פסיקת בג"ץ התפרשה כתשובה מתחמקת שרק תדלקה את גרונם של אלו שמקפידים על צמד המילים המקוריות: "בושה-בושה".

אז מה הפתרון? פשוט מאוד: אל תקשיבו לביסמרק. לכו עם הראש בקיר עד לבית המשפט העליון. כמו שנאמר - בעט אלון, בעט. שבג"ץ כבר יחליט: כן סבירות, לא סבירות. לכנס את הוועדה לבחירת שופטים או לא. תנו לבג"ץ לענות על השאלה. למה לוותר על האתגר שהוצב לפתחם של 15 שופטים?

שופטי בג"ץ לקראת הדיון על מינוי דרעי לשר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הכרעה, כל הכרעה, תאפשר לשני הצדדים להכריז על הישגים (שופטי בג"ץ, ארכיון) | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקור בקפריסין (צילום: AP)
תדלק את המפגינים, ראש הממשלה נתניהו | צילום: AP

היה ובג"ץ יחליט שאין הוא מתערב בחוקי יסוד, הרי שזה יהיה סוג של הישג מבחינת נתניהו ומצדדי הרפורמה. האם במקרה כזה, גם אז מפגיני קפלן יצעקו "בושה"?

היה ובג"ץ יפסול את החלטת הכנסת והממשלה, יוכל נתניהו, ש"נכנס לאירוע" לפני חודשים אחדים, לברוח ממנו ולהפיל את התיק על אחרים: אם לואי ה-14, שחגג השבוע 385 שנים, אמר: "המדינה זה אני", יוכל נתניהו לומר: זה לא אני, זה הם. כמו בפרסומת העתיקה לבטיחות בדרכים: "אני אשם? הגשם אשם. מה יכולתי לעשות?". כך בדיוק כל צד ייצא עם תאוותו בידו. כוח קפלן יגיד: ניצחנו. אין רפורמה. נתניהו יגיד לחבריו: ניסינו, ונמשיך לנסות.

הרי התרגלנו, יש רק שחור ולבן. יש טובים ורעים. יש את אלה במגדל השן ויש את שאר העולם. הבייס בכל צד ימשיך לדבוק בחלומותיו לשנות.

אביב בושינסקי (צילום: החדשות12)
אביב בושינסקי | צילום: החדשות12

ואחרי ניסיון הנפל הזה, שהוכרע בידי "הבורר" העליון, נתניהו יצטרך לצאת מהבונקר ולומר, לשם שינוי: אנחנו לא אוהבים את ההחלטה, אבל חובתנו לקבל את הפסיקה. עכשיו מתפנים לחלומות אחרים.